החיים הדתיים שמחוץ לחוק
שיריו של בוב דילן קוראים לאדם להישאר נאמן לאמת
סטיבן חזן ארנוף
הכותב הוא העורך בפועל של"Zeek: A Jewish Journal of Thought and Culture"
(www.zeek.net) ועמית ירושלים במכון מנדל למנהיגות
קשה למצוא יהודי שהשפיע ומשפיע על התרבות של המאה ה~20 ושל ראשית המאה ה~21 יותר מבוב דילן. אף שהמוזיקה שלו יצרה אינטימיות גם בתוך קהל ענק, דילן הוא הליצן בעל אלף הפנים. הוא עוטה מסכות בלתי צפויות שמייצגות ערכים סותרים – ערכים שנעים על הציר הרחב שבין בית לגלות, בין נון~קונפורמיזם למסחור, ובין מחאה ופרובוקציה לייאוש. דילן הגיע לניו יורק בשנת 1961, כשהיה בן 20. כבר בראשית דרכו הוא סיגל לעצמו ערמומיות של מהמר ותיק – אחד שבונה וממציא לעצמו דמויות וזהויות בלי סוף. עד מהרה הוא קיבל מקהל מאזיניו מנדט של נביא ושל הכוהן הגדול של עולם הרוק, ואנשים הקשיבו לו ורצו לשמוע את מה שהיה לו לומר, אף שבעצם רוב הזמן אי אפשר היה לדעת במדויק מי הוא ה'אומר', מי מסתתר מאחורי המסכה, כי אצל דילן הקלפים מעולם לא היו גלויים. באין~ספור דיונים באינטרנט ועל מדפי הספרים (גם בספרו של דילן עצמו, Chronicles: Volume One, New York 2004) שואלים מאזיניו ומעריציו, פנאטים ומתונים כאחד, את שאלת השאלות: למה באמת מתכוון בוב דילן כשהוא שר?
נראה שכל ניסיון לענות על השאלה הזאת עשוי להיות יומרני ומתעתע, ושכשחושבים על דילן כדאי לזכור את המשפט שהוא עצמו כתב בשירו "ג'ואי" (1975) על הגנגסטר ג'ואי גאלו:
"No one really knew for sure where he was really at" (אף אחד לא ידע בביטחון איפה הוא היה באמת).
הביוגרפיה של דילן, על הגלגולים הדתיים שעבר בחיפושיו הרבים אחרי מסגרת דתית, לא בהכרח מצביעה על אמן שלעבודתו יש משמעויות רוחניות ודתיות עמוקות:
הוא נולד בתור רוברט צימרמן ב~1941 בדוּלוּת' (Duluth), מינסוטה וגדל שם ובהיבינג (Hibbing), עיירה אמריקאית ממוצעת, מבודדת ופוריטנית במרכז ארצות הברית, שבה קהילה יהודית לא גדולה. 13 שנים מאוחר יותר, כמו כל ילד יהודי מבית טוב, הוא חגג בר מצווה. בתור ילד הוא הלך למחנה קיץ יהודי~ציוני, ותקופה קצרה הוא אפילו היה חבר במרכז התרבות היהודי בקולג'. בשנות ה~70, כשכבר היה אב צעיר לארבעה ילדים ולילדה מאומצת אחת (שחזרה בתשובה, והיום היא אורתודוקסית), הוא חשב לעלות לארץ עם אשתו שרה, ולהצטרף לקיבוץ. עם זאת, באותה תקופה, כשהתפרסמה תמונה שלו בכותל המערבי הוא טען שעשה זאת כדי שמעריצים טורדניים יעזבו אותו במנוחה כשיגלו שהוא ציוני…
בסוף שנות ה~70, לאחר הגירושים משרה, הצטרף דילן לקבוצת לימוד תנ"ך של נוצרים אדוקים עם חברתו דאז. נשמתו 'ניצלה'. הוא הוציא שורת אלבומים גדושים במסרים ובתכנים נוצריים ובמשך כמה שנים ציטט באריכות בהופעותיו ברחבי ארצות הברית נבואות אפוקליפטיות נוצריות מתוך "הבשורה על פי יוחנן", שבברית החדשה. הזמרת ג'ניפר וורנס, שהייתה חברתו של הזמר הקנדי ליאונרד כהן בזמן שדילן הוציא שירים בעלי השפעות נוצריות כבדות כמו"Property of Jesus" ו~"Saving Grace", מספרת שכהן הסתובב אנה ואנה בחדרם, מוטרד: "אבל בוב יהודי! למה שהוא יעשה דבר כזה?".
