מי שמגיע לקיבוץ כרמים / יוחאי אלטמן

נושאים: ישוב מעורב
שמות מחברים: יוחאי אלטמן

מי שמגיע לקיבוץ כרמים
יוחאי אלטמן


יוחאי אלטמן מתגורר בקיבוץ כרמים עם משפחתו זה כשנה וחצי; בן קיבוץ כפר-עציון, סטודנט להיסטוריה ומינהל עסקים; כיום הוא עוסק בתחום החינוך.


קיבוץ כרמים משלב חיי קהילה עם אקולוגיה ומעורבות חברתית, כבסיס לחיים משותפים ביישוב מעורב חדש ומתחדש. דתיים וחילונים מפריחים את השממה

 

קיבוץ כרמים
קיבוץ כרמים ממוקם בצפון הנגב, סמוך ליישוב הקהילתי מיתר. הקיבוץ מתפתח והופך ליישוב ייחודי, יזמי, אקולוגי, שבו מתגוררים חילונים ודתיים אלה לצד אלה. הקיבוץ עבר תהליך הפרטה, וכיום הוא "קיבוץ מתחדש", שבו כל חבר חי בעצמאות כלכלית. כיום מתגוררות בקיבוץ 32 משפחות. בקיבוץ מערכת חינוך לגיל הרך ומערכת חינוך בלתי פורמלית. בקיבוץ עתיד לקום מרכז יזמות עם תשתיות מתקדמות. המרכז יאפשר ליצור ולפתח יוזמות, לקדם פעילות עסקית ולייצר מקומות עבודה לתושבי הקיבוץ והסביבה.

לקליטה ולקבלת פרטים:
משפחות המעוניינות לבנות את ביתם בקיבוץ מוזמנות לפנות לאמיתי, רכז הקליטה, בטלפון: 052-4519877 או בדוא"ל : ami1@kramim.org.il

 


עמותת "איילים"
מי שמגיע לקיבוץ כרמים אינו יכול לדמיין שבשקט ובפסטורליות השוררים במקום מתרחשים שינויים שהפכו אותו לאחד המקומות המסעירים והמעניינים ביותר בנגב. לפני כשנתיים הגענו לקיבוץ כרמים, קיבוץ חילוני שהוקם על ידי "השומר הצעיר" ומנה 12 משפחות, כחלק מקבוצת צעירים בוגרי עמותת "איילים". דתיים וחילונים שביקשו להגשים את חלומם ולבנות בית בנגב.

עמותת "איילים" היא תנועת התיישבות סטודנטים ששמה לה למטרה להקים כפרי סטודנטים בנגב ובגליל שישמשו בסיסי יציאה למעורבות חברתית והתיישבות קבע. לכולנו, כל חברי הקבוצה, ש"גדלו" בכפר הסטודנטים ב"אשלים" שברמת הנגב, היה ברור שאנו רוצים להמשיך ביחד ולמצוא מקום שבו נוכל להקים בית ולקיים הלכה למעשה את חזונו של דוד בן-גוריון. משהתחלנו לחפש יישוב המתאים להגשמת חלומנו, שלחו אותנו התנועות המיישבות לקיבוץ כרמים, קיבוץ צעיר על קו התפר, שבמשך 20 שנה התקשה בקליטת משפחות ועמד בפני סכנת פירוק. גייסנו עוד חברים, ויחד עם חברי הקיבוץ החל תהליך ארוך של היכרות וגיבוש חזון משותף.

הבדלי התרבויות, הגילים והאידאולוגיות בין האנשים - שנעשו בן רגע שכנים - היו רבים, והפכו את המלאכה למורכבת וקשה. החברים הוותיקים בקיבוץ התנהלו לאורך שנים באורח חיים הרחוק מאוד מהדת ומהמסורת היהודית. "אם יהיה פה 'אל מלא רחמים' ביום השואה, אני כבר לא אהיה פה", נשמעה הצהרה מאחד החברים; "מה, הם יגידו לנו שאסור לנסוע פה בשבת?!", אמרה חברה אחרת. ומן הצד השני, גם לנו, המתיישבים החדשים, היו חששות כבדים: איך נוכל להתחבר להפך הגמור מאיתנו? איך נוכל להגיע למכנה משותף?

