פרשת האזינו, יום הכיפורים וערב חג הסוכות, תשפ"ב
על הפסוק "כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף" (דברים ל"ב י"א), כתב רש"י:
כנשר הזה, רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום, עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן בין שוכה לחברתה, כדי שיעורו בניו ויהא בהם כח לקבלו, וגו'. כך הקב"ה נותן לנו אפשרויות שונות לשוב בתשובה ולקבל עלינו עול מלכות שמיים, הן בראש השנה הן ביום הכיפורים, ואפילו עד הושענא רבא.
ושוב רש"י על הפסוק בשמות י"ט ד', "ואשא אתכם על כנפי נשרים", מתייחס לסגולתו של הנשר: כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם, לפי שמתיראין מעוף אחר שפורח על גביהם, אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם שמא יזרוק בו חץ, לפי שאין עוף אחר פורח על גביו. לכך נותנו על כנפיו. אומר: מוטב יכנס החץ בי ולא בבני… (והוא על פי המכילתא והמכילתא דרשב"י וכו'.)
והנה הקב"ה, באמצעות שליחיו הנאמנים, שלח לנו מזור מן המגיפה, ומי שלוקחו כאילו רוכב על כנפיו יתברך, אלא שיש כאלה אשר מסרבים להתברך במתנת חיים זו של הקב"ה, ובשוטטם בין הבריות כאילו זורקים חיצי נגף על חבריהם הגוזלים. ולא זו בלבד, אלא שישנם כאלו אשר הרחיקו נדוד ושבו מצויידים במסמכים מזויפים וזרקו חיצי ארס של קטב מרירי על ציבור בלתי מודע.
ואולי על כגון אלה כתב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ד', שבין ארבעה ועשרים דברים המעכבים את התשובה. וביניהם אותם שאי אפשר שישוב בתשובה גמורה, לפי שהם עוונות שבין אדם לחברו ואינו יודע חברו שחטא לו כדי שיחזור לו או ישאל ממנו למחול לו, וכגון המקלל את הרבים, כלומר מביא קללה על הרבים, ולא קילל אדם ידוע כדי שישאל ממנו כפרה.
אם כן, אותם אלה המתייראים מן החיסון או מפקפקים ביעילותו, כאילו מטילים ח"ו קללה על הציבור ואינם יודעים במי חיציהם יפגעו. לכאורה הם בין המעכבים את התשובה או הרפואה. אולם, מידת הרחמים אינה פוסחת אף עליהם והתקווה לתשובה וישיבה משותפת בסוכה חלה אף עליהם.
הרמב"ם, הנשר הגדול, שאף הוא הפגין רחמנות על בניו, סיים פרק זה באומרו: כל אלו הדברים, וכיוצא בהן, אף על פי שמעכבין את התשובה, אין מונעין אותה, אלא אם עשה אדם תשובה מהן, הרי זו תשובה, ויש לו חלק לעולם הבא וגו'. ושמא יתחרטו אלה המזיקים לרבים, ויהיו להם אולי רגעים של הרהורי תשובה, ויוכלו בחג הסוכות הבא עלינו לטובה להיות חלק מאותה אגודה אחת שיש בה מינים שונים. וגם כאלה שאין בהם מלוא הטעם והריח הנדרשים, ובכל זאת ראויים הם להיכנס יחד עם כל עם ישראל לסוכה אחת ומאוחדת.
אומנם בימים אלה, טרם ניתן לנו להתכנס בצפיפות כזאת, ואף בסוכותינו אנו מצווים להצטמצם ולהגביל את מספרנו, ולנהוג בריחוק ומסכות, ואולם תפילתנו כי בקרוב בימינו יצלו עלינו ענני הכבוד. כי בצל כנפיו נחסה, ויהיו לנו לצל יומם ולילה המצילנו מכל מחלה ופגע רע, ומתוך הצל יזרח זוהר החמה כשמש מרפא בכנפיו, אמכ"ר.
