"הר קדשי": מסגד אל-אקצה ליד בית-המקדש!
אור מרגלית
הנחת היסוד של העיסוק במקדש ובהר הבית היא שמדובר בעיסוק בחומר-נפץ העלול להוביל למלחמת עולם. ייתכן שיש דרך אחרת לחשוב על הר הבית והמקדש. קבוצת לומדים מבקשת לערער על הנחת היסוד הקובעת כי בניית המקדש צריכה להיות ניצחון על הדתות האחרות. האם הר הבית הכולל בתוכו מסגד יכול להיות "בית תפילה לכל העמים"?
משחק סכום אפס
בתודעה הציבורית בישראל ובעולם, הפך הר הבית כבר מזמן סמל למחלוקת ומלחמה. תצלום של הר הבית בחדשות חזקה עליו שילווה בכתבה המתארת אירועים אלימים; ספר שעל כריכתו מופיעה כיפת הסלע יעסוק מן הסתם בהתנגשות בין היהדות לאסלאם או במלחמת התרבות בין המערב הליברלי לאסלאם הקיצוני. "אל-אקצא בסכנה!" הפכה למעין קריאת קרב – ולא רק בעבור ערבים מוסלמים החיים באזורינו. ברור כביכול לכול שהר הבית הוא בעיה בלתי פתירה, חומר-נפץ המאיים להתפוצץ בכל רגע. ההיגיון הפשטני של שחור-לבן: לפי כל אחת מהדתות הטוענות לבעלות על הר הבית, האמת המוחלטת נמצאת בידה וסופה שתנצח ותשתקף במבנים העומדים על ההר. היהדות שואפת לשוב ולבנות במקום את בית-המקדש, בעוד האסלאם עומד על כך שהוא, ורק הוא, יבוא לידי ביטוי ב-'אל-חרם אל-שריף' (כלומר 'ההקדש המכובד', כפי שמכונה רחבת ההר בערבית). אם לא די בכך, הרי שנוצרים פונדמנטליסטים רבים מאמינים כי מלחמת גוג ומגוג בין היהדות והאסלאם תוביל לחורבן מוחלט של כל המבנים שעליו (המכונים בפיהם "שיקוץ משומם", על-פי דניאל יב, יא), ורק לאחר מכן ייפתח העידן הטוב של אחרית הימים בהנהגתו של המשיח – ישוע מנצרת, לפי אמונתם. בקצרה: אנו אמורים להאמין כי מדובר במשחק סכום אפס.
למרבה הצער, הפנימו יהודים מכל קצוות הקשת את התפישה הגורסת כי הר הבית הוא סמל למחלוקת, שלא לומר סלע המחלוקת גופא. יהודים רבים חשים כי העיסוק בהר הבית רק מוסיף אש למדורה והם שמחים לדחות את המחשבה עליו – על קרבנותיו וכוהניו – לאחרית הימים. לעומתם, גם מבין אלו הששים לעיסוק בנושא המקדש, דומה שרבים חושבים במונחים של משחק סכום אפס. מבחינתם, מחיקתם של המבנים הקיימים בהר כיום היא חלק אינטגרלי מבניין הבית, המבטא את קרבתם של ישראל לקב"ה.
ואולי באמת אין להתפלא על כך שרבים כל-כך נוטים לחשוב כי זוהי התפישה היהודית בכללה, ויתר מכך כי זוהי תפישתה של היהדות ההלכתית. כאשר מתפללים לבניין המקדש שלוש פעמים ביום ויותר – האם אפשר שלא לחשוב על הפוטומונטאז' המפורסם שבו מודבק תצלום מודל של הבית השני על תצלום אוויר של העיר העתיקה? מה יכול להיות יותר טבעי ומובן מאליו מהמחשבה שמסגד אל-אקצא וכיפת הסלע יימחקו מהמקום ביחד עם הדת שהם מייצגים? האם אפשר בכלל לדמיין מציאות אחרת?
