המחאה החברתית של קיץ תשע"א חשפה תחושות קשות של חלקים בציבור הישראלי. חלקים אלה של הציבור מרגישים מקופחים בחלוקת המשאבים הלאומיים. לשאלת הקיפוח כמה פנים. הפן של יחסי העבודה בין עובד למעביד נראה פרטי במהותו. אך מדינת ישראל לא סומכת על כוחות השוק, והיא מחוקקת חוקים שיסדירו את יחסי העובד והמעביד. הפן השני הוא מערכתי. רוב העובדים במדינה הם שכירים. מציאות זו מציבה אזרחים רבים במעמד של חולשה בפני המעביד החזק מהם. מערכת היחסים בין עובד למעביד נידונה בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. במבט ראשון נראה שדיני התורה מתייחסים למצב נתון והם מסדירים ומשפרים אותו. האם ניתן
להסיק מהם שלתורה יש תמונה אידיאלית על יחסי העבודה ועל מבנה המשק? במאמר זה אצביע על כיווני חשיבה בנושאים אלה, העולים מסוגיה בפרק "השוכר את הפועלים" (פרק ז), במסכת בבא מציעא.
פרק "השוכר את הפועלים" נפתח בקובץ אגדות שנמשך לאורך ארבעה דפים רצופים, המשמש מעין מבוא לנושא שכירת פועלים. הימצאותה של סוגיית אגדה ארוכה כל כך, בולטת יותר על רקע העובדה שבמסכת נזיקין (בשלוש ה'בבות') מועטות הן האגדות.
אורכו ועושרו של הקובץ מעוררים שאלות רבות על האופן שבו נאספו האגדות ונערכו, על מגמתה של הגמרא בעריכת האגדות, על הבאת הסוגיה האגדית דווקא בהקשר מסוים, וכיוצא בזה. לדעתי, הקובץ כולו הוא למעשה יחידה ערוכה אחת, המשמשת כמבוא לנושא שכירות הפועלים.
למאמר המלא