* * *

בזאת לא תמו הקשיים. אנו רצינו כי היישוב שנקים יהיה בנוי על פי עקרונות אקולוגיים, ואנשים נוספים, חדורי רוח אקולוגית מובהקת, חברו אלינו. אולם הכיוון הזה לא התקבל כמהלך טריוויאלי בקרב החברים הוותיקים. בהחלטה משותפת החלטנו לגבש צוות היגוי שיורכב מנציגי הקבוצות ויוביל תהליך של היכרות, הידברות וניסיון ליצור מכנה משותף. הצוות בחר בחוגי בית, ובהם הצגנו איך אנו רואים את האידאולוגיה של יישוב משותף לדתיים ולחילונים. התגובות היו מיידיות ועוינות, כיוון שלחוגי הבית אנשים באו עם מטען של אידאולוגיות שמטרתן היא להגן על עצמך ולפגוע ביריב.

"מיד הבנתי שצריך לפנות לדרך אחרת. אי אפשר לרקום חיים מורכבים כל כך מהצהרות אידאולוגיות", מספר דני, חבר ועדת ההיגוי, "במקומן צריך לפרוץ דרך הנקודה הפנימית של אדם לאדם. עזבנו את ניסיון הגישור בין האידאולוגיות והחלטנו פשוט לחיות יחד. וזה עבד". ילדי הקיבוץ היו הראשונים שהתערו באוכלוסיה החדשה. בסך הכול, הכדור של השכן מתגלגל מצוין, בלי קשר לאידאולוגיה של בעליו. גם המבוגרים החלו להתרגל אחד לשני. "למדנו על בשרנו כי החיים חזקים מהכול", סיפר חבר ותיק. "החששות הכבדים שאיתם קיבלנו את הקבוצה התפוגגו כאשר ראינו ביחד סרט במועדון, יצאנו לטייל ושוחחנו, ואפילו אם התווכחנו, נהנינו מאוד ממפגש עם אנשים מעניינים ורעיונות מקוריים".

כל ועדות הקיבוץ משותפות לכולם, ובייחוד ועדת התרבות, המארגנת פעילויות רבות המיועדות לכל החברים, חדשים וותיקים כאחד. חדר האוכל של הקיבוץ הוכשר כבר לפני כמה שנים לצורך התיירות באזור וכך הוא משמש ללא כל שינוי את כולם. "כל כמה שבתות נערכת ארוחת שבת משותפת. מפות לבנות, פרחים, קישוטים והרבה אור מקבלים את פני הבאים. שירונים מחולקים, שרים 'שלום עליכם', נעמדים כולם ונאמר קידוש. מזכיר המשק מקריא שיר על השדות המוריקים ובחורה אחרת מספרת על פרשת השבוע. הילדים מחכים להמשך השירים. האוכל הוא רק תוספת בסעודה זו", מספרת אביגיל, תושבת חדשה.

בתהליך ארוך וסובלני גיבשנו חזון משותף לקיבוץ כרמים המתחדש. מה שנוצר יכול לשמש מודל לחיקוי עבור החברה הישראלית כולה: מקום עם אנשים פתוחים לדעות אחרים, בעלי אחריות סביבתית, עם רצון לפתח את הנגב ועם אמונה כי יצליחו להגשים את החלום. "גילינו כי בסופו של דבר, הדברים שכל אחד מאיתנו מחפש מתנקזים לאותם ערוצים", מספרת אביגיל. "לדוגמה, בחודשים האחרונים החלו כבר לעבוד על התכנון הפיזי של הקיבוץ. ההרחבה המתוכננת מבטאת את הרצון של תושבי המקום לשמר את הפשטות והקסם של הקיבוץ הקיים. מתוכננת הרחבה שונה מהמקובל, שבה לא יהיו גדרות בין הבתים אלא שטחים פתוחים ומשותפים, וכלי הרכב יישארו מחוץ לשטח המגורים ולשטח בית הכנסת. תפיסה זו מתאימה גם לחברים הוותיקים, הרוצים תכנון קיבוצי, וגם לאקולוגים שבינינו, והיא מסתדרת גם עם רצונות הדתיים".

