תְּפִלָּה לְאִשָּׁה שֶׁנֶּאֶנְסָה

יעל לוין

יעל לוין היא בעלת תואר דוקטור מן המחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן, פרסמה מחקרים ועיונים הנסבים בעיקרם על היבטים שונים של האישה ביהדות, וכן חיברה שורת תפילות.

 

אונס נערות ונשים בישראל היא תופעה חוצה גבולות המצויה בכל המגזרים. מצד אחד התפילה ביסודה אמונית ודתית; אולם מצד אחר, לנוכח הבלבול וקהות החושים העשויים לאפוף אישה שנאנסה ולהתלוות לחוויה שחוותה, כמדומה שדרושים הכוונה, עידוד והמלצה לאמירה מודעת של התפילה. תפילה ראשונה על אונס אישה.

 

קוֹלִי אֶל ה' אֶזְעָק, קוֹלִי אֶל ה' אֶתְחַנָּן. אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי, צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד.

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם, וּרְאֵה אֶת עָנְיִי וְשוֹמְמוּתִי, וּמָה עוֹלַל לִי. גּוּפִי חֻלַּל וְטֻמָּא, הֻשְׁפַּלְתִּי עַד עָפָר, וְנֻטַּל כְּבוֹדִי. גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרִי, וְאֵין מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי. לִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי, עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדִי, וְנֶאֱסַף נָגְהִי. נְבָלָה נֶעֶשְׂתָה בְּיִשְׂרָאֵל, צָעַקְתִּי וְאֵין מוֹשִׁיעַ לִי, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה. אֲנִי אָנָה אֲנִי בָאָה וְאָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי.

שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא, וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי. זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי, חַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי, וְתוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי, כִּי אַתָּה מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. אַל תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי, חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי. אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי.

שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן, בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי. קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ, וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: 'אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי, כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי'.

כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי, ה' אוֹר לִי. בָּרְכֵנִי בְּאוֹר פָּנֶיךָ, וְטוֹב יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנִי בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ, וּבְרִית שְׁלוֹמְךָ לֹא תָמוּט.

שִׁמְעָה תְפִלָתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ. וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן, אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ.

 

את הרעיון לחבר "תְּפִלָּה לְאִשָּׁה שֶׁנֶּאֶנְסָה" הגיתי ביוני 2008. אחת ההתרחשויות ששימשו כוח מאיץ ומדרבן בהכרה בדבר נחיצותה של כתיבת תפילה בנושא זה, הייתה ידיעה שראתה אור בחלק החדשות של עיתון "מעריב" ביום שישי, 20 ביוני, על אודות אונס מזעזע שאירע ביפו. ארבעה נערים כלאו נערה בת 13 במקלט, ואנסוהָּ במשך ימים אחדים [1]. המחשבה בעניין התפילה הבשילה בקרבי במהלך השבת שלמחרת, שבת פרשת "שלח לך", ובמוצאי שבת העליתי על הכתב קווי מִתְאַר כלליים של מוטיבים אשר היו ראויים לדידי להיכלל בה. ההכרה בחשיבות הנושא הוסיפה ללוותני ולהיות חרותה עמוק בתודעתי, ואת הנוסח עצמו חיברתי בראשית חודש אוגוסט.[2]

 

"תְּפִלָּה לְאִשָּׁה שֶׁנֶּאֶנְסָה" היא ככל הידוע התפילה הראשונה בשפה העברית שנתייחדה לנושא זה. ניסוח תפילה בנושא אונס אישה, המצוי בכורח הנסיבות בקדמת התודעה הציבורית בחברה הישראלית בת זמננו, הוא המשך למגמה שאחזתי בה – חיבור תפילות שנועדו לתת מענה לתופעות בנות ימינו; תופעות אשר לא הוענק להן קול במקורות ולא הייתה להן הידרשות בתפילות הרשות המסורתיות.[3]

 

המשפט הפותח של "תְּפִלָּה לְאִשָּׁה שֶׁנֶּאֶנְסָה", שהוא פסוק כצורתו, משקף את מהות התפילה; חלקה הראשון הוא זעקת שבר, והמשכה – תחינה. הקטע הראשון של התפילה מביע במלוא עוזו ועוצמתו את הכאב הנורא והבלתי ניתן להשגה של חוויית האונס ואת השבר העצום שנפער בעקבותיה, וביטוי הדברים, תיאורם וציורם הגרפיים מעניקים תוקף ולגיטימציה לאירוע. בחלק זה קיימת ניגודיות בולטת בין הפנייה אל הקב"ה במעון קודשו השמימי ובין החוויה הארצית המשפילה שעברה האישה. המשך התפילה כולל בקשות אישיות לשיקום, ליציאה ממצר ולגאולה אישית, ולחיים של טובה וברכה שבהם יִשְׁרֶה מכאן והלאה החסד העליון על האישה.

