not memberg

                           בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים       

                                                                                         שרגא בר-און

 

בחודשים האחרונים מתנהל "הקרב על קדושת המחנה", הכריזו כותרות "בשבע", העיתון הנפוץ ביותר במגזר הדתי. תפיסת הקדושה של הציבור הדתי-לאומי השתנתה עד לבלי הכר מאז "המרד הקדוש" של שח"ל וחבריו לתורה ולעבודה. מה קרה למגזר שייחס קדושה לאהבת הרע והאדם ולערבות הדדית? שראה קדושה במידותיו של הלל הזקן, ושר: "הווי מתלמידיו של אהרון – אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"? חלקים גדולים מן הציונות הדתית החליפו רב – הפכו ל"שמותיים", תלמידיו הקפדניים של שמאי. את שירי אהבת הבריות, את "שלי – שלך" החליפו שירי "עוצו עצה ותופר". ומדוע לא נשיר: "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים", כשגיבורי "המאבק על הקדושה" הם קטינות שמסרבות להזדהות בעת מעצרן וחיילים שנענשים בכליאה בגלל הסירוב ללמוד ממדריכה בקורס, וקל וחומר – להיות פקודיה של אישה?

 

לצד ההסתייגות הנחרצת מהתנכלות על רקע דתי, מענישה מוגזמת ומשלילת זכויות הפרט מצד זרועות השלטון – אנו, ב"נאמני תורה ועבודה" מאמינים שצריך להעמיד חלופה דתית-הלכתית ל"גיבורים" אלו ולומר בבירור: כל המיישרים קו עם המגמות האלה ותומכים בקול או בשתיקה בהתנהגות הזאת, נותנים גט כריתות לערכיה המסורתיים של הציונות הדתית ולדרכה של ההלכה מבית מדרשה. לדמוקרטיה ערך הלכתי של לכתחילה ולא בדיעבד – כפי שלמדונו הרב הירשזון, הרב הרצוג, הרב עוזיאל, הרב חיים דוד הלוי וממשיכי דרכם; ההלכה אינה מגנה חברה מעורבת. אדרבה – זו דרכנו לכתחילה ולא בדיעבד. "השילוב הראוי" של נשים בצבא אכן אינו ראוי. לא ראוי שמשום ספק ספיקות של דיני צניעות לכאורה, שאינם דינים לדעת רוב רובם של הפוסקים וראשי הישיבות הציוניות ושל הרב הצבאי הראשי, ייפגע הערך ההלכתי היסודי של "כבוד האדם". כפי שהדגים במחקר ובפסיקה הרב דניאל שפרבר בספרו "דרכה של הלכה" – התביעה להדיר בנות מתרומה לצבא ולביטחון ישראל ומהגשמה אישית של כישוריהן מצדה של חברה שממעטת לשלוח את בנותיה לצבא, היא אנטי-הלכתית!

 

"היכי דמי חסיד שוטה? כגון דקא טבעה איתתא בנהרא, ואמר: לאו אורח ארעא לאיסתכולי בה ואצולה" (בבלי סוטה כא, ע"ב). תנועתנו נאבקת במגמות אלו של חסידות שוטה מאז הקמתה. פרסומיהם של יחזקאל כהן, יוסקה אחיטוב, אורה כהן ורבים אחרים התריעו על מגמות ההסתגרות, ההתבדלות וההתחרד"לות. לצערנו, תחזיות אלו הולכות ומתממשות. יש שטוענים נגדנו כי אנו עסוקים בביקורת ואיננו מציעים התנהגויות ראויות חיוביות. באמת סליחה, אבל בעינינו שירות מלא ומשמעותי בצבא הסדיר ובמילואים הוא מעשה ראוי, חיובי וקדוש – ולא הכניסה לכלא "מטעמי דת"; בעינינו פתיחת כל הדלתות בפני נשים, לרבות הדלתות הראשיות של בית הכנסת, היא משימה ראויה, חיובית וקדושה – ולא נעילת הדלת בפני נשים; בעינינו השתלבות בכל מנגנוני המדינה היא צו השעה הדתי-לאומי – ולא המאבק לפירור מוראה של מלכות; בעיננו רכישת השכלה כללית, מחקר וביקורת הם מצוות יסודי התורה – ולא ההסתגרות, הבורות וצמצום האופקים; פעולה חברתית והתיישבותית לתיקון אדם, חברה ועולם הם לבה של תורתנו – לא צדיקות מעושה בפרווה!

 

התנועה נאבקת לנאמנות לתורה ולעבודה זה שלושה עשורים, אך דומה שאנו מפסידים במאבק על קדושת המחנה. בחודשים האחרונים ניהלנו מאבקים ציבוריים ומשפטיים כדי למנוע את מינוי הדיינים שינציחו שליטה חרדית בבתי הדין הרבניים, והפסדנו; ניסינו למנוע את מינויו של הרב מצגר לנשיא בתי הדין, והפסדנו; אנו מנסים לקדם את הצעות הרפורמה בשירותי הדת, ולא עולה בידינו; אנו מנסים לקדם את מתווי הפתרונות ההלכתיים לעגינות, ובינתיים – מפסידים.

 

איננו אומרים נואש. אנו נמשיך לפעול בכל דרך מוסרית והלכתית להשגת מטרותינו, אולם ברור לנו שפתרון עומק לבעיית ההפסדים החוזרים ונשנים שלנו תלוי בשני גורמים: הראשון הוא התגייסות של כל הנאמנים לתורה ולעבודה למען המטרה המשותפת. כל מי ששותף לשורת הערכים המסורתית מוזמן להצטרף אלינו. אנו הרבים, אך איננו מאורגנים מספיק. ביד כל אחת ואחד מאיתנו להשפיע. הצטרפו כעת לצוותי המתנדבים של "נאמני תורה ועבודה", או לפחות הצטרפו לרשימת החברים ההולכת וגדלה.

 

הגורם השני הוא המאבק על החינוך. דרכה של "נאמני תורה ועבודה" הובילה להקמת קהילות ולהפעלתם של מוסדות חינוך ברוח התנועה. אך אם לא נחזור ונתאגד וניאבק על היותו של החינוך הדתי-לאומי חינוך ממלכתי, סובלני, מגוון ומעורב – תוך זמן קצר נמצא עצמנו שבויים של מערכת חינוך דתית חרד"לית. בגיליון זה, בשבת התנועה הקרובה ובכלי התקשורת תוכלו לקרוא ולשמוע על פעילויותיה הרבות של התנועה לשיקום הקול הנאמן לתורה ולעבודה בחינוך הדתי בישראל ובעולם היהודי.

 

ערב ירידת הדברים לדפוס התבשרנו בעצב על פטירתה של פרופ' חנה ספראי ז"ל. חנה הייתה ממקימות התנועה ומראשי המועצה במשך כל שנות קיומה של התנועה. תרומתה הרבה לעיצוב אופייה וערכיה, הליווי והתמיכה שזכינו להם ממנה יחסרו לנו עתה. חנה לא היססה לקחת חלק במלחמתה של תורה במרחב הציבורי. חנה עסקה רבות במושג הקדושה, אולם זילות השימוש בו הייתה לה לזרה. יוקדשו הדברים לעיל וגיליון זה לעילוי נשמתה ומעשיה הקדושים של האישה הגדולה והחשובה הזאת.

בברכת חברים לתורה ולעבודה,

שרגא בר-און