שנים אחדות לאחר מכן החלו שמועות שדילן פוקד את תפילות שבת בקהילת חב"ד בקראון~הייטס, ברוקלין, והוא אפילו קיבל כמה פעמים דולר עם ברכה מהרבי מליובאוויטש, כמנהג המקום, ושר בערב התרמה טלוויזיוני של חב"ד עם חתנו פיטר הימלמן. פעמים רבות השתתף בתפילות הימים הנוראים של חב"ד ברחבי ארצות הברית.
בחירותיו הדתיות האישיות ואפילו הפומביות של דילן כאדם הן עניינו הפרטי. הן מבלבלות (לעתים אפילו משעשעות), וקשה לדלות מהן מידע מפורש על עמדותיו בענייני דת. התבוננות קצרה באורחות חייו מלמדת שהוא ממחפשי הדרך התמידיים. יותר מפעם אחת הוא הצטרף לקבוצות פונדמנטליסטיות וקיצוניות, ואפשר לחשוד גם שהוא נאיבי וקל לשכנוע. לכן חייו אינם בהכרח המקום לחפש בו תשובות מעניינות לשאלה הזאת. קריאה זהירה ומדוקדקת של מילות השירים שכתב היא נקודת מוצא מוצלחת ומרתקת הרבה יותר.
הבנה של משנתו הדתית של דילן עשויה לצמוח מתוך עיון בניתוחו המאתגר של חוקר הקבלה משה אידל לסיפורו של פרנץ קפקא, "לפני החוק". זהו סיפורו של אדם העומד בפני שער שאור מחשמל, (שאידל רואה בו את הזוהר), מבצבץ מתחתיו. האיש ממתין זמן רב, מתגעגע ומייחל להיכנס לשער שמאחוריו החוק, אבל אינו מצליח למצוא את האומץ או את הכישורים הדרושים לכך. ממש טרם מותו מנהל אותו אדם מיואש דיאלוג עם שומר השער, ואז הוא מגלה שהשער נועד לו לבדו, לו רק היה לו האומץ הדרוש לעבור בעדו.
אידל מפרש את סיפורו של קפקא כמשל על דחיית ידע מיסטי, כוח ומאגיה בתחומי היהדות. בעיני אידל הסיפור הוא סיפורו של עם מבקשי דרך המאבדים את מפתחותיהם לשערים הנעולים שחוסמים את הזוהר של הארמון הנכסף. נראה שהסיפור ופרשנותו של אידל יכולים לשמש נקודת מוצא טובה להבנה מעמיקה של המתחים שעומדים בבסיס עבודתו של דילן. עבור דילן החוק עשוי להיות החברה, האלוהים, הדת, היחסים, ועוד. גישתו מתמצה בציטוט קלאסי מתוך "Absolutely Sweet "Marie (1966):
"To live outside the law you must be honest".
אם בסיפורו של קפקא האיש לא היה מוכן להכיר בכך שהוא לכוד מחוץ לחוויה הפרטית שלו, של מה שהוא חווה כ'חוק' – מקומו האמיתי בקיום – הרי שכשמדובר בדילן העניין שונה בתכלית. הדמויות בשיריו מודעות לכך שהן בסוג של גלות, של עקירה, של נכר ושל ניכור, והן נדרשות להתמודד עם הדחייה מהחברה באופן שגיבורו הכלוא של קפקא אינו מצליח להתמודד. ויליאם שייקספיר אמר ש"כל העולם במה"; בשביל דילן אפשר לומר שכל העולם גלות. החיים מחוץ ל"שער החוק" הם בעיניו החיים האותנטיים היחידים. דילן קורא לאדם לבחור לחיות מחוץ לחוק, להיות "outlaw, ולכן 'outsider' , ולהישאר אמיתי ונאמן לקוד האתי שהוא מרכיב מחלקים שונים של העולמות הרוחניים והאמנותיים הסובבים אותו.
