אלו נאמרין בכל לשון: פרשת סוטה, ווידוי מעשר, קריית שמע, ותפילה וברכת המזון…
"קרית שמע" – מנלן? דכתיב "שמע ישראל", בכל לשון שאתה שומע.
(תלמוד בבלי, סוטה לב ע"ב)
גאט פון אברֻם
אלוהים של אברהם, אתה שיודע שפות
שדברת עם אמי בשפה עתיקה ביידיש,
בצאתכם בשבת
בין הכוכבים,
העברית שלי לא נקיה.
העברית שלי חפ לפ ומדברת חפלפות ושטויות, כי לא מספיקיה…
(אבות ישורון, מתוך השיר: שיר בקשר, מתוך: קפלה קולות, ספרי סימן קריאה, 1977)
אחת החלוקות שבהן ניתן לחלק את היהדות בת זמננו היא חלוקה למוצאים תרבותיים, גיאוגרפיים ולשוניים. בתוכן – גם החלוקה המהדהדת שבין יהדות המזרח ליהדות המערב אולי כבר פחות חדה מאשר החלוקה הקיימת בין יהדות העברית לְיהדות האנגלית. אין זאת חלוקה דיכוטומית, ויהיו שיראו ביהדות ארה"ב ואנגליה תמונת ראי של יהדות ארץ ישראל, המשקפת תמונה דומה של המגזרים והתנועות הקיימות ביהדות ארץ ישראל, רק בפרופורציות אחרות: תנועות קרובות ורעיונות מתקרבים, המקיימים יהדות אחת ורבת פנים. האומנם?
מה מידת ההשפעה של השפה, התרבות, ההקשר הגיאוגרפי והלשוני על עיצובה של היהדות? האם הלכה או רוחניות יהודית בעברית ובאנגלית תהיינה זהות אך רק מתורגמות? האם אפשר לתרגם את היהדות (מהי בכלל היהדות הזאת שאני כותב עליה…) לכל לשון? עד כמה משפיעה השפה והתרבות על הרעיונות והמחשבות?
השפה האנגלית איננה רק הקשר תרבותי של קהילות יהודיות שונות; היא קודם כל מהווה פתח לתקשורת עם העולם החופשי והמערבי. השפה האנגלית נלמדת בבתי הספר בארץ ובעולם כשפה שנייה ראשונה במעלה, והיא מהווה כיום בסיס ליכולת להתקדם, להתפתח, ללמוד ולהשכיל כמעט בכל תחום מקצועי ואקדמי. עם זאת, מתברר כי הוראתה איננה מהווה מטרה מרכזית בבתי ספר רבים בציונות הדתית – עד כדי כך שנתוני מחקר המובאים בגיליון מראים כי קיים כשל בהוראת האנגלית. האם הפכה האנגלית והתקשורת עם העולם החופשי – ואף עם העולם היהודי דובר האנגלית – לאיום על חלקים נרחבים בציונות הדתית? שאלה זאת תשתקף גם במאמר אשר יעסוק ביחס למוזיקה הלועזית בישיבות התיכוניות.
העמידה מול ריבונו של עולם, קריאת האחדות של הווייתו יתברך בעולם, אשר נטועה בעומקי עולמות הרגש והנפש היהודיים – דווקא היא יכולה להיאמר בכל לשון. הליבה של הזיקה היהודית לקב"ה איננה מוגבלת לשפת הקודש. כך גם הפנייה האינטימית בתפילה שבה פונה האדם לא-לוהיו, איננה מנותבת לעברית בלבד. א-לוהים, המבקש את ליבו של האדם, איננו מגביל את שמיעת תפילותיו של האדם ללשון הקודש. עם זאת, ערכה של לשון הקודש ניצב בגאון כאשר הוא נוגע לקריאה בתורה; תרגומה אמנם מתבקש לעיתים, אך לא כתחליף לכתב העברי החרות על הלוחות ונקרא מתוכן.
בגיליון דעות שלפניכם פנינו לבחון את תפקידה של השפה בעולם היהודי. עד כמה היא משפיעה, עד כמה היא מאיימת. מליבה של זירת ההתגוששות בתוככי החינוך הציוני-הדתי, דרך מחנות קיץ חרדיים בארצות הברית, המשך במערכות סטריאו המנגנות קלטות של נירוונה בפול-ווליום בחדרי פנימייה בישיבה התיכונית, וכלה בשאלות של זהות, גלות, והיחס שבין היהדות בעברית, והיהדות באנגלית.
שנה טובה ומבורכת,
אוראל שרפ
