שימוש בטלפון ובזום בשבת וביום טוב בשעת הדחק / שאול דוד בוצ'קו

 

not memberg

תגובה למאמר של הרב עידו פכטר – הלכה בימי קורונה, גיליון 93 לחצו כאן.

"כעת אשוב ואבהיר באופן חד משמעי, שלמרות הענקת ההיתר לשעת הדחק הזו, חלילה וחלילה להשתמש בהיתר זה למצבים רגילים, כי בהם ודאי יש איסור מדרבנן של עובדין דחול, ואין להחליש את קדושת השבת והיום־טוב בשום פנים ואופן". הרב שאול דוד בוצ'קו כותב על איסור השימוש בזום, בעקבות מאמרו של עידו פכטר – הלכה בימי קורונה

בהלכה מקובל לאסור את השימוש בטלפון או בכל אמצעי תקשורת אחר בימי שבת וחג. הסיבה העיקרית לזה היא כיוון שה' נתן לעמו ישראל שבתות וימים טובים להתנתק משטף החיים הסואנים, ולהתחבר לעולם רוחני ולמשפחה באמצעות תפילות, לימוד תורה ושמחה בתענוגות השבת והימים הטובים; ואם השימוש באמצעי התקשורת השונים ייעשה מותר, יגרום הדבר חורבן לשבתות ולימים טובים.

בהלכה מקובל לאסור את השימוש בטלפון או בכל אמצעי תקשורת אחר בימי שבת וחג. הסיבה העיקרית לזה היא כיוון שה' נתן לעמו ישראל שבתות וימים טובים להתנתק משטף החיים הסואנים, ולהתחבר לעולם רוחני ולמשפחה באמצעות תפילות, לימוד תורה ושמחה בתענוגות השבת והימים הטובים; ואם השימוש באמצעי התקשורת השונים ייעשה מותר, יגרום הדבר חורבן לשבתות ולימים טובים.

אמנם, כיוון שעבור הקשישים נחשבת תקופה קשה זו לשעת הדחק גדול, יש להתיר להפעיל אותם בשינוי. אולם ברצוני להבהיר, שאינני מתיר זאת אלא בשעת הדחק גדול כגון זו, כי אין בכוונתי למעט כלל בחומרת איסור השימוש בכלי התקשורת בשבתות וימים טובים.

ובכדי להבין את העניין שלפנינו עלינו לברר את הסיבה מחמתה נאסר השימוש בתקשורת בימי שבת וחג. מצינו לכך ארבע סיבות:

• יש פוסקים שנקטו כי השימוש בחשמל אסור מן התורה משום בונה או משום עושה כלי (מכה בפטיש), ובזמן שהיו הנורות בעלי חוט להט, משום איסור הבערה.
• לעומתם יש דעות שזה אסור מדרבנן מחמת הולדת ויצירת דבר חדש.
• אחרים סברו שהתקשורת אסורה משום השמעת קול ושימוש בכלי נגינה שמא יתקן אותם.
• דעה נוספת סבורה שיש לאסור את הדבר משום זלזול בכבוד השבת וחגים, שכן יש סיכון וחשש להפיכתם לימי חול. בשפת ההלכה הדבר מוגדר כ"עובדין דחול".

א. איסור החשמל – מן התורה או מדרבנן?

אם נקבל את סברתם של הפוסקים כי איסור השימוש בחשמל בשבת הוא מן התורה, הרי שאין מקום להקל בנידון שלנו, כיוון שאין להתיר איסור תורה אלא בפיקוח נפש. אמנם רוב הפוסקים סבורים כי איסור השימוש בחשמל הוא מדרבנן, ונימוקם הוא שאיסור בונה או מכה בפטיש לא שייך בחשמל, ואין להחשיב מעשה כמלאכה אלא אם מכוחו נעשית איזו יצירה; אולם בנידון שלנו לגבי תקשורת בשבת, הרי אין נעשית בהם יצירה מחודשת אלא רק שימוש, שהרי אין צורך לייצר מחדש טלפון או מחשב נעול, שכן הם לא נסתלקו מן המציאות, וגם כשמפעילים אותם שוב אין צורך לייצרם מחדש.

