מאמר- כולם עוסקים בשכר הלימוד הגבוה בתיכונים. ומה עם החינוך היסודי?

תנועת נאמני תורה ועבודה מברכת על הפעולות הרבות שנעשות בשנה האחרונה בנושא תשלומי ההורים בחינוך העל יסודי ובינהן גם הקמת האתר החדש (http://tanakama.org/ ) שבו מפורטים נהלי התשלומים המותרים. על מדוכה חשובה זו יושבים הורים, חברי כנסת ומינהל החמ"ד הפועל באופן אחראי למען שיפור המצב. יחד עם זאת, כציבור יהודי מאמין המחויב בתשומת לב ודאגה לזולת, ואשר מוסדותיו הם הראשונים בישום אחריות חברתית זו, עלינו לשים לב היטב גם לחינוך היסודי. שם, גם אם הכל מתנהל במדוייק על פי הספר, עדיין קיימת בנושא התשלומים בעיה המחייבת תשומת לב רבה.

צריך לזכור כי גם גביה הנעשית לפי התקן והחוק (עד כ- 5000 ₪ לילד) עלולה בפועל לפגוע ולהדיר אוכלוסיות קשות יום. אדם מטבעו אינו רוצה להיות נתמך ועל כן, גם אם ינתן לו סיוע ואף יוותרו לו על התשלום, הוא יעדיף לרשום את ילדיו למוסד אחר. בהתאם לכך, התהוותה בחינוך העל יסודי חלוקה כמעט ברורה בין ישיבות תיכוניות ואולפנות המשרתות את בעלי המעמד הבינוני והגבוה לבין תיכונים המשרתים אוכלוסיות ממעמד סוציואקונומי נמוך. בדומה לכך, עלולה חלוקה זו לחלחל מטה אל תוך החינוך היסודי, כפי שכבר קורה לעיתים בשנים האחרונות: בתוך אותה עיר יכולים לשבת שני בתי ספר, אשר הודות לתשלומי ההורים וסיבות נוספות, הם ימשכו אוכלוסיה ממעמד שונה.

חלוקה זו אינה צודקת, אינה נכונה וחותרת נגד הערכים המרכזיים ביותר בחינוך הממלכתי דתי. חז"ל קבעו "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה לישראל". תורה צודקת ואמיתית אינה יכולה להרשות לעצמה להיות כזו שמפלה ומפלגת, מאפשרת חינוך נוח לבעלי אמצעים, ויוצרת "אליטות" של חינוך מעין פרטי בחסות החינוך הציבורי. כולנו מזדעקים כשמדובר בסכומים גבוהים אך יש לזכור שגם כשמדובר בסכומים קטנים יחסית, יש לך משמעות רבה בקרב חלק מהאוכלוסייה.

לכן, בנוסף לצעדים הברוכים עליהם התבשרנו ולצורך בתשומת לב ההורים לנעשה על פי החוק, מוטלת על מנהיגי הציבור הדתי האחריות לתגמל ככל שניתן, בדרכים שונות ומגוונות, דווקא את בתי הספר היסודיים בהם לא גובים תשלומי הורים, או גובים פחות. יש לדאוג במכוון לכך, שלבתי הספר השונים מתקבלים טעוני טיפוח ובעלי מעמדות שונים באופן שווה. בנוסף לכך, במקומות בהם ההורים מעונינים בתגבור תורני או העשרתי נוסף, מומלץ לעשות זאת, ככל שניתן, כפעילות אחה"צ אשר נפרדת מסדר היום הרגיל של המוסד. גם אז, יש להחיל את כללי התמיכה והעזרה לכל משפחה ומשפחה שחפצה בכך. הפרדה שכזו, בין שעות הלימוד הרגילות לבין פעילות הנעשית לאחר סיום הלימודים כסוג של צהרון לפי בחירת ההורים, עשויה להשאיר יחד את כלל האוכלוסיות, ולקיים את חובתנו האמונית והמוסרית."