הורתן ולידתן של הזכויות החברתיות במורשת היהודית מצויות שלא במפתיע בספר הספרים, התנ"ך. מבחינות רבות המקרא הוא ספר חלוצי, רבולוציונר, ובכלל המהפכות הרבות שחולל במזרח הקדום שוכנת אחר כבוד המהפכה החברתית-כלכלית המקופלת בחוקת התורה, ששינתה שינוי של ממש את מערכות היחסים שבין עשירים לעניים, בין המעמדות ובמשטר הכלכלי-חברתי כולו.
מצוות חברתיות רבות קבעה התורה בחוקתה: שבת ויובל, שחרור עבדים ושמיטת חובות, לקט שכחה ופאה ועוד. מצוות אלה אינן רק פרקטיקות חברתיות הראויות להילמד בצדן היישומי, אלא גם ביטוי לתאוריה חברתית האצורה בתוכן. כך, יותר משחידשה התורה בהיבטים הטכניים והפרקטיים של מצווה חברתית זו או אחרת, היא יצרה מהפכה של ממש בהקשר שבו היא מיקמה אותן, בפרספקטיבה החברתית שממנה הן נבעו. בשורות הבאות אבקש להציג שישה עקרונות יסוד חברתיים-כלכליים העומדים בבסיס המצוות החברתיות שבתורה.
עמידה על השלכותיהם האפשריות של העקרונות המקראיים שנסקור כאן על השיח הכלכלי-חברתי המתנהל בישראל חורגת מגבולות יריעה זו. עם זאת, העובדה שחלקים ממארג עקרונות זה עשויים להיות בלתי נעימים לאוזני הקורא הקפיטליסטי וחלקים אחרים בו בלתי נעימים לאוזני הקורא הסוציאליסטי, דווקא עשויה ללמד על משנה הרלוונטיות של המקורות לנושאים המעסיקים אותנו כיום.
למאמר המלא