כך כתב הרב שלמה זלמן אוירבך באריכות (שו"ת מנחת שלמה סימן ט), וגם הרב עובדיה יוסף הסיק כן בשו"ת יביע אומר (חלק א סימן כ) וזה לשונו: "בנוגע לגרמופון ורדיו וטלפון בשבת אם יש בזה משום מתקן מנא, העלה שאין בזה חשש תיקון כלי, ואיסורם הוא רק מדרבנן, ומכל מקום אסור לערוך הרדיו או הגרמופון מערב שבת, להשמיע קול בשבת".[1]

דבר זה, שאין בשימוש החשמל איסור בונה או מכה בפטיש, ניתן להוכיח גם ממשמעות דברי ראשוני האחרונים,[2] שדנו אם איסור השימוש במנורות החשמל שעובר בהם חוט להט הוא משום מבעיר או מדרבנן משום מוליד דבר חדש, אבל לא העלו על דעתם שהאיסור משום מכה בפטיש או בונה.

בנידון שלנו לגבי תקשורת בשבת, הרי אין נעשית בהם יצירה מחודשת אלא רק שימוש, שהרי אין צורך לייצר מחדש טלפון או מחשב נעול, שכן הם לא נסתלקו מן המציאות, וגם כשמפעילים אותם שוב אין צורך לייצרם מחדש.

ב. איסור החשמל משום מוליד דבר חדש

איסור השימוש בחשמל מכח הולדת דבר חדש נתחדש על ידי שו"ת בית יצחק, והוא איסור דרבנן. אמנם גם על חידושו חלק הרב אוירבך, מכיוון שהכלי מיועד לכך, הלכך אין להחשיב את החשמל כהולדת דבר חדש. כמו כן הוא כותב כי אין להוסיף איסורים על איסורי חז"ל. ובלשונו של הרב אוירבך: "נתבאר לפי זה דלעניות דעתי נראה דבכהאי גוונא דלא עשה כלל שום הדלקה או כיבוי (כמו במנורות להט) וכו', אם מחבר רק את הטלפון עם הזרם אין לאסור בשבת ויום טוב לא משום מכה בפטיש ולא משום מוליד".

ג. איסור השמעת קול ושימוש בכלי נגינה

חכמים אסרו השמעת קול בכלי נגינה בשבת ובחג, אבל במקום מצווה, כגון שמחת חתן וכלה, התירו שהגוי ישמיע קול נגינה, כמו שמובא בשולחן ערוך:

יש מתירים לומר לגוי לנגן בכלי שיר לחופות. ומוסיף הרמ"א, ואפילו לומר לעכו"ם לתקן הכלי שיר שרי, משום כבוד חתן וכלה, אבל בלאו הכי אסור. ומיהו בזמן הזה נהגו להקל מטעם שיתבאר בסימן שאחר זה.[iii]

ובסימן שאחר זה פסק השולחן ערוך "אין מטפחין להכות כף על כף וכו' וכל זה וכיוצא בזה אסור גזירה שמא יתקן כלי שיר ולספק כלאחר יד מותר".[iv]

וכתב על זה הרמ"א:

והא דמספקין ומרקדין האידנא לא מחינן בהו משום דמוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין ויש אומרים דבזמן הזה הכל שרי דאין אנו בקיאין בעשייית כלי שיר דמלתא דלא שכיח הוא ואפשר שעל זה נהגו להקל בכל.[v]

מדברי הרמ"א מבואר כי השימוש בכלי נגינה נאסר מחשש שיתקן את הכלי. וכיוון שיש המדמים את אמצעי התקשורת לשימוש בכלי נגינה, יש מקום לנהוג בהם קולא זו הנוהגת בכלי שיר, שהרי אין אנו בקיאין בתיקון טלפון או מחשב.

יתירה מזו, קיימת דעה הסבורה כי השימוש בטלפון בשבת מותר לחלוטין, כמו שהביא כף החיים:

ובענין המצאה חדשה הנקרא טלפון שמדבר אחד עם חברו בריחוק כמה פרסאות עיין בשו"ת שערי דעה סימן קצד שכתב דמותר לדבר על ידו בשבת ואין בזה שום איסור משום איסור השמעת קול ומשום גזירת עשיית כלי שיר יעוין שם.[vi]

מדברי הרמ"א מבואר כי השימוש בכלי נגינה נאסר מחשש שיתקן את הכלי. וכיוון שיש המדמים את אמצעי התקשורת לשימוש בכלי נגינה, יש מקום לנהוג בהם קולא זו הנוהגת בכלי שיר, שהרי אין אנו בקיאין בתיקון טלפון או מחשב.