הרמוניה של מזרח ומערב
החזון של פרויקט 'הר קדשי' – פרויקט לימוד עצמאי בחסות אגודת המפגש הבין-דתי – מציע אופציה אחרת. ייצוג אמנותי של החזון ניתן לראות בציור של האמן אשר פרוליך (ראו תמונה). בציורו, עוברים יהודים, מוסלמים ונוצרים דרך שער הרחמים בדרכם למבנים הקדושים להם – בית-המקדש העומד על תלו, מסגד אל-אקצא והכנסיות השונות באזור. הם מברכים זה את זה לשלום ומדי פעם עוצרים לשוחח. במרכז הציור קבוצה אחת מני-רבות, ובמרכזה נגנים משלוש הדתות – נבל, קאנון, חצוצרה וכינור מעלים מארג צלילים מופלא; הרמוניה של מזרח ומערב על שלל גווניהם. מעגל ילדים צץ לו פתאום, מרקד בין המבוגרים המחייכים. לא רחוק משם נראה נחל היוצא מאחד משערי חצר המקדש ובנוגה השמים נראית קשת סגולה כחלחלה. מהתמונה ניתן להניח כי הילדים אינם מכירים מציאות אחרת, ואם היינו שואלים אותם כיצד ייתכן שילדים יהודים, מוסלמים ונוצרים רוקדים להם בין בית-המקדש לכיפת הסלע, היו בוודאי מסתכלים עלינו בתימהון מבלי להבין את השאלה.
זהו באמת חזון של מציאות אחרת – אך רבים ישאלו אם זוהי מציאות יהודית. התשובה המפתיעה היא שכן. למרבה הפלא, החזון המתואר מבוסס על חזון הנביאים, המסורת היהודית וההלכה.
בניגוד לרושם העולה מהתקשורת ומהשיח הפוליטי בארץ ובעולם, בית-המקדש לא נועד מעולם לסמל מחלוקת בין בני-אדם והר הבית אינו אמור לייצג את נצחונם של ישראל באחרית הימים; ההר מייצג את הכרתם של כל בני האדם בקב"ה. על-פי היהדות, הר הבית הוא מקום המקשר בין הקב"ה לאנושות כולה, החל מבראשית וכלה באחרית הימים. לפי חז"ל, אבן-השתייה שעמדה בקודש הקדשים אינה רק המקום שממנו הושתתה ארץ-ישראל, אלא המקום שממנו הושתת העולם כולו; הר המוריה הוא המקום שאברהם נתנסה בו – והוא, כידוע, אינו אביהם של ישראל בלבד, אלא "אב המון גויים"; בתפילתו לרגל ייסוד בית-המקדש הראשון, כבר הזכיר שלמה את הנכרי "אשר יבוא מארץ רחוקה". בניגוד לדתות אחרות השואפות "לגייר" את כל בני-האדם לדתם, ביהדות אין שום שאיפה כזאת, ואפילו לעתיד לבוא. גם חזון אחרית הימים של ישעיהו, שאנו מזכירים בתפילתנו, אומר: "וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל יְהוָה לְשָׁרְתוֹ… וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי… כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיהו נו, ו-ז). על-פי היהדות, כל עוד אדם מכיר בקב"ה ומקיים את שבע מצוות בני נח – מצוות המשקפות בעיקרן מוסר אוניברסלי – אין מניעה שהוא ימשיך להזדהות כמוסלמי או כנוצרי.
דברים אלו משתלבים היטב עם תפישתו של הרמב"ם לגבי תפקידן של הנצרות והאסלאם:
"וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר 'כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד' " (משנה תורה, הלכות מלכים, יא, יא).
הלכה ונביאי שקר
ובכל זאת, מבחינה הלכתית, האם אפשר להעלות על הדעת שתפילותינו בכל יום לבניין ירושלים יכוונו למקדש שיעמוד ליד מסגד אל-אקצא? הייתכן לחשוב שהמקדש יבנה מחדש בעוד כיפת הסלע עומדת מעל אבן-השתייה, מקום קודש הקודשים?!
כאמור, שנות המחקר של הפרויקט העלו כי גם התשובה לשאלה הזו עשויה להיות חיובית. במאמר שהתפרסם בכתב-העת 'תחומין' (כז, עמ' 479-471), מצא מנהל הפרויקט, יואב פרנקל, כמה אפשרויות הלכתיות לבניין המקדש לצד כיפת הסלע. כך למשל דן פרנקל בשאלה ההלכתית הבאה: הכלל ההלכתי המקובל הוא כי נביא הטוען שה' אמר לו דבר הנוגד את ההלכה הוא נביא שקר, החייב מיתה. לפיכך, האם יש לשמוע בקול נביא שנבואתו אומתה בעבר כאשר אומר שה' ציווה לבנות את המקדש במקום אחר על הר הבית? או שמא יש להוציאו הזה להורג, לפי ההלכה, כיוון שהוא מתיימר לקבוע הלכה על-פי נבואה? באופן מפתיע, מסתבר כי דווקא בנוגע למקדש הכלל הידוע אינו חל ויש לנביא סמכות הלכתית. כך אפשר ללמוד מדברי הרמב"ם, המצטט להלכה את מסורת חז"ל כי נביא הוא שקבע את מקום בניית המקדש השני; כך קבעו בין היתר שו"ת בנין-ציון, בעל הציץ-אליעזר, הר"ד מקרלין, וכך גם כתב הרב קוק. החתם סופר אף הסביר כי סמכותו המיוחדת של הנביא בעניין זה נובעת ישירות מהציווי על בניין המשכן: " 'ככל אשר אתה מראה בהר וכן תעשו' – לדורות". לדעתו, בכל דור שבנו בו מקדש נזקקו שוב ל'מראה' נבואה ושינו את המבנה מיסודו. לכן, מקדש שלמה היה שונה לחלוטין מהמשכן, המקדש השני היה שונה מהראשון והמקדש לעתיד לבוא גם הוא יהיה שונה לגמרי מהקודמים לו. כפי שמוכח מנבואת יחזקאל, שינוי זה נוגע גם לעצם מיקומו של הבית — ולו רק כיוון שבשטח הגיאוגרפי המוכר לנו אין מקום למבנה אותו מתאר יחזקאל.
