התקופה בה הימים מתקצרים, הקיץ נשבר ושנה חדשה עומדת בפתח, היא עיתוי נפלא להתחדש ולהתחיל את מסענו המשותף בראשות תנועת נאמני תורה ועבודה. שנות כהונתו של חברנו חנן מנדל בראשות התנועה התאפיינו בתנופת עשייה והתרחבות מבורכת של התחומים בהם עסקה התנועה ואנו מודים לו מכל לב על תרומתו הרבה, ועל האחריות ושיקול הדעת שאפיינו את כהונתו. זו גם הזדמנות להודות ליתר עובדי התנועה ובראשם המנכ"ל שלנו שמואל שטח על עשייתם הגדולה, המסורה והחשובה.
הימים בהם נכתבות מילים אלה הם ימי מאבקו של ציבור הנכים למען הגדלת הקצבאות הניתנות להם מאת המדינה. כנגד מאבק זה – המתאפיין למרבה הצער גם בהפרות של הסדר הציבורי – יצאו מספר דמויות בולטות מהמגזר הדתי לאומי, אשר ביקשו להבחין בין חובה מוסרית אישית ומוגבלת של צדקה הנתונה לרצונו הטוב של כל אדם, לבין חובתה המצומצמת בהרבה, לדידם, של המדינה לדאוג לאזרחיה.
על המדיניות שעל המדינה לאמץ ניתן כמובן לחלוק. המשאבים מוגבלים ואין הקומץ משביע את הארי. קיימים שיקולים רבים הנוגעים לרדיוס מעגל הנכות שהמצויים בתוכו יהיו זכאים לתמיכה, כמו גם ליישום חלוקה פרוגרסיבית של קצבאות נכות (כמו כל קצבה אחרת שהמדינה משלמת לאזרחיה) אבל איננו יכולים להתעלם מהנחות המוצא שהוצבו על ידי אותן אושיות מגזר, כגון התייחסות למחאתם הנואשת של הנכים כאל השחתה מוסרית או לחלופין עמידה דווקנית על אי מחויבותה של המדינה כלפי אלה שמזלם הרע עמם ואשר חיים להוותם בשולי החברה, והכל תוך הדהוד תפיסות ליברטריאניות שיובאו מהקטבים המנוכרים ביותר בהגות האמריקאית. דברים אלה מעוררים בנו דאגה.
הרובד המטריד הראשון הוא הרובד הסגנוני. השיח החדש והמדיומים בהם מתבצע השיח הזה, כגון הרשת החברתית והאינטרנט, מתאפיינים במסרים מיידיים, נטולי עריכה, מסננים ובלמים. תרומתם לחידוד המסרים, לקיטוב, לניגוח הצד שכנגד ולניכור היא רבה. בה בעת המדיומים הללו מדכאים את היכולת לראות את צדו השני של המטבע. לרטוריקה חדה מדי ולהעברה מיידית של המסר יש מחיר מבחינת מורכבות הדיון ועומקו, שהרי נוצרת תחושה כי הזירה רחבה וכל אחד יכול להביע בה את עמדותיו, וממילא כבר אין צורך באיזון (ובנושא חשוב זה כמו גם בהיבטים נוספים הנוגעים לרשתות החברתיות ולאינטרנט עוסק גם גיליון זה שאתם אוחזים בידיכם).
ברמה עמוקה יותר מטריד אותנו רובד נוסף הנוגע לאובדן העדינות והחמלה שצריכים לשמש כאבני היסוד של המגזר הדתי ושל עשייתו בחברה הישראלית. אי אפשר לטעמנו שלא להתייחס למחאת הנכים בדחילו ורחימו, ואם ביחס לנושא שברירי זה נפרץ הסכר, כיצד נוכל לקיים את הדיונים הקשים שעוד נכונו לנו?
גם תנועת נאמני תורה ועבודה חווה את תופעת השיח הקשה, המנוכר והמכאיב. כינויי גנאי והשמצות שקשה לחזור ולהעלותם עלי כתב מוטחים בנו כל העת מקרב חוגים שונים בגלל הדעות המובעות על ידי התנועה או בבימות השייכות אליה. במקום התייחסות לגופם של דברים – מועלות כלפינו טענות מסוג "אד הומינם" המיועדות להטיל ספק בכוונות ובמניעים.
ובאשר לנו הרי שמוטלת עלינו המשימה להתמודד עם הטענות המופנות כלפינו ועם דעות הפוכות לנו בצורה מכובדת ומכבדת, גם אם אנו מסתייגים מהם ברמות העמוקות ביותר. כתב העת דעות הוא אחת מהבימות הייחודיות והחשובות להשמעת קשת של דעות בהן דעות נוקבות מבלי שהסגנון יהווה פקטור מסלים אך מאידך מבלי להקהות את הדברים הנאמרים. זו הזדמנות להודות לעורך היוצא אריאל הורביץ על עריכה נבונה רגישה ומדויקת, ולקבל בברכה את אביעד עברון, העורך החדש באיחול כי ימשיך לאתגר אותנו ללא מורא וללא משוא פנים.
אסף בנמלך תהלה פרידמן
יו"רים, תנועת נאמני תורה ועבודה
