המשבר הגדול שחווינו מביא עמו למידה הכרחית: הוא מלמד אותנו על חשיבותה של מדינת הרווחה כחלק מהביטחון החברתי שלנו, כחלק מהשיקום הנדרש לכולנו ובמיוחד למי שנפגעו ישירות במלחמה. זאת כחלק מהיותנו חברה חפצת חיים שחבריה שואפים לחיות בביטחון ורווחה.
מבוא
בימים הראשונים למלחמה, בהם הלכתי להתנדב ולסייע לעובדות הסוציאליות באגף לשירותים חברתיים במועצה האזורית שלנו, שהגיעו למלון המפונים כבר ביום הראשון, כל שעה נדמתה כמו יממה וכל יממה כמו שבוע; ובימים הראשונים האלה חשנו כולנו את היעדרה של מדינת הרווחה. רבות נכתב ונאמר על המגבלות האתגרים והקשיים של מערכת הרווחה לפני המלחמה, אבל לראות, ביממה הראשונה למלחמה, את כלל המערכות בכזה כאוס היה מראה שובר לב.
עד לאותו רגע בו הגיעו מפונים מהדרום ליישוב בו אני גרה, ידעתי לומר שהמערכת סובלת משחיקה רבת שנים שמקורה בהתגברותם של תהליכי הפרטה ומסחור ששינו את פני הזירה החברתית, יחד עם צמצום נרחב במשאבים המופנים לשירותים החברתיים. בין אם מדובר בשירותים לאנשים עם מוגבלות, במשאבים לתחום בריאות הנפש או לאגפים לשירותים חברתיים, ובין אם מדובר בצמצום ארוך שנים של רשתות הביטחון החברתיות באופן כללי.
אף שחלפו מספר חודשים מתחילת המלחמה, היממות הראשונות הללו עדיין מהדהדות במחשבותיי בחוזקה, והשאלות שעלו לי בימים הראשונים ושדחקתי הצידה, ממשיכות להעסיק אותי מאז. המשבר הגדול הזה מביא עמו למידה הכרחית: הוא מלמד אותנו על חשיבותה של מדינת הרווחה כחלק מהביטחון החברתי שלנו, כחלק מהשיקום הנדרש לכולנו ובמיוחד למי שנפגעו ישירות במלחמה. זאת כחלק מהיותנו חברה חפצת חיים שחבריה שואפים לחיות בביטחון ורווחה.
לאורך השנים, כעורכת דין ועובדת סוציאלית, ליוויתי מספר מאבקים לקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, ולשינויים בתחום מיצוי הזכויות ולהסרת חסמי העומק המונעים מאנשים לממש את הזכויות המגיעות להם על פי חוק. כתבתי על המתח שיוצרת מערכת המכרזים לשירותים חברתיים, שמקדמת תחרות, תחלופה של כוח אדם ושל הגורמים המפעילים את השירותים, אשר מחלישה את המערכות החברתיות ובפועל פוגעת באנשים המוחלשים ביותר בחברה. עסקתי במוכנות לחירום והצגתי על כך בפורומים בינלאומיים ובכנסים. עם זאת, הכאוס והאימה של היממות הראשונות שלאחר אירוע השבת השחורה ביטאו את ההידרדרות הזו באופן בהיר במיוחד.
תרומתה של החברה האזרחית בטיפול באירועי 7.10 והמלחמה הייתה הכרחית ומשמעותית ביותר. יחד עם זאת, בהקשר של התייחסות למדינת הרווחה, היא מעוררת נושאים שיש לטפל בהם בעת שמפיקים לקחים מהתקופה החולפת.
מערכת הרווחה לאחר השביעי באוקטובר
אירועי השבעה באוקטובר פגעו בחברה שלנו פגיעה רב-ממדית. ברגע אחד הצטרפו למעגלי צורכי השירותים של מערכת הרווחה אנשים רבים שנפגעו ישירות מהטבח הנורא, איבדו את היקרים להם או נפגעו בעצמם, אנשים שאיבדו בני משפחה או שיקיריהם.ן נחטפו, חברים וקהילות שלמות שנכנסו לטלטלה איומה. נוסף על כך קהילות שלמות פונו מבתיהם, רבים הצטרפו למעגלי השכול האזרחי והצבאי. רבים נפצעו בגוף ובנפש, אנשים נזקקו לקורת גג, לטיפול, לדאגה בנוגע לכל צרכיהם.