כאמור, זו אינה האפשרות היחידה שפרנקל מעלה, ומספר חוקרים גם העלו אפשרויות ארכאולוגיות שיש להן השלכות הלכתיות על מיקומו של בית-המקדש. כך או כך, נראה שעדיין לא הגענו לשאלה הלכה למעשה. אפילו אם היה מגיע נביא, קשה לדמיין כי מישהו בימינו היה מקשיב לו. דרוש עוד תהליך ארוך של שינוי מחשבה אצל יהודים ומוסלמים כאחד. העיקר הוא בכך שעצם המחשבה כי מבחינה הלכתית יכולים לעמוד על הר הבית מקדש לצד מסגד בשכנות של שלום – אפשרות שנראה כי איש לא העלה אותה על דעתו עד לאחרונה – עשויה להשפיע השפעה מרחיקת-לכת על הצורה שבה אנחנו רואים את בית-המקדש. אין שום סיבה ליפול לצרות המחשבה המצמצמת את משמעותו של המקדש לתחרות בין בני-אדם. האידאל של המקדש אינו 'משחק סכום אפס', אלא חזון הנוגע לקשר בין הקב"ה לאנושות כולה: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט) – וכפי שהסביר רש"י, זהו תיאור של מציאות אשר בה כל האומות מכירות בקב"ה.
יש עם מי לדבר?
מעבר לעצם החזון שפרויקט 'הר קדשי' מקדם, אנשים השומעים על הפרויקט רוצים לדעת לפחות עוד שני דברים – ובצדק: ראשית, הם רוצים לדעת מי עומד מאחורי הפרויקט, ושנית, מהן התגובות שהוא זוכה להן – האם גם רבנים מאשרים כי האפשרויות ההלכתיות המועלות לעיל תקפות? האם יש בכלל עם מי לדבר בצד המוסלמי?
אגודת המפגש הבין-דתי היא ארגון א-פוליטי, המורכב מיהודים, מוסלמים, נוצרים ובני דתות אחרות, ופועל לקידום שלום דרך דיאלוג בין-דתי ולימודים בין-תרבותיים. הארגון מרכז עשרות קבוצות בין-דתיות, הנפגשות בקביעות בכל רחבי הארץ, וכן מפגשים ארציים ואזוריים גדולים יותר. הפעילות מבוססת על העיקרון הגורס כי יש להכיר את האחר בשונותו ומוּנעת מתוך האמונה כי הדת חייבת להיות גורם מוביל בקידום הבנה הדדית, כבוד ואמון (www.interfaith-encounter.org). 'הר קדשי' נוסד תחת קורת-גג זו כפרויקט עצמאי שבו פעילים יהודים המעוניינים לבחון ולקדם את הנושא מתוך נקודת ראות יהודית-הלכתית.
לאחר שלב ראשוני של מחקר שערך כמה שנים, הוצג החזון בפני עשרות רבנים בשיחות אישיות. ראוי לציין כי מתוך כל הרבנים שהחזון והמאמר הוצגו בפניהם, לא היה אחד שאמר כי הדברים מופרכים מבחינה הלכתית ורובם תמכו בהמשך הלימוד והדיון. בפאנל מקדים לכבוד השקת הפרויקט השתתפו הרב יוסף עזרן ז"ל, מי שהיה רב הערים ראשל"צ וקריית-מלאכי וחבר-כנסת מטעם ש"ס והרב יובל שרלו, ראש ישיבת-ההסדר בפתח-תקווה. ראויים לציון דבריו של הרב שאר-ישוב הכהן, רבה הראשי של חיפה, ששיגר מכתב ברכה לכבוד ההשקה:
"ברור שגם אחינו המוסלמים והנוצרים המאמינים בנבואתם של הנביאים, חובה מוטלת עליהם ועלינו, שתצא בשורת השלום והאמונה באל-אחד, מהר ד' בירושלים, וכולנו נתפלל לאלקים אחד שהאמונה בו וקדושת הר הבית שלו צריכים לאחד את כולנו, בתפילה, שנגיע למצב עליו ניבא הנביא ישעיהו 'לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר-קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים' ".