ד. עובדין דחול

בכל שבת וחג יש לאסור את השימוש בטלפון ושאר אמצעי תקשורת מחמת "עובדין דחול". אבל במקרה שלנו, שתכלית השימוש היא רק לצורך חיזוק לב הזקנים והקשישים הבודדים, יש מקום לפרש שהוא נעשה לצורך השבת והחג, שהרי באמצעות השימוש בכלי התקשורת ניתנת לאנשים הללו אפשרות לחוש בתחושת שבת ויום טוב.

סיכום הדברים:

אם יש איסור שימוש בטלפון הוא רק מדרבנן, וגם בזה נחלקו הדעות לגבי מהות האיסור.

ה. היתר לחולה שאין בו סכנה

פשוט וברור בוודאות שהשימוש בשלל אמצעי התקשורת במציאות הרגילה אינו מותר כלל וכלל. אמנם בתקופה קשה זו, כאשר מצויים בינינו אנשים שהבדידות קשה עליהם מאד, יש מקום להקל בתפעול מכשירים אלה אבל רק על ידי שינוי, וזאת יש להוכיח מהדין המפורש בשולחן ערוך, שעבור חולה שאין בו סכנה מקילים לעבור על איסור דרבנן על ידי שינוי, כמו שכתב בשולחן ערוך:

חולה שנפל מחמת חליו למשכב ואין בו סכנה, הגה: או שיש לו מיחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו שאז אף על פי שהולך כנפל למשכב דמי (המגיד פ"ב), אומרים לאינו יהודי לעשות לו רפואה אבל אין מחללין עליו את השבת באיסור דאורייתא, אפילו יש בו סכנת אבר;

ולחלל עליו ישראל באיסור דרבנן בידים,

יש מתירים אפילו אין בו סכנת אבר;

ויש אומרים שאם יש בו סכנת אבר עושין ואם אין בו סכנת אבר אין עושין;

ויש אומרים שאם אין בו סכנת אבר עושין בשינוי, ואם יש בו סכנת אבר עושין בלא שינוי;

ויש אומרים אפי' יש בו סכנת אבר אין עושין לו דבר שהוא נסמך למלאכה דאורייתא, ודברים שאין בהם סמך מלאכה עושין אפילו אין בו סכנת אבר;

ודברי הסברא השלישית נראין.

הגה: מותר לומר לא"י לעשות תבשיל לקטן שאין לו מה לאכול, דסתם צרכי קטן כחולה שאין בו סכנה דמי (ר' ירוחם ני"ב ח"ט ורמב"ן ורשב"א) וכו'.[vii]

וכמו שבהלכה סתם קטן מוגדר כחולה שאין בו סכנה, כמו כן יש להחשיב גם את הזקנים והקשישים החווים קשיים פיזיים או נפשיים כחולים שאין בהם סכנה.

לכן נראה לומר, שבמקרה שיש בכלל ספק אם הדבר נאסר מדרבנן, מותר להתקשר אל הזקנים על ידי שינוי, אם השעה צריכה לכך, לחזק את ליבם של האנשים הזקנים על ידי טלפון או על ידי תוכנת "זום". ידוע שבשעת הדחק מותר לסמוך על דעת יחיד, כל שכן בנידון שלנו, שלפי רוב הפוסקים אין כאן יותר מאיסור דרבנן.

מלבד האמור יש לצרף טעם נוסף של פיקוח נפש, שהרי אם לא נקל בזה, עלולים מספר אנשים שלא לציית להנחיות משרד הבריאות והרופאים, ומגודל תשוקתם לחוג את הסדר בצוותא חדא עם בניהם ובנותיהם יכניסו עצמם לסכנה ויצאו מבתיהם, והם אולי יסכנו בזה גם חיי אחרים. לכן יש להקל עליהם להשתתף מרחוק באמצעות תוכנת זום או טלפון, שאז תנוח דעתם ותמנע סכנה גדולה.

