דרש רבי דוסתאי ברבי ינאי: בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, אדם מביא דורון גדול למלך – ספק מקבלין אותו הימנו, ספק אין מקבלין אותו הימנו. ואם תמצא לומר מקבלים אותו ממנו – ספק רואה פני המלך, ספק אינו רואה פני המלך; והקדוש ברוך הוא אינו כן, אדם נותן פרוטה לעני – זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר: 'אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך' (תהלים יז, טו). רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, אמר: דכתיב: 'אני בצדק אחזה פניך'. מאי 'אשבעה בהקיץ תמונתך'? אמר רב נחמן בר יצחק: אלו תלמידי חכמים שמנדדין שינה מעיניהם בעולם הזה, והקב"ה משביען מזיו השכינה לעולם הבא.
דרשתו של רבי דוסתאי ברבי ינאי מחברת בין נתינת פרוטה לעני לבין קבלת פני שכינה, ואומרת כי נתינת הפרוטה מביאה את האדם לראות פני שכינה. דרשה זו מיושמת הלכה למעשה במעשהו של רבי אלעזר. רבי אלעזר, כמו גם רבי דוסתאי, מחבר את הצדק עם הצדקה ואומר שנתינת הפרוטה היא המביאה לידי ראיית פני שכינה המתגלמת ובאה לידי ביטוי דווקא בתפילה. כנגדו, רבי נחמן בר יצחק מדבר על ראיית פני שכינה אחרת: ראיית פני שכינה הנובעת מצער הלימוד ומההתמדה בו. ואף ראיית פני השכינה שונה: אין זו ראיית פני שכינה
של תפילה אלא ראיית פני שכינה של העולם הבא. בדרשה זו מועמדים זה מול זה לימוד התורה וגמילות החסדים כערוצים מקבילים, שלא לומר מתנגשים, לקבלת פני השכינה. במאמר זה ננסה לעמוד על המאפיינים המיוחדים של מצות צדקה, על פניה המגוונות,
כעבודת ה', לאור משנתם של חז"ל.
למאמר המלא