 

"תְּפִלָּה לְאִשָּׁה שֶׁנֶּאֶנְסָה" מתמקדת כל כולה באישה עצמה ובהשבת חייה על כנם. דומה כי מבעד לתפילה בנושא כה רגיש צריך לחוש גם את השתיקה הרועמת של המוטיבים שלא נכללו בה; אין בתפילה הטחת דברים כלפי שמים או התרסה על עצם ההיאלצות לחוות חוויה מעין זו. כמו כן, לא מובא בה כל אזכור של המתעלל או של המתעללים, ולא מועלית בקשה לשלם לו כגמולו או להם כגמולם. חוסר אזכור העניינים הללו הוא גופו בבחינת אמירה. מעתה התפקיד והמשימה העיקריים המוטלים על האישה הם שיקום חייה ודאגה ליצירת מהלך חיים שיהיו מכאן והלאה טובים ושמחים ככל האפשר. לאור ראייה זו אמור חלקה השני של התפילה להיות תפילה "על אש נמוכה", דהיינו תפילה חרישית ודוממת, בניגוד מוחלט לחלק הראשון, שהוא זעקה מרה.

 

"תְּפִלָּה לְאִשָּׁה שֶׁנֶּאֶנְסָה" יונקת במידה מרובה מכתובים מקראיים, ובכלל זה עושה שימוש מובהק בפרשות אונס מקראיות אחדות – אונס דינה, אונס נערה בתולה מאורסה, פילגש בגבעה ואונס תמר – וכן מסתייעת בדימויים הקשורים לחורבן הבית.

 

בעת חיבור התפילה הייתי מודעת לכך שייתכן כי לא כל אופני ההתבטאות הכלולים בה יהיו רלוונטיים לנסיבותיה האישיות של כל אישה, וכי אפשר יהיה לשנות מנוסחהּ במידת הצורך. אם לציין דוגמה אחת, הקטע "צָעַקְתִּי וְאֵין מוֹשִׁיעַ לִי, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה" עשוי שלא להתאים למכלול הסיטואציות; יש נשים שלא היה סיפק בידן לגלות התנגדות ולצעוק לעזרה. בנוסח התפילה עצמה לא פורש באורח מכוון אם האישה הנאנסת היא רווקה או נשואה, וייתכן שיהיו נשים שימצאו לנכון לציין ולפרט את הנקודה הזאת. בקשה מתאימה לנשים נשואות היא שבעליהן יוכלו להתמודד עם מה שחלף עליהן ולהשלים עמו, ויוסיפו לאוהבן במידה שאינה פחותה כמקודם. כמו כן, ייתכן שיהיו נשים שירצו לכלול אמירה כלשהי בעניין נקמה, כגון "נְקֹם נִקְמָתִי מִיַּד מְעַנִּי [מִיְּדֵי מְעַנָּי]".

 

הנחת היסוד הניצבת בבסיס התפילה היא ההכרה הברורה שהתופעה נוגעת בעיקר לנערות ולנשים צעירות, ולאור זאת קיימת הסתייעות בכתוב המקראי "אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי, כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי". במקרים שבהם מדובר באישה מבוגרת יותר, גם כאן אפשר לשנות מנוסח התפילה ולהתאימה לנסיבות המיוחדות. כן ראוי להעיר כי על אף שהתפילה מנוסחת בלשון יחיד, אפשר להסב אותה ל"תְּפִלָּה לְמַעַן אִשָּׁה שֶׁנֶּאֶנְסָה", ולאומרהּ בגוף שלישי עבור אישה שנאנסה.

 

אונס נערות ונשים בישראל היא תופעה חוצה גבולות המצויה בכל המגזרים. מצד אחד התפילה ביסודה אמונית ודתית, אולם מצד אחר, לנוכח הבלבול וקהות החושים העשויים לאפוף אישה שנאנסה ולהתלוות לחוויה שחוותה, כמדומה שדרושים הכוונה, עידוד והמלצה לאמירה מודעת של התפילה. קשה קמעה להעלות על הדעת שנערה או אישה יחברו תפילה שתביע את הרהוריהן סמוך לאירוע עצמו. נשיאת תפילה מוכנה, למי שתהיה חפצה ומעוניינת לאומרהּ, עשויה להעניק ולנסוך תחושת ביטחון גם בקרב מי שאינה מגדירה את עצמה שומרת מצוות. אזכור מוטיב היותו של הקב"ה משגב לעתות בצרה, פותח פתח ואפשרות שתפילה זו תיאמר בידי מי שאינה נוהגת להתפלל.