עוד יש להוסיף על הנ"ל שאדם כזה הנזקק לשירותי הטלפון או תוכנת הזום, ואינו בקי בעריכת הסדר על כל פרטיו, יוכל לצאת ידי חובה בשמיעת הסדר דרך אמצעי התקשורת האמורים, כמו שפסקו להלכה הרב קוק והרב משה פיינשטיין.[viii] כפי שכתב הרב קוק:

בשומע ע"י טעליפאן (טלפון) או ראדיא (רדיו) קדושה או ברכו, אם מותר לענות אחריו, הנה אנחנו קיי"ל שמאחר שהצבור במקומו יש שם עשרה במקום אחד אין שום מחיצה מפסיקה בין ישראל לאביהם שבשמים, ויכולים לענות אפילו אלה ששומעים מרחוק וכו', רק מה שיש לדון בזה הוא מצד דעת הי"א שהובא בשו"ע או"ח סי' נ"ה הנ"ל, שצריך שלא יהיה מפסיק מקום מטונף או ע"ז, ויש גורסים כותי וכו' וגם שיטת המחמירים י"ל דהרדיא או הטלפון שהם משמרים את הקול ע"י מכונות נחשב כאילו אין הקול עובר כלל במקומות אחרים וכו'.[ix]

וכן כתב הרב משה פיינשטיין באגרות משה: ()

הנה לדידי מספקא טובא אף אם נימא שהאמת כאמירת המומחים שלא נשמע קול האדם אלא קול אחר שנעשה מקולו, מטעם שכיון שעכ"פ רק כשהוא קורא נשמע הקול יש להחשיב זה כשמיעת קולו ממש דהרי כל זה שנשמע עושה קולו ממש. ומנין לנו עצם כח השמיעה איך הוא שאולי הוא ג"כ באופן זה שנברא איזה דבר באויר ומגיע לאזנו. וכן מסתבר לפי מה שאומרים חכמי הטבע שהקול יש לו הלוך עד האזן וגם יש קצת שיהוי זמן בהלוכו, ומ"מ נחשב שהוא קול האדם לכן אפשר שגם הקול שנעשה בהמיקראפאן בעת שמדבר ששומעין אותו הוא נחשב קולו ממש וכן הא יותר מסתבר.[x]

כעת אשוב ואבהיר באופן חד משמעי, שלמרות הענקת ההיתר לשעת הדחק הזו, חלילה וחלילה להשתמש בהיתר זה למצבים רגילים, כי בהם ודאי יש איסור מדרבנן של עובדין דחול, ואין להחליש את קדושת השבת והיום־טוב בשום פנים ואופן, אלא יש להתחשב בדעות הרואים בשימוש בטלפון איסור חמור.

מלבד האמור יש לצרף טעם נוסף של פיקוח נפש, שהרי אם לא נקל בזה, עלולים מספר אנשים שלא לציית להנחיות משרד הבריאות והרופאים, ומגודל תשוקתם לחוג את הסדר בצוותא חדא עם בניהם ובנותיהם יכניסו עצמם לסכנה ויצאו מבתיהם, והם אולי יסכנו בזה גם חיי אחרים. לכן יש להקל עליהם להשתתף מרחוק באמצעות תוכנת זום או טלפון, שאז תנוח דעתם ותמנע

לא הקלתי אלא כעת, בתקופה קשה זו, מגודל הדחק, שיש בזה צורך גדול ואפילו צד של פיקוח נפש, וגם שמסייעים להם לצאת ידי חובת המצוות. לכן יש על מי לסמוך, ומצווה גדולה לחזק את לב האנשים הבודדים, הזקוקים לעזרה זאת.

כמו כן הדבר פשוט, שאם קיימת אפשרות טכנית לסדר כל העניינים הנדרשים לתקשורת בטרם החג, באופן שלא תידרש כל התערבות ומגע יד אדם בחג עצמו, ודאי חייבים לעשות כך.

ויהי רצון שה' יעצור את המגיפה ויאמר לצרותינו די.

_________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

[1] כתבתי על נושא זה באריכות בספרי בעקבות המחבר, חלק ב סימן ו.

[2] בית יצחק יו"ד ח"ב סימן לא; אחיעזר ח"ג סימן ס; שו"ת מלמד להועיל סימן מט.

[iii] או"ח סימן שלח סע' ב.

[iv] שם, סימן שלט סע' ג.

[v] שם.

[vi] סימן שלח סע' ז, ואמנם הוא עצמו מסתייג משיטה זו ואינו נוקט בה להלכה.

[vii] סימן שכח סעיף יז.

[viii] עיין בשו"ת בדי הארון או"ח סימן כא מהרב רא"ם הכהן.

[ix] אורח משפט סימן מח.

[x] אורח חיים חלק ב סימן קח.