חתונה דתית גאה /

 

not memberg

 

"כשיש הרבה אפשרויות, חתונה דתית היא לא בדיוק הבחירה הראשונה של זוגות הומואים. גם הומואים דתיים רבים בוחרים לא להתחתן בטקס דתי. מדוע התחתנו בטקס דתי? בפשטות: כי רצינו לקדש את הקשר בינינו". בני אלבז מספר על הבחירה להתחתן עם בן זוגו בחתונה דתית, על עיצוב טקס החתונה, ועל האפשרויות הגלומות בטקס שהוא חדש מיסודו

* תודה לאליק אוסטר על עזרתו בכתיבת המאמר

כמה חודשים לפני החתונה שלנו, קיבלתי טלפון בשעת לילה מאוחרת. אבא שוב בחדר מיון, הפעם תורי. כשהגעתי למיון, אבא שלי כבר התלוצץ עם רופאיו. זה היה צחוק עצוב. היה ברור לכולם שהסוף קרוב. בשעות הקטנות של הלילה אבא שלי התעורר מכאבים, והתחלנו לדבר. כמו הרבה גברים דתיים אחרים, גם לאבא שלי היה קשה לדבר על "זה". לא דיברו אצלנו בבית על מין או על נטייה מינית. אבל החתונה המתקרבת שלנו לא הותירה לו ברירה. הוא ניצל את ההזדמנות שבה היינו בשטח סטרילי, מחוץ לבית, כדי לדבר על הצרה הממשמשת ובאה. אבא שלי אמר שהוא לא מבין בשביל מה אני צריך את זה. מילא שאני רוצה לחיות עם גבר, אבל בשביל מה חתונה? אז הסברתי.

אבא שלי הקשיב, ובסוף אמר שהוא אהב את מי שהייתי כשהייתי בן ישיבה, ושכיום הוא לא מסכים עם הבחירות שלי. קטעתי אותו בחוסר סבלנות: זו לא שאלה של בחירה. זה מי שאני היום, וחבל שהוא אוהב יותר את מי שהייתי פעם. קודם כול, אמר לי אבא, אני רוצה שתדע שאני אוהב אותך עכשיו, בדיוק כמו שאתה. מעבר לכך, אני חולק עליך: לדעתי זו כן בחירה, שאני לא מסכים אתה, ולכן לא אבוא לחתונה שלך למרות שאני מאוד אוהב אותך. אבא שלי דאג להיפגש עם בן הזוג שלי ולהסביר לו למה הוא לא יכול לבוא, למרות שהוא אוהב ומכבד אותנו. אחר כך עוד נכנסנו ויצאנו מחדרי מיון. לחתונה שלי הוא לא הגיע.

לבחור בחתונה דתית

אז למה בחרנו להתחתן בחתונה דתית?

ברור למה בחרנו בחתונה: מתישהו הבנו שאנחנו כבר לא בני ישיבה מתלבטים, שהנטייה המינית שלנו כאן כדי להישאר, ועד שתשבי יבוא ויתרץ קושיות ושאלות, צריך לקחת משכנתא, לפתוח חשבון בנק משותף ולהסדיר הורות משותפת על הילדים. אז צריך להתחתן. אבל למה חתונה דתית? בישראל, סטרייטים לא "בוחרים" בחתונה דתית: הם מתחתנים עם רב פשוט כי אין להם אפשרות אחרת. אצלנו, כיוון שחתונה רגילה לא הייתה אופציה, כל האפשרויות היו פתוחות. באופן לא מפתיע, כשיש הרבה אפשרויות, חתונה דתית היא לא בדיוק הבחירה הראשונה של זוגות הומואים. גם הומואים דתיים רבים בוחרים לא להתחתן בטקס דתי: הם טוענים שאי אפשר לקדש את מה שאסור. די בכך שהם מביעים רצון לחיים משותפים בפני קהל החברים שלהם. מדוע התחתנו בטקס דתי? בפשטות: כי רצינו לקדש את הקשר בינינו.