בקנון הדילני החיים מחוץ לחוק נובעים מכך שהמסגרות הסובבות את האדם, שהן ה'חוק', אכזבו אותו ובגדו בו. אין בגידה גדולה מהבגידה בחלש, בצעיר, במי שצורות שונות של כוח נכפות עליו. בסיפור עקדת יצחק, למשל, דילן רואה דוגמה מובהקת של בגידה מצד מקורות הכוח. במקרה הזה הכוח מסומן על ידי האב ועל ידי האל גם יחד. בבית הראשון של השיר"Highway 61 Revisited" , מתוך אלבום באותו שם מ~ 1965, שנחשב לאחד האלבומים החזקים והמשפיעים ביותר בתרבות הרוק~אנד~רול, דילן מתייחס לסיפור המקראי:
Oh God said to Abraham, "Kill me a son"
Abe says, "Man, you must be puttin' me on"
God say, "No", Abe say, "What? "
God say, "You can do what you want Abe, but
The next time you see me comin' you better run"
Well Abe says, "Where do you want this killin' done? "
God says, "Out on Highway 61".
דילן יוצר הקבלה בין הסיפור המיתולוגי של העקדה ובין הבגידה של אמריקה בחלשים. כביש 61 הוא הכביש שעובר לאורכה של ארצות הברית. הוא מתחיל בצפון בגבול הקנדי, במדינת מינסוטה, ליד מקום הולדתו של דילן/צימרמן, ומסתיים בניו אורלינס שבדרום, ליד מפרץ מקסיקו. הכביש, שידוע גם בשם "כביש הבלוז", חצה בין עבדות לאמנציפציה, ושימש דרך מרכזית ב'יציאת המצרים' של העבדים השחורים שברחו מהדרום לערים המתועשות בצפון. בשנים שחלפו מאז מלחמת האזרחים היה הכביש הזה מעין 'חצר אחורית' של אמריקה – מקום עלוב ורדוף שחיתויות ופשיעה; מקום שבו ה'כביסה המלוכלכת' של אמריקה תלויה לעיני כול. המדרש של דילן גורס שאלוהים אמר לאברהם: "Kill me a son" מול עיני האומה. את אברהם מצייר דילן כדמות מושחתת שאפשר 'לקנות' בקלות, כזו המתברגת היטב במעגל השחיתות הכללית. הדאגה של אברהם לרווחתו הפרטית דוחפת אותו לרצוח את בנו, באותו אופן שבו פחדנות ואינטרסים דוחפים את הדמויות האחרות שעוברות על כביש 61. דילן משתמש כאן בטכניקה המדרשית הקלאסית, המבוססת על התפיסה שהעקדה היא טקסט מרכזי שהופך לדפוס קבוע, בבחינת היסטוריה מיתית שמתרחשת פעם אחר פעם: הבגידה הבסיסית של אברהם בבנו על כביש 61 מתרחשת עוד ארבע פעמים בגרסאות שונות, על ידי דמויות אחרות, בבתים הבאים של השיר: בגידה מצד המערכת הכלכלית, מצד המערכת הלאומית, מצד המערכת המינית ומצד המערכת הצבאית. החוק, שהוא הכוח, מנצל ושובר את גבם של החלשים.
המספר ב"Highway 61 Revisited" הוא הצדיק בסדום. הוא מגשים את משפט המפתח
"To live outside the law you must be honest". המספר הדילני אינו מחכה בצד הדרך כמו האנטי~גיבור של קפקא; במקום זה הוא מוחה, כועס, יורק את המילים ומנגן מוזיקה של זעם. המונחים ציניים, הגיטרות חורקות ומצווחות, והכאוס וההומור של המשרוקית ושל הקאזו עומדים כנגד הבאס העבה והתופים.
כביש 61 הוא אכן מקום של טרור, והנוסעים עליו מונעים על ידי כוחות אופל מטמאים, ציבוריים ואישיים, ועל ידי נטייה ברורה לפשיעה, אבל המילים והמוזיקה של דילן, שמתארים את קולו של המספר, מונעים על ידי מנוע אדום ובוער של התרסה, שנע בצרחה במלוא הכוח בכיוון ההפוך. הכנות המותרסת בפניו של החוק החלול והמרושע משמעה לצעוק, לצחוק ולדחות את השחיתות באמצעות ידי התנהלות בכיוון השני.