 

ראוי מכל מקום לציין כי במקורות הספרות התלמודית והמדרשית נשתמרו נוסחי תפילות אישיות אחדות המיוחסות לדמויות של נשים שחוו אונס. בבבלי גיטין (נח ע"א) מובא לקראת תום מחזור אגדות החורבן מעשה בצפנת בת פניאל, בתו של הכהן הגדול, שנתכנתה כן משום שהכול היו צופים ביופייה. נתעלל בה שַׁבַּאי כל הלילה, למחרת הלבישהּ שבעה חלוקים והוציאהּ למכירה בשוק. בא אדם שהיה מכוער ביותר, אמר לו: "הראני את יופיה". אמר לו: "ריקא אם אתה רוצה ליקח קח שאין כיופיה בכל העולם כולו". אמר לו: "אף על פי כן". הפשיטהּ שישה חלוקים, ואת השביעי קרעה צפנת עצמה מעליה, נתפלשה באפר ואמרה: "רבונו של עולם אם עלינו לא חסת על קדושת שמך הגבור למה לא תחוס".

 

דוגמה נוספת שאפשר להזכיר היא המעשה המובא ב"איכה זוטא" בדבר שתי נשים ירושלמיות שהיו יפהפיות ביותר. תפשון כשדים והלכו אצלן מאה וחמישים איש, עד שמתו מתוך הבעילה, והיו הן צועקות ואומרות: "איה רחמיך ה' שבראת בהם עולמך". [4]

 

* * *

 

כמו בתפילות אחרות שניסחתי, אף כאן ריכזתי את מראי המקומות למקורות התפילה, והם מובאים להלן. יש לציין כי פעמים שהמשמעויות המשויכות למקורות המשמשים יסוד לקטעי התפילה, שונות מן הקונטקסט המקורי שלהם.

 

קוֹלִי אֶל ה' אֶזְעָק … צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד – תהלים קמב, ב-ג. לזעקתה של תמר לאחר שנאנסה ראו שמ"ב יג, יט: "וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה".

הַשְׁקִיפָה … מִן הַשָּׁמַיִם – דברים כו, טו.

וּרְאֵה אֶת עָנְיִי וְשוֹמְמוּתִי – לביטוי "רְאֵה עָנְיִי", או נוסח כיוצא בזה, עיינו בתהלים ט, יד; וכן שם כה, יח; שם לא, ח; שם קיט, קנג; איכה א, ט; איוב י, טו. למילה "שוֹמְמוּת" ראו עיינו שמואל ב יג, כ: "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ וְעַתָּה אֲחוֹתִי הַחֲרִישִׁי אָחִיךְ הוּא אַל תָּשִׁיתִי אֶת לִבֵּךְ לַדָּבָר הַזֶּה וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ"; ועיינו עוד דניאל ט, יח: "הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פְּקַחה [פְּקַח] עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים"; וראו אף ישעיה מט, יט.

וּמָה עוֹלַל לִי – ראו איכה א, יב: "לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי אֲשֶׁר הוֹגָה ה' בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ"; ועיינו עוד בפרשת פילגש בגבעה, שופטים יט, כה: "וְלֹא אָבוּ הָאֲנָשִׁים לִשְׁמֹעַ לוֹ וַיַּחֲזֵק הָאִישׁ בְּפִילַגְשׁוֹ וַיֹּצִא אֲלֵיהֶם הַחוּץ וַיֵּדְעוּ אוֹתָהּ וַיִּתְעַלְּלוּ בָהּ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וַיְשַׁלְּחוּהָ בַּעֲלוֹת [כַּעֲלוֹת] הַשָּׁחַר".

הֻשְׁפַּלְתִּי עַד עָפָר – ראו ישעיה כה, יב: "וּמִבְצַר מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ הֵשַׁח הִשְׁפִּיל הִגִּיעַ לָאָרֶץ עַד עָפָר"; וכן שם כו, ה: "כִּי הֵשַׁח יֹשְׁבֵי מָרוֹם קִרְיָה נִשְׂגָּבָה יַשְׁפִּילֶנָּה יַשְׁפִּילָהּ עַד אֶרֶץ יַגִּיעֶנָּה עַד עָפָר".

וְנֻטַּל כְּבוֹדִי – מתוך תפילת "אתה יצרת" למוסף של שבת ראש חודש: "וְגָלָה יְקָרֵנוּ וְנֻטַּל כָּבוֹד מִבֵּית חַיֵּינוּ".

גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרִי – ראו איכה ב, יג: "מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלִַם מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ".

וְאֵין מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי – ראו איכה א, יב (את הנוסח שם ראו לעיל); ועיינו עוד שם, שם, יח: "וּרְאוּ מַכְאֹבִי בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי"; וראו עוד ירמיה ל, טו: "מַה תִּזְעַק עַל שִׁבְרֵךְ אָנוּשׁ מַכְאֹבֵךְ".

לִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי – ראו תהלים קט, כב.

עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדִי – הביטוי "עולם חשך בעדו" מופיע בהקשרים אחדים בספרות התלמודית והמדרשית. ראו בין היתר במסכת ביצה לב, ע"ב: "ואמר רב נתן בר אבא אמר רב כל המצפה על שלחן אחרים עולם חשך בעדו, שנאמר: 'נודד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך' (איוב טו, כג)"; וכן סנהדרין כב ע"א: "אמר רבי אלכסנדרי כל אדם שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו, שנאמר: 'אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך' (שם, יח, ו)"; וְנֶאֱסַף נָגְהִי – ראו יואל ב, י: "לְפָנָיו רָגְזָה אֶרֶץ רָעֲשׁוּ שָׁמָיִם שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם"; שם ד, טו: "שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם".

נְבָלָה נֶעֶשְׂתָה בְּיִשְׂרָאֵל – ראו פרשת אונס דינה, בראשית לד, ז: "וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה"; פרשת פילגש בגבעה, שופטים כ, ו: "וָאֹחֵז בְּפִילַגְשִׁי וָאֲנַתְּחֶהָ וָאֲשַׁלְּחֶהָ בְּכָל שְׂדֵה נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל כִּי עָשֹוּ זִמָּה וּנְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל"; שם שם, י: "וְלָקַחְנוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לַמֵּאָה לְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמֵאָה לָאֶלֶף וְאֶלֶף לָרְבָבָה לָקַחַת צֵדָה לָעָם לַעֲשֹוֹת לְבוֹאָם לְגֶבַע בִּנְיָמִן כְּכָל הַנְּבָלָה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל"; וראו עוד שם יט, כג-כד; פרשת אונס תמר, שמואל ב יג, יב-יג: "וַתֹּאמֶר לוֹ אַל אָחִי אַל תְּעַנֵּנִי כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת. וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ". ועיינו עוד פרשת פילגש בגבעה, שופטים יט, כד; שם כ, ו; שם שם, י; צָעַקְתִּי וְאֵין מוֹשִׁיעַ לִי – ראו פרשת אונס נערה מאורסה, דברים כב, כז: "כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ"; קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה – ראו ישעיה נ, ב: "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת"; שם סו, ד: "גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ".

אֲנִי אָנָה אֲנִי בָאָה – ראו בראשית לז, ל: "וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא". וְאָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי – ראו פרשת אונס תמר, שמואל ב יג, יג. (ראו את נוסח הכתוב לעיל).

שְׁמַע ה' … וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי – תהלים כז, ז.

זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי – ירמיה טו, טו; וראו עוד תהלים קו, ד: "זָכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ". חַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי – ראו דברים ג, כח: "וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ"; וראו עוד שם, לא, ו-ז, כג; יהושע א, ו-ז.

וְתוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי – ראו תהלים קמג, יא.

כִּי אַתָּה מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה – ראו תהלים ט, י.

אַל תִכְלָא … תָּמִיד יִצְּרוּנִי – תהלים מ, יב.

אַךְ טוֹב … כָּל יְמֵי חַיָּי – תהלים כג, ו.

שָׁמְרֵנִי … תַּסְתִּירֵנִי – תהלים יז, ח.

קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ – תהלים סט, יט.

וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "אַל תִּירְאִי … כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי" – ישעיה נד, ד; ועיינו עוד שם שם, ה.

כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי, ה' אוֹר לִי – ראו מיכה ז, ח.

בָּרְכֵנִי בְּאוֹר פָּנֶיךָ … בִּשְׁלוֹמֶךָ – ברכת "שים שלום", נוסח ספרד.

וּבְרִית שְׁלוֹמְךָ לֹא תָמוּט – ראו ישעיה נד, י.

שִׁמְעָה תְפִלָּתִי … אַל תֶּחֱרַשׁ – תהלים לט, יג.

וַאֲנִי תְפִלָּתִי … בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ – תהלים סט, יד.

 

© כל הזכויות שמורות ליעל לוין 2008