גיליון זה אשר עוסק בגיל השלישי, מצליח לספק פרספקטיבה מורכבת לזקנה כתופעה חברתית. החל מאספקטים הלכתיים הנוגעים אליה, עובר במערכת היחסים בין הורים לילדיהם במבחן הזִקנה, וכלה בהיבטים האישיים ביותר של ההזדקנות. בכך מצליח הגיליון לשקף באופן רגיש, לא רק את אתגרי ההזדקנות ומורכבותם, אלא גם את החן ואת החסד האופפים לעתים את השלב הזה של החיים.
לטעמי, יש חשיבות רבה לגיליון זה וזאת בשני מובנים עיקריים.
ראשית, אנו חיים בחברה המקדשת את העלומים. הנעורים הם אידאל, ולא רק אידאל היופי המשווק באופן אינטנסיבי ביותר בפרסומות ובתוכניות הריאליטי. קריירה בדוגמנות ובאמנות מתחילה כבר בשנות העשרה, גברים ונשים המצויים בעשורים מתקדמים יותר בחייהם עסוקים בעצירת הזמן, גם באמצעות טכנולוגיות פלסטיות המצויות בפיתוח. המדע מתאמץ לעצור את ההזדקנות ולפענח את המנגנון בגנום האנושי המוביל אליה. אף אורח החיים שנהג במשך שנים רבות השתנה מאוד. מקצועות רבים נגוזו, וסביבת העבודה הקלאסית – עבודה קבועה ומשרד – עוברת תמורה אף היא, והכל בזמן שהממשקים הטכנולוגיים הבסיסיים ביותר משתנים בקצב מהיר. בעולם דינמי שכזה, אוצרות אנושיים ותכונות כמו חכמה שנרכשה בעמל ובניסיון רב שנים – נמצאים בהערכת חסר. התייחסות מעמיקה ומחבקת לזִקנה כאל תופעה בעלת שלל היבטים כבגיליון זה, חסרה במקומותינו.
שנית, יש משהו "נורמלי" מאוד באופן בו מתייחס הגיליון לתופעת הזִקנה; "נורמלי" במובן שההתייחסות לזִקנה היא כאל חוויה משותפת בתוך קהילה רחבה. התייחסות זו מדגישה את היחד, את ההתמודדות והנחמה המשותפים, להבדיל מה"נורמליות" בה נדרש הציבור הדתי לעסוק במהלך מערכת הבחירות הנוכחית – נורמליות שהתמקדה בזהותו המינית של האדם, ובדמותה האידאלית, כביכול, של משפחה. "נורמליות" שמסתירה עוינות לשונה מאיתנו, וכן ניתוק וחוסר רצון להכיר ברבדים העמוקים של המציאות. אכן, יש משהו נורמלי בגיליון זה ובהשקפת העולם העומדת מאחוריו, השקפה דתית מכילה וסבלנית הרואה באדם ובחוויותיו האישיות חלק מרקמה אנושית אחת.
כתב העת דעות הוא הבמה האינטלקטואלית היחידה הקיימת כיום במדינת ישראל עבור הציבור הדתי הפתוח והמתון. אנו שוקדים על חיזוקה של במה זאת והפיכתה לזרוע מרכזית של התנועה, שתפעל במדיות שונות ובתפוצה רחבה יותר.
איחולי הצלחה לרעות המבורגר שקיבלה לידיה את מושכותיו של כתב עת חשוב זה.