מערכת הרווחה הקיימת, שהייתה מצומקת ודלה, נדרשה ברגע אחד לטפל במגוון שלם של מצבים: הודעות מרות לאנשים, טיפול בפצועים, במשפחות חטופים, ביתומים, דאגה לצרכיהם הבסיסיים של אנשים שפונו, מתן מענים נפשיים למגוון אוכלוסיות, , טיפול במקרים של אלימות במשפחה ובפגיעות מיניות, תוך המשך נתינת מענה לקהילות המקוריות של האגפים ולצרכים שלהם. בקהילות המפונות ובקהילות יישובי העוטף המרקם החברתי כולו התערער, מה שמייצר גם צרכים ברמת הקהילה הרחבה. כל זאת בעיצומה של תקופה חירום המייצרת עוד ועוד צרכים שוטפים.
לצערנו, כוח האדם המצוי באופן שוטף במערכת הרווחה אינו מספיק על מנת לתת מענים לצרכים ההולכים וגוברים במרבית הרשויות המקומיות: לבני נוער המתמודדים עם משברים, לאנשים עם מוגבלות שצריכים שירותים שונים והתאמות, לזקנים עריריים הזקוקים למסגרות חברתיות ולמענים מורכבים, לבני נוער בסיכון ובמסגרות אומנה שונות, לאנשים במשברים נפשיים שמופנים מגורם לגורם ולא מקבלים מענה. האגפים לשירותים חברתיים ביישובים השונים צריכים לתת מענה לכל אלה, במקביל לחוסר איוש תקנים באחוזים גבוהים ביותר (בשנת 2022 היו 786 תקנים לא מאוישים באגפי רווחה ברחבי הארץ). לפי הערכות של מומחים שונים, למשרד הרווחה והשירותים החברתיים נדרשת תוספת תקציב של לפחות 6 מיליארד שקלים בשנה (גידול של לפחות 50% בתקציב).
מערכת רווחה דלה זו נדרשה בימים הראשונים למלחמה לספק מענה שהיה גדול מיכולותיה פי כמה וכמה, וחוסר היכולת של משרדי הממשלה לתת מענה משולב והוליסטי יצר ואקום.
התגייסות החברה האזרחית
לואקום הזה במערכת הרווחה נכנסה החברה האזרחית שהתגלתה בעוצמתה ויכולותיה המרשימות. באופן בלתי-מאורגן קמו אנשים, ארגונים, עמותות ועסקים, ותרמו את חלקם למאמץ המלחמתי והאזרחי. בתקופה הראשונית למלחמה קמו למעלה מאלף יוזמות אזרחיות מרשימות. עשרות אלפי מתנדבים שעסקו במשימות מגוונות, כמו: תרומות ושינוע של ציוד, מזון, דירות, סיוע נפשי, מערכי הפגנה וחינוך, עזרה למשפחות שכולות ולמשפחות החטופים, תמיכה במשרתי המילואים ובמשפחותיהם, ועוד ועוד. כל אלו נשענו על רוח התנדבות חזקה.
את שלל ההתנדבויות הללו חוויתי מקרוב במרכז הפינוי בו התנדבתי. אולם, כבר בימים הראשונים עלו בי שאלות בנוגע למאמצים הללו, המעלים אתגרים לא פשוטים: ראשית, התיאום והתכלול של פעילות המתנדבים, איתור המתנדבים המתאימים לכל תחום וכן כפל מענים שניתן בחלק מהמקומות. כיצד מייצרים תיאום של כוח אזרחי זה? כיצד מייצרים חלוקה שוויונית של משאבי התנדבות ותרומה במצב חירום לאומי? בכל רחבי הארץ, שפע המתנדבים יצר קשיים בכל הנוגע לוויסות, תיווך והתאמה של מענים התנדבותיים לצרכים מהשטח. בימים הראשונים עדיין לא הייתה תמונת-מצב ברורה לגבי מכלול הצרכים, ולכן חזינו במקרים בהם ניתנו משאבים מרובים עבור קהילות עם צרכים מצומצמים יותר; ראינו כפל מענים וכן קושי בתיאום וחלוקה של המענים בין האזורים השנים. החשש מחלוקה בלתי שוויונית של משאבים, מחייב היערכות ותיאום בין הרשויות המקומיות. מערכת רווחה חזקה שיש בה מומחיות לניהול מתנדבים בחירום יכולה לתת את המענה למורכבות זו.