קראים של תורה שבכתב ישאלו איך אפשר לקדש איסור דאורייתא. קראים של תורה שבעל פה ישאלו איך אפשר לקדש את מה שאסר ה"שולחן ערוך". מכיוון שאנחנו לא קראים, אנחנו יודעים שהתורה מתעצבת על ידי נושאיה שבכל דור ודור. בעינינו, האפשרויות לשינוי שנמצאות ב"סל הכלים" של הרבנים ולומדי התורה הן מצומצמות ביותר. היחידים שיכולים לחולל שינוי הם נושאי (ולא לומדי!) התורה, בכך שהם יעצבו את החיים הדתיים שלהם בהתאם להשקפת עולמם.

לדעתנו, הומואים שגדלים בחברה הדתית ובוחרים בחילון עושים זאת בגלל חוסר היכולת של הרבנים ולומדי התורה לספק אפשרויות רוחניות המתאימות להם. לכן, הומואים שבוחרים להישאר דתיים חייבים לייצר שינוי בעולם הדתי, כדי שהוא יוכל להכיל גם אותם. החתונה שלנו נובעת גם מתוך התובנה העצובה הבאה: מבחינה אידיאולוגית, הרבנים שלנו הם ציבור מובל, ולא מוביל. למרות הרצון הטוב שלהם, היכולות שלהם מוגבלות באופן אינהרנטי (אחרת הם ייחשבו לרפורמים וכולי). לכן את השינוי הדתי הנצרך כל כך אנחנו צריכים לייצר בעצמנו, ואת טקס החתונה שלנו עלינו לערוך בעצמנו.

הומואים שבוחרים להישאר דתיים חייבים לייצר שינוי בעולם הדתי, כדי שהוא יוכל להכיל גם אותם. החתונה שלנו נובעת גם מתוך התובנה העצובה הבאה: מבחינה אידיאולוגית, הרבנים שלנו הם ציבור מובל, ולא מוביל. למרות הרצון הטוב שלהם, היכולות שלהם מוגבלות באופן אינהרנטי (אחרת הם ייחשבו לרפורמים וכולי). לכן את השינוי הדתי הנצרך כל כך אנחנו צריכים לייצר בעצמנו, ואת טקס החתונה שלנו עלינו לערוך בעצמנו

אותה אדרת בשינוי הגברת

חתונה של הומואים דתיים היא אותה אדרת בשינוי הגברת: זה נראה אותו הדבר, בערך, אבל התוכן אחר לגמרי. בחתונות של הומואים דתיים יש שני חתנים, יש חופה ויש טבעות. בדרך כלל יש פחות אורחים, פחות חברים של ההורים ויותר חברים של החתן והחתן (מה שיוצר חתונות מאוד שמחות). האורחים, כמובן, לבושים הרבה יותר טוב מאשר בכל חתונה מגזרית אחרת (הקלישאה מחייבת). אבל מעבר לצורה, העובדה שאי אפשר להתחתן בחתונה דתית הטרו-נורמטיבית מייצרת אפשרות (דתית!) ייחודית של חתונה שוויונית.

נתחיל ממה אין בחתונה הזו: אין בה קניין. הרעיון של גזירת זוגיות מדיני קניין הוא מוקצה מחמת מיאוס. אף אחד לא שייך לאף אחד, אף אחד לא קונה אף אחד, ואף אדם אינו בעלים של אדם אחר. זה נוגד את כל עולם הערכים שלנו. זה פסול ולכן זה חייב להיפסק. גם אצל סטרייטים.

במקום קניין, בחרנו לדבר על ברית. כרתנו ברית לחיים משותפים: ברית כורתים שני אנשים שווים שמתחייבים לגורל משותף. את הברית שלנו ניסחנו בכתב, כתבנו על נייר יפה, חתמנו, ועשינו קניין על השטר ועל מה שכתוב בו. זו הייתה אותה האדרת בשינוי הגברת. הצורה הייתה דומה: היה שטר, היו טבעות, היה קניין; אבל התוכן הדתי היה שונה לחלוטין. היו שני אנשים שווים שעמדו מול אלוהים ואדם וכרתו ברית לחיים משותפים.

החופה נפתחה בברכת הגפן ובהחלפת טבעות בינינו. קראנו את הפסוק מספר שמואל, "אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם ה' לאמור: ה' יהיה ביני ובינך … עד עולם", ואמרנו: "הרי אתה מקודש לי בטבעת זו". במקום כתובה הקראנו שטר כריתת ברית שכתבנו, וזה נוסחו:

בסיעתא דישמיא

בחמישי בשבת כ' יום לחדש טבת שנת חמשת אלפים ושבע מאות ושבעים לבריאת עולם למנין שאנו מונין פה ירושלים עיר הקודש.