במסעו של דילן כפרשן וכמשורר שפונה להיבטים השונים של הנפש שצריכים להתמודד עם הכוחניות ועם השחיתות של החוק, סצנות כמו זו של קפקא לפני הדלת הסגורה חוזרות לעתים קרובות. בשיר
"סניור" "Senor (Tales of Yankee Power)" (1978) המספר שואל שורה של שאלות כנות את הסניור – דמות משיחית שמלווה את האיש הדומה לגיבור סיפורו של קפקא:
Senor, senor, do you know where we're headin'?
Lincoln County Road or Armageddon?
Seems like I been down this way before.
Is there any truth in that, senor?
How long are we gonna be ridin'?
How long must I keep my eyes glued to the door?
Will there be any comfort there, senor?
הבריחה מכביש 61, וכמוה כל מסע מטפורי אחר, אינה לגמרי הגיונית. אדם אינו יכול לברוח תמיד, שכן בסוף כל דרך ישנה עוד דלת, עוד הצהרה של החוק. בשיר הזה החוק הוא ה'יאנקי', סמל האמריקאיות, המפעיל את כוחו במקום בלתי ידוע באמריקה הלטינית. גן העדן מצפה מהעבר השני של הדלת הסגורה ואינו מתגלה לאדם העומד לידה עד שהוא מתעורר וצועק, ושובר את הדלת:
Senor, senor, let's disconnect these cables,
Overturn these tables.
This place don't make sense to me no more.
Can you tell me what we're waiting for, senor?
יש עוד דוגמאות רבות שממחישות את גישתו ואת חזונו של דילן בדבר מחירו של החוק, ואת האופי של הדמויות בשיריו, שהן פורעות חוק אבל כנות:
"A Hard Rain's Gonna Fall" (1963) מתאר נביא צעיר ששר לעולם את האמת מפסגת הר;"Like A Rolling Stone" (1965) קורא לקרוע את המסכות המזויפות ולשבור את המלכודות של הקונפורמיזם, של המעמדות ושל שביעות הרצון העצמית. בשאלה"How does it feel?" שדילן שואל באותו שיר הוא דורש אמת פנימית של כל אדם בעל לב שבור, או בעל לב בכלל; "Shelter from the Storm" (1974) מדבר על הביטחון של הרומנטיקה כהגנה מהעולם שבחוץ; "Blind Willie McTell" (1983) מדבר על בגידה בהקשר מיסתורי ומיתי; ו~"Series of Dreams" (1991) מאיין את הקצוות החדים של הלוחות השבורים של החוק בין שינה לערות.
במובן מסוים אפשר לראות בהתנגדותו של דילן לחוק התנגדות לדת, אבל במובן עמוק יותר אפשר לומר שבעידן הפוסט~מודרני, שבו אנו מבינים שחיינו מעוגנים בכל כך הרבה מעגלים של מסגרות אנושיות שמשמען 'חוק', הרי שהחיים הדתיים והרוחניים האמיתיים הם הבריחה היחידה מתוך המלכודות של האנושיות המצומצמת בחוק הפורמלי. הקריאה של דילן לחיות חיי אמת מחוץ לחוק עשויה להדהד בעמקי נפשו של המאזין המאמין, שעצם האמונה נותנת לו פרספקטיבה חיצונית על המציאות היום~יומית המוגבלת. ההתחברות לאלוהי – לאו דווקא דרך הפריזמה של הדת הממוסדת, אלא חיבור לאלוהי בתור ה'אחר' (כפי שניסח זאת בובר), האלוהי שאינו כלוא בתוך מערכות החיים הדתיים האנושיות – מאפשרת חירות מחשבה, ועם זאת מחייבת אחריות כבדה כלפי האמת, אחריות חברתית אמיתית כלפי החלש והאחר, כמו שניסח זאת דילן בצורה מדויקת כל כך:
" To live outside the law you must be honest".