שנית, הרמה מקצועית של המתנדבים שבאו לסייע מעלה מורכבויות שונות, שכן אנחנו רוצים שאזרחים יקבלו את השירות המקצועי ביותר. אולם, מתנדבים רבים שבאו לסייע, למשל בתחום בריאות הנפש, לא תמיד היו בעלי ההכשרה המתאימה לטיפול בטראומה אקוטית. שהרי, לא כל אדם בעל רקע טיפולי יכול לשמש כמטפל במצבים של טראומה לאומית. נוסף לכך, חשיפה של מתנדבים לסיפורים קשים מצריכה מערכי ליווי ותמיכה שיש קושי לספק במערכת הבנויה על מתנדבים ומתנדבות. תהליכים אלה מכרסמים במקצועיות התחום כולו, ואף מובילים לפגיעה בביטחון התעסוקתי של מקצועות שונים.
היבט נוסף של העשייה האזרחית ושל מקצועיות השירותים הנדרשים הוא רכיב השחיקה. ראינו זאת במהלך החודשים שחלפו – קיימת שחיקה הדרגתית או מהירה של מי שמגיעים להתנדב. מתוך כך צומחת ההבנה שיש תפקידים מסוימים שנדרשת בהם עבודה מקצועית בשכר, ולא בהתנדבות. היבט זה קשור גם הוא לחשיבות הגדולה של תכנון פעילות ההתנדבות ושל הצורך במיומנויות בניהולה בטווח קצר ובינוני תוך שימת דגש על היכולת להעביר את המקל לאנשי המקצוע, לרשויות ולמשרדי הממשלה בטווחים הבינוני והארוך. במרכזי פינוי מסוימים ראינו לעתים קושי של מערכי ההתנדבות להעביר את המושכות לרשויות, בין היתר מתוך חוסר אמון ואכזבה מהאופן בו התנהלו בימים ובשבועות הראשונים למלחמה. מיסוד עבודה רב-מגזרית ובין-משרדית תוכל לסייע בתכלול מענים אלה בעתיד, והיא תלויה בהשקעת משאבים בבניית תשתית עבודה משותפת שאינה קיימת כיום.
תרומתה של החברה האזרחית בטיפול באירועי 7.10 והמלחמה הייתה הכרחית ומשמעותית ביותר. יחד עם זאת, בהקשר של התייחסות למדינת הרווחה, היא מעוררת נושאים שיש לטפל בהם בעת שמפיקים לקחים מהתקופה החולפת. החברה האזרחית לא יכולה להחליף את מערכי הרווחה המדינתיים, הן בהיבט של תכלול וחלוקה שוויונית של משאבים, במקצועיות השחיקה ובצורך בליווי ותמיכה, וכן בחשיבות של מענה מקצועי ארוך טווח. את אלה, אמורה ויכולה לתת מערכת רווחה חזקה.
יש חשיבות רבה לכך שהמדינה תיקח אחריות ותחזק את מנגנוני הרווחה, דווקא כי פעולה אזרחית מאסיבית עלולה לפגוע במנגנונים הממשלתיים – החלשים ממילא – ולהחלישם עוד.