אנן סהדי איך אמרו החתן פלוני לבית כהן והחתן אלמוני לבית לוי זה לזה, כרות לי ברית והיה לי לבן זוג ואני בסיעתא דישמיא אכבד, אוקיר, אזון, אפרנס ואכלכל אותך ואת זרעך אחריך, אחלוק איתך את חיי ואהיה לבן זוגך בין בעושר בין בעוני, בין בבריאות ובין בחולי.

והסכימו החתנים הנזכרים לכרות ברית בניהם ולהיות בני זוג זה לזה והתחייבו זה לזה בכל הדברים האמורים בבני זוג כמנהג שנוהגים כאן במדינת ישראל.

ולעדות ומצבה על כל דברי הברית הזאת החליפו ביניהם החתנים טבעות ועשו בהן שניהם קניין גמור על שטר זה ועל כל מה שכתוב בו. והכול שריר ובריר וקיים.

הצורה הייתה דומה: היה שטר, היו טבעות, היה קניין; אבל התוכן הדתי היה שונה לחלוטין. היו שני אנשים שווים שעמדו מול אלוהים ואדם וכרתו ברית לחיים משותפים

כאן חתמו עד ועדה, בהתאם לרעיון של חתונה שוויונית. זה היתרון הגדול בטקס דתי מחודש: הוא מאפשר להוציא אל הפועל את השוויון בין המינים, מבלי להיות כבול למסורת מדירה. לאחר מכן נאמרו שבע ברכות. מתוך השבע, חמש ברכות נשארו כמו שהן בחתונות מסורתיות; השתיים שיש בהן אזכור לכלה ירדו. במקומן הוספנו שתי ברכות מברכות השחר, כדי להודות על שזכינו ליהנות מן החירות והחופש שמאפשרים לנו לקיים חתונה גאה: ברכת מתיר אסורים, ואת הברכה "שלא עשני עבד" בנוסח חיובי (שעשני בן חורין) שנמצאת בכמה נוסחים עתיקים של ברכת השחר. לבסוף, קראנו את "אם אשכחך" ושברנו כוסות.

להיות נאמן לערכים שלי

אבא שלי לא הגיע לחתונה שלנו. ארבע שנים מאוחר יותר קראתי לבני בכורי על שמו. אבל הוא לא היה היחיד שלא בא לחתונה שלנו. היו עוד מוזמנים מהמגזר שביקשו לברר מה בדיוק יהיה בחתונה. חלקם לצערי החליטו לא לבוא, מסיבות אידיאולוגיות. זה לא נעים, אבל זה גם נהדר. יש כאן הזדמנות אמתית לדיון: מהם הערכים הדתיים שלנו? כיצד הם באים לידי ביטוי בחתונה? כל אחד מאתנו צריך לשאול את עצמו האם הערכים המובעים בחתונה הם ערכים שהוא מזדהה אתם. האם אנחנו יכולים להיות נוכחים בחתונה שבה לא נותנים לאישה לפתוח את הפה, שבה הבעל "קונה" את האישה בטבעת, והאישה מוותרת על חירותה? ברור שלא. זה לא ייפסק עד שלא נצא מהארון ונודיע: בזה אנחנו לא משתתפים. זה נוגד את עולם הערכים שלו. רק כשזה יקרה, ומוזמנים יפסיקו להגיע לחתונות שוביניסטיות, המצב ישתנה.

הנוסח שלנו הוא נוסח שוויוני, המבוסס על כריתת ברית לחיים משותפים. לדעתנו הוא מתאים להומואים, ללסביות וליהודים מכל המינים, אפילו סטרייטים. לשמחתי, אחרים מצאו אותו שימושי, ואנחנו כבר לא היחידים שהתחתנו בעזרתו. כך מתעצבת מסורת, לאור הערכים שלנו ותוך הקשבה וכבוד לעבר. מאבא שלי למדתי שחובה לאהוב את הילדים שלנו, אבל שחובה גם להיות נאמן לערכים שעליהם אתה משתית את חייך.

*בניהו (בני) אלבז הוא ממייסדי הארגון "חברותא – הומואים דתיים". לפני כשבע שנים התחתן בירושלים עם בן זוגו ניר. לבני הזוג שלושה ילדים