דבר העורכת
"העקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת ולהיתמך בה בחבלי
החטאת שנעשו למנהג, בין במעשים בין בדעות, היא מחלה הבאה מתוך שיקוע בעבדות קשה
שאינה מניחה את אור החירות של התשובה להאיר בעוצם חילה; כי התשובה היא שואפת לחופש
מקורי אמיתי שהוא החופש האלוהי, שאין עימו שום עבדות"
(הראי"ה קוק, "אורות התשובה", פרק ד')
העקשנות אוחזת בחברה הישראלית ומסרבת להרפות כל צד מתחפר
ומתבצר עמוק יותר בעמדתו האחת, היחידה, הצודקת. האוזניים אטומות מלשמוע את דעתו של
האחר, העיניים סומות מלראות את צדקתו, הפה כבד מלהתדיין עימו, ואולי יותר מכל – הלב סגור לכאבו, למצוקותיו, לאמונותיו
ולתקוותיו. בקצב מסחרר ומבלבל מאבדת החברה הישראלית את יכולתה לנהל כל סוג של שיח,
והופכת לחברה של ניגודים מרים וזרים זה לזה. כמו בתמונת השער הגפנו את החלונות
ואנו מסתגרים. אך במקביל, מן הצד השני, ממש בסמוך
– "עם ישראל חי". יצירות תרבותיות מפעימות ומרגשות נוצרות כאן
ללא הרף. מאחורי הקלעים יחידים וקבוצות עושים מאמצים כבירים ליצור חברה
יהודית-ישראלית מורכבת, וחותרים, בלב המהומה, לעבר עתיד טוב יותר.
מרבית גיליון "דעות" 25 מתנדנד בין הייאוש לתקווה,
מעמידם זה לצד זה, ומציג את הקשיים שטומן לנו את העתיד, אבל גם את הדרכים המגוונות
להתגבר עליהם. זבולון אורלב ויהודה גלעד חלוקים באשר לעתיד הפוליטיקה
הדתית, ויאיר שלג מציע חלופה. ידידיה
שטרן ואבינועם רוזנק מציגים, איש-איש מנקודת ראותו, את הבעיות המחריפות
מפאת המתח בין דת למדינה ואת הסכנות החמורות; רני יגר, בשמת חזן, עזרא פליישר,
מיכל נגן ומשה לביא חושפים אותנו להתפתחויות חברתיות מרתקות – מבתי
כנסת חילוניים, דרך חזרתו לחיים של הפיוטועד להקמת מכינה קדם צבאית לבנות וללימוד
תורה המוני, פתוח, בארץ ובחו"ל. יובל כאהן וחנה כשר מדברים על האתגרים
הצפויים להמשך הדרך, ואריאל פיקאר ושרגא בראון סוגרים את הגיליון בניחוח
קצת אחר, הנוגע בפוסטמודרניזם וברבי אריה מודינא. בנוסף, העברנו את דעות מתיחת
פנים גרפית מתוך רצון להמשיך לרענן, לחדש וליצור ולהתאים עצמנו לרוח הזמן המשתנה.
כל אלה גם יחד מבקשים לשחררנו מעט מן הכבלים ולאפשר חופש
מקורי ואמתי לכל העקשנים כולם.
שלכם,
רבקה רוזנר.