 

ישוב מעורב
ההגדרה "ישוב מעורב" היא הגדרה ותיקה. חלוצי הרעיון הם מקימי כפר אדומים, שחברו יחד במטרה להקים יישוב משותף לדתיים ולחילונים. אחריהם נוספו כמה יישובים המתאימים להגדרה זו. אך, לטענת אביגיל, כרמים הוא לא עוד יישוב מעורב: "המקום הזה שונה. אני לא מכירה עוד מקום כזה, שבו קבוצה של אנשים שהגיעו ממניעים שונים וממקומות שונים והצליחו למצוא יחד את המכנה המשותף שעליו אפשר להתבסס. כולנו מחפשים מקום שיהיה כיף לגדל ילדים ולחיות בו. לכל אחד יש החלום שלו, אך המפגש בינינו לימד אותנו שבסוף כולם מחפשים דברים דומים - קירבה לאנשים, אכפתיות ואחריות, ובעיקר - להרגיש שאתה עושה משהו משמעותי, ולא רק נותן לדברים לעבור לידך. חלק מאיתנו רואים שכדור הארץ מתחמם וכלה, אז זה מה שבוער להם; אחרים רואים שהחברה הופכת לאינדיבידואליסטית, אז הם רוצים שיתוף; ויש כאלה שרואים שצריך לגשר בין הקצוות השונים בעם ולכן הם רוצים לגור עם הקצה השני. התכונה הזאת גורמת לעשייה ולא לבהייה. כשאנשים רואים שיש בעיה בחינוך, הם מטפלים בה. גם אם יש בעיה חברתית, יטפלו בה ולא יתנו לה לעבור סתם כך לידנו.

"לגבי היישוב המעורב", מוסיפה אביגיל, "יש פה משהו קצת שונה. מאיר שיש כאן הרבה 'דגלים' שמתנוססים, אז הנושא של הדתיים והחילונים הוא לא משהו שכל הזמן מתעסקים בו. כמו שאדם שאוהב יוגה מוצא עצמו שכן של מישהו שאוהב ספורט, כך אדם דתי גר ליד חילוני. יש כמובן התחשבות, יש ניסיון ללמוד האחד מהשני. אני מרגישה שיש הרבה מאוד קבלה. היו חששות, וזה בדיוק מה שמדגיש את החשיבות של ההתיישבות המשותפת. דרך אגב, מאותה סיבה אנחנו גם לא קוראים ליישוב שלנו 'יישוב מעורב'. יש היום כבר תיוג למילה 'מעורב', שבמסגרתו מתעסקים כל הזמן במה מותר ומה אסור. אנחנו גרים ביישוב שבו גרים יחד חילונים וגם דתיים. מי שמחפש ויכוחים עד אמצע הלילה על נוכחות האל בשואה, לא בטוח שימצא זאת כאן. אני לא מרגישה שאני צריכה להצדיק את דרכי. מי שמחפש כל הזמן דיונים פילוסופיים על אודות הדת, לא בטוח שימצא אותם כאן מובן שצצות בעיות, אולם כעת אנחנו יודעים שקיים הבסיס להתמודד איתן ולפתור אותן", מספר תושב אחר. "כמעט לכל בעיה טכנית מצאנו פתרון טכני, ולבעיות יותר מהותיות נמצא גם פתרון מהותי".