בנוגע לתגובות מוסלמיות, יש להקדים ולומר שאין להמעיט בהערכת עמדת המגננה הנפשית שבה מוסלמים רבים מצויים באמת ובתמים. כך, למשל, הניחו מוסלמים שראו את הציור כמעט תמיד כי הוא מציג רק את כיפת הסלע ולא את מסגד אל-אקצא (המסגד הנמצא בדרומו של הר הבית והחשוב יותר למוסלמים), כיוון שעל-פי החזון היהודי המוכר להם,המסגד ייהרס. מתוך השיחות הרבות שהתקיימו מטעם הפרויקט, עולה בברור כי שהרוב הגדול של המוסלמים בארץ סבורים כי מדינת ישראל רק ממתינה לשעת-כושר פוליטית כדי להיפטר מהמסגדים בהר הבית, כפי שביקש בזמנו הרב הראשי לצה"ל, הרב גורן. מבחינה זו, עצם קיומן של עשרות שיחות עם אנשי-דת מוסלמים, שיחות שבהן הם שמעו על התפישה היהודית בנוגע להר הבית, הייתה בעלת משמעות, ומפליא שהיו אף כמה וכמה תגובות חיוביות.
כך, למשל, התייחס השייח' עבד אל-סלאם מנצארה, ראש מסדר השלום הקדרי הסופי, לאחרית הימים לפי אמונתו: "האמת לא יהיה מלחמה גרעינית. יהיה שלום בין כולם. יבוא נביא או מלך המשיח. ואני אגיד לך הוא ישראלי. הוא בתור נביא יבוא וישפוט את העולם בצדק ולא במחשבה יהודית ולא נוצרית ולא אסלמית אלא בשלמות. מכאן באה המילה אסלאם… שלמות". השייח' עבדאללה נמר דרויש, מייסד התנועה האסלמית בישראל, הפתיע עוד יותר כאשר אמר: "אם באחרית הימים, שיבוא המשיח, או [נביא] בשם א-לוהים הוא יאמר אני רוצה לבנות כאן בית מקדש אף אחד לא יכול לעמוד מול רצונו של א-לוהים… אם זה רצונו של המשיח [לבנות את המקדש], אני אביא לו אבנים על הכתף שלי!"
ההתניה בדבריו של השייח' דרויש אינה מקרית ואינה טריוויאלית, כמובן, והוא גם מיהר להדגיש כי עד שיבוא נביא או משיח אין לשנות את הסטטוס-קוו בירושלים. ובכל זאת, על רקע תפישותיו של הציבור שהוא מוביל, דבריו מרחיקי לכת. כפי שאמר מנכ"ל אגודת המפגש הבין-דתי, ד"ר יהודה סטולוב: "אומרים שהרב צבי יהודה היה אומר שבעניין הר הבית אנחנו כמו סאטמר – מחכים לימות המשיח… מעניין לחשוב שהשייח' ממש מסכים".
ובכן מה הלאה? עד כמה כל הפרויקט מעשי בכלל? החזון המתואר אכן אינו תכנית אדריכלית ולא ניתן להתחיל ליישם אותו מחר בבוקר. עם זאת, הוא יכול להפריך תפישות מוקדמות שגויות בנוגע להר הבית ולהציב במקומן חזון דתי, הלכתי, חדש וחיובי: להפוך את המקום שנתפש כיום כהר המריבה להר הקודש באמת – מקום שבו יוכלו בני-אדם לעבוד את אלוקי הצדק והמוסר היחיד על-פי דתותיהם השונות, במבני הקודש המיוחדים לכל אחת מהן, בשכנות של שלום. דרושים אמנם עוד לימוד, מחשבה ושיחה ארוכי-טווח, אבל מי היה מעלה על דעתו כי מייסד התנועה האסלאמית ידמיין מציאות שבה הוא יביא את האבנים לבית-המקדש על כתפיו? דווקא ההתייחסויות לחזון מראות כי לימוד ושיחה על אודותיו עשויים להתחיל לפעול את פעולתם כבר בהווה.
