הגיע העת לדבר על הצורך בגיוון המחנכים בחינוך הדתי / שולי אייזקס

בימים אלו מתקיים קמפיין מחנכים מגוונים של תנועת נאמני תורה ועבודה, שנועד לעורר שיח על הצורך בגיוון המחנכים בחינוך הדתי. בעקבות הקמפיין נזכרתי כי לפני כמה שנים התבקשתי לשאת דברים, כנציגת מורי המאה של החמ"ד. כשהגיעה אלי הפנייה בקשתי לברר שלא נעשתה טעות. בכל מאודי אני שייכת לזרם החמ"ד ואף מנהלת חטיבת ביניים ברשותו. אך כמי שאיננה עוטה כיסוי ראש ונזם קטן וסורר מנצנץ באפה התרגשתי באמת נוכח מחווה זו. מעולם קודם לכן לא הרגשתי שייכת בכנסי חמ"ד שהגעתי אליהם. משהו בשפה, בנראות, גם בנוכחות החסרה של נשים מלמדות הנכיחה תחושת זרות.

מחנכים מגוונים? בשביל מה זה טוב? / הרב צבי קורן

"אנחנו לא נותנים לתלמידים שלנו דרך תורנית ברורה, כי לנו, המחנכים, יש השקפות עולם שונות" – הלין חברי; ואני דוקא ראיתי בזה ברכה: טוב שהתלמידים יראו שיש בקרב המחנכים שלהם דעות שונות ודרכים שונות של תורה.
באסיפת ההורים אמר לי אבא של אחד התלמידים כמה חשוב היה לבן שלו לפגוש גם אותי, כי דוקא להשקפת העולם המורכבת שלי הבן שלו התחבר. תלמידים אחרים, שהגישה שלי היתה בשבילם מבלבלת, הזדהו יותר עם מחנכים אחרים. טוב שהם היו שם!
למה טוב שהילדים שלנו יפגשו דמויות חינוכיות מגוונות? כאשר כל המחנכים מבטאים השקפת עולם אחידה – חלק מהתלמידים יתחברו להשקפת עולם זו, אבל חלק "יתפספסו", ואנו עלולים להצטער על כך שנים ארוכות אחר כך.

50% דתל"שים? אגדות, תובנות וחוסר העמקה במספרים

פורסם במוסף שבת של מקור ראשון: https://www.makorrishon.co.il/judaism/220693/   הדיונים על תופעת החילון ומספר הדתל"שים בציונות הדתית מלווים את החברה הדתית-לאומית מזה שנים רבות אך נראה שלאחרונה התעצם הדיון בנושאים אלו. זאת על רקע כמה פרסומים אשר ביקשו להצביע על כך ששיעור גבוה – כמעט כמחצית – מבין אלו שגדלו בבית דתי, אינם ממשיכים לקיים אורח […]

מחנכים מגוונים לתלמידים מגוונים/ הרב צבי קורן

תלמידים בחינוך הדתי חווים פער בין החינוך הדתי של הוריהם לבין מה שהם פוגשים אצל מחנכיהם. בעוד הם באים מבתים בהם מראים להם דוגמא אישית של מפגש של המסורת עם התרבות המודרנית, חלק מהמחנכים מבטאים שלילה כלפי חלקים רבים של אותה תרבות

בניגוד להתחייבות – המדינה מממנת שעות לימוד בהפרדה לבתי ספר דתיים

מסמך שהגיע לידי ynet הוכיח שחרף תצהיר שהוגש לבג"ץ, משרד החינוך ממשיך לממן "שעות תוספתיות" לבתי ספר ממלכתיים דתיים. משרד החינוך: "זו טעות הקלדה". גורם במינהל החינוך הדתי מודה: "אנחנו עושים את זה מתחת לפנס. מה אתם רוצים, שהילדים ילכו לחינוך החרדי?"

כל אחד לפי כוחו / הרבנית תמי ביטון

"היאך הקול יוצא אצל כל ישראל? הזקנים לפי כוחן, הבחורים לפי כוחן, הקטנים לפי כוחן, היונקים לפי כוחן, הנשים לפי כוחן, ואף משה לפי כוחו … בכוחו של כל אחד ואחד" (שמו"ר, ה, ט)

הקול יצא בבת-אחת, אמת שמימית ומוחלטת מפי הגבורה. בדרכו התגמש הקול כדי לפגוש את הקהל שלו – בני גילאים, שלבי חיים, כישורים וכוחות שונים. הרי אינו דומה כלי הקיבול של תינוק יונק לזה של אדון הנביאים, והדיבור הא-להי רצה לפגוש כל אחד מהם באשר הוא שם.

תורתך שעשועי / הרב אילעאי עופרן

בשנות העבודה החינוכית שלי, נפגשתי ושוחחתי עם לא  מעט "דתלשים". הסוגים, המחשבות והחוויות שונות מקצה לקצה ו"כשם שפרצופיהן שונים כך דעותיהן שונות". ולמרות ההבדלים ישנו מכנה משותף רחב שראיתי שוב ושוב. חלק גדול מאדמהדתלשים שפגשתי, כלל אינם "דתלשים" – לא ניתן לכנות אותם "דתיים לשעבר", משום שלמען האמת, דתיים הם מעולם לא היו. מבחינת הזהות וההוויה הפנימית, הם הפכו מלהיות חילונים שומרי מצוות לחילונים שאינם שומרי מצוות. הבנת היסוד הזה, היא בעיני שורש המהפיכה החינוכית הנדרשת בקרב הציבור הדתי, החולק עולם רוחני ותרבותי משותף עם העולם החילוני.

חכמת לב / הרב שרון שלום

מדוע האדם נברא יחידי? שואלת המשנה (סנהדרין פרק ד'), ועונה: "… להגיד גדולתו של הקב"ה, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד – כולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון – ואין אחד מהם דומה לחברו… לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם". כלומר, כשם שבטבע השונות היא אינהרנטית, כך גם בין בני האדם השונות היא אינהרנטית. לפי זה  תפקידנו כמחנכים הוא לעזור לכל אחד מהתלמידים שלנו לגלות את הנשמה הייחודית שלו – את הכישורים המייחדים אותו, את המתנה המיוחדת שניתנה לו. לפיכך אנו נדרשים לחנך  לבחירה אישית בין דרכים שונות של תורה ולא ל'פס ייצור' – הבוגרים יהיו שונים זה מזה, ושונים ממני, וזה בסדר, וכך ראוי. האם זה מסוכן? האם אין בגלל זה בוגרים שבוחרים לא לשמור מצוות? האם יש גישה חינוכית שיכולה להבטיח שאין תוצאות כאלה? מדוע בכל זאת, בניגוד לטבע, קיים רצון לחנך ל'פס ייצור'?