 

חיים ירוקים
הגדרתו של כרמים יישוב אקולוגי מציבה אותו על רצף של אפשרויות הקשורות ל"חיים ירוקים", החל מלוטן שבערבה ועד לבניינים ירוקים בלב הערים. מרבית התושבים יודעים כי העיקרון המנחה הוא לבנות יישוב תוך פגיעה מינימלית בסביבה. מה שאנו מתכננים הוא השתלבות בנוף הטבעי, בנייה החוסכת באנרגיה, מחזור פסולת, מערכת מים אפורים שבה מי ביוב משמשים להשקיה, ובעיקר חינוך ומודעות לשמירה על הטבע ולהבנה שלא הכול מותר לאדם ויש לו אחריות כלפי העולם שבו הוא חי. במקביל לתכנון הפיזי אנו מדברים גם על יוזמות אקולוגיות - נושא שעדיין אינו מפותח בישראל, אולם ברור כי יתפוס מקום מרכזי בשנים הקרובות. עד היום הגיעו לכרמים כמה מומחים בתחום זה, ובשבועות האחרונים מתקיים כל יום שישי קורס "פרמקלצ'ר" - שיטת תכנון שעוסקת ביצירת מערכות יצרניות על בסיס בר-קיימא, שנועד לתת מושגים בדרך חיים המשתלבת בטבע.

הדרה, מנהלת הקהילה, מספרת: "חיפשנו הרבה, אך כל המקומות נראו אותו דבר - בתים גדולים על קרקע קטנה, ואנחנו חיפשנו משהו שונה - מקום פתוח. ראינו די הרבה מקומות, אך כשהגענו לפה ראינו שיהיה פה משהו שונה. יש פה מרחבים גדולים, לא כל אחד מאחורי הגדר שלו. בעצם זו אווירה של קיבוץ בלי החסרונות של קיבוץ. אנחנו גם חיפשנו יישוב מעורב, אף על פי שאנחנו חילונים. גרנו ביישוב דתי ולא היה לנו שם נוח. חיפשנו יישוב שחילונים ודתיים יכולים לגור בו ביחד כי אנחנו מאמינים שאפשר לעשות משהו הרבה יותר טוב יחד ממה שהיה אפשר לעשות אם כל קבוצה הייתה חיה בנפרד.

"הדהים אותי לראות איך בחברה הישראלית דת נהייתה מילה גסה", ממשיכה הדרה. "אצלנו לומדים שזו לא מילה גסה. יש פה אווירה של נוחות וקירבה, והדת היא לא מרכז העשייה. הייתי רוצה שיגיעו יותר משפחות דתיות, אך משום מה אנחנו מתקשים למצוא כרגע משפחות שמעוניינות להגיע. נראה לי שהרבה דתיים מפחדים להגיע למקום שבו הם לא מהווים רוב. לאחרונה הקמנו פה בית כנסת ומתקיימות תפילות בשבתות. גם אנחנו נהנים מבית הכנסת, אבל אני מקווה שזה יביא לפה עוד משפחות דתיות. עד סוף הקיץ אנחנו מתכוונים להגדיל את הקהילה בעוד כעשר משפחות, וחשוב לנו לקלוט בעיקר משפחות דתיות כדי לחזק את הקהילה. כמו כן, אנחנו מתקדמים בתכנון הפיזי במקום, בחלוקת הקרקע ובהתחלת הבנייה. אנחנו רוצים שסגנון הבנייה יהיה פשוט ונקי, ולא וילות גדולות כמו בהרבה מקומות אחרים. בתקופה האחרונה אנחנו עובדים על התאמת מערכת החינוך לגיל הרך שפועלת בקיבוץ, כדי שתתאים לצרכים של האנשים השונים שגרים כאן. למרבה הפלא, הייתה נכונות מלאה מצד כולם להגיע להסכמות לגבי ההתנהלות החינוכית פה... בעתיד אני רואה פה קהילה נעימה שמקיימת דיאלוג ותגרום לכרמים להפוך למקום שנעים לחיות בו ולדבר אחד עם השני".

כך, בעשייה יומיומית ועל סמך היכרות אישית, נרקם לו חלום גדול ומיוחד של יישוב קטן בנגב הצפוני. "הכול תלוי ברצון הטוב, ולמזלנו, זוהי שעת רצון", מסכמים התושבים באופטימיות.


 

 

כל הזכויות שמורות לנאמני תורה ועבודה | נבנה על ידי DevArt | עיצוב hayasheffer