רווחה למרות הכל
נוכח האתגר של חלוקת משאבים שוויונית ומקצועית, הכפופה לנורמות של מנהל תקין, יש חשיבות רבה לכך שהמדינה תיקח אחריות ותחזק את מנגנוני הרווחה, דווקא כי פעולה אזרחית מאסיבית עלולה לפגוע במנגנונים הממשלתיים – החלשים ממילא – ולהחלישם עוד. כאשר המנגנונים הממשלתיים ומערכי הרווחה שלנו חלשים, הרי שאנו מפוררים עוד יותר את המרקם החברתי שלנו, ומדלדלים את היכולת של מערכות הרווחה לתת מענים למי שזקוקים לכך ביותר. באופן אישי, גם אני חוויתי את התחושה שמתנדבים נשארו לבד במערכה בימים הראשונים. תחושה זו פגעה ביכולת להעביר את המקל לרשויות המקומיות ולמשרדי הממשלה. אולם, לפחות במקרה שלי, ראיתי ערך רב וברכה בעמלי כאשר בחרנו לייצר מענה משולב שהובל על ידי הרשות המקומית שתכללה את המענים של החוסן והרווחה יחד עם ארגוני חברה אזרחית. כך פעלנו במשולב כדי לקלוט מתנדבים לעבודה בשכר ולייצר מענים משותפים עם הקהילה המפונה.
אחת הפונקציות המשמעותיות בהקשר זה הם מי שעוסקים בניהול והובלה של קהילות – עובדות ועובדים סוציאליים קהילתיים, רכזי ורכזות מתנדבים, שרואים צרכים מגוונים של כלל היישובים ברשות המקומית ויכולים לנתב סיוע התנדבות ועזרה על פי צרכים יחד עם מנהלי קהילות. תקנים אלה שהיו חסרים עוד לפני ה-7/10 ברשויות המקומיות בלטו בחסרונם במצב החירום אליו נקלענו. היכולת לראות את תמונת הצרכים הכוללת ביישוב ולעבוד בעבודה משותפת מתוך הכרות מקומית, מרחבית וארצית, יכולות לסייע במיקוד ההתנדבות, להביא לחיסכון במשאבים ולהגביר את האפקטיביות של ההתנדבות.
הכרה בכך שחיזוק מנגנוני הרווחה הינו הכרחי על מנת לתת מענה מקצועי ושוויוני מחייבת אותנו לנקיטת צעדים לשיפורם, כמו לעבות את המערכים המקומיים – המכירים את הצרכים של קהילותיהם באופן הטוב ביותר, לייצר מודלים של עבודה בין-מגזרית ורב-מערכתית עם הקהילות, לאפשר יציבות של השירותים החברתיים. בנוסף, יש לחזק את התפקידים של העובדים הסוציאליים השונים: הקהילתיים, העובדים בתחום מיצוי הזכויות, ושל אלו התאמים טיפול והרואים את הצרכים המורכבים של משפחות ופרטים. יש לייצר מערכת שלהישאר בה ולצבור בה ניסיון הוא ערך בפני עצמו ושמאפשרת שימור ידע מקצועי וארגוני, וכן לשמור גם בעתות שגרה (שהיום היא שגרת חירום) על הקשר ההדוק עם הקהילה ומנגנוני הפעולה בתוכה כדי לדעת ולהצליח לפעול בחירום ולאפשר מענים לשיקום שמחוברים לצרכי הקהילה ולא רק מוכתבים מלמעלה.
נדמה שבדיון הציבורי, העיסוק בתחומי רווחה בעתות מלחמה נתפס כצדדי, נישתי, כאשר הכל בחוץ עסוקים בענייני ביטחון. אבל מערכת רווחה שמצויה ברווחה, שיש בה חזון ושמושקעים בה משאבים, היא המנגנון המרכזי שיאפשר שיקום חברתי-קהילתי של מרקמי החיים שלנו. החברה האזרחית לבדה לא תוכל למשימה זו, ובחברה חפצת חיים אף לא ראוי כי תעמוד במשימה זו לבדה. עלינו להיות ערים ולהשקיע במנגנוני הרווחה שלנו, כי מדינת הרווחה היא הביטחון החברתי שלנו.
____________________________________________________________
*לירון דוד היא עורכת דין ועובדת סוציאלית, עוסקת במשפט ומדיניות חברתית, תלמידת דוקטורט באוניברסיטת חיפה ומסייעת מתחילת המלחמה בניהול מערך חוסן למפונים מהדרום. המאמר משקף את עמדתה האישית.
