השנתיים האחרונות, שנים של קרע חברתי מעמיק ושל מלחמה עקובה מדם, חשפו את ההכרח הבוער לעסוק מחדש בתפקידה של המדינה בדאגתה לאזרחיה, וביחס שבין המסורת היהודית למרחב החברתי בישראל. המלחמה חשפה את מה שכרסם מתחת לפני השטח – שהערבות ההדדית הכרחית, אך גם שהיא צריכה לבוא לידי ביטוי במנגנונים מדינתיים חזקים, שאת חסרונם אנו מרגישים ביתר שאת מאז השביעי באוקטובר. מכאן הרצון להוציא גיליון זה, בנושא "יהדות ורווחה".
ברפואה היוונית העתיקה משמש המונח 'קריסיס' לתיאור של רגע שיא, קו פרשת מים שלאחריו יתכנו רק מוות או החלמה. אותה מילה שהתגלגלה אל השפה האנגלית ומשמעותה כיום "משבר" או ארוע טראומתי ומערער, משמשת לתיאור רגע המפנה במחלה, שיכולתו של הרופא לשים לב אליו עשויה להכריע את הכף. הרפואה היוונית העתיקה היתה מה שנכנה היום "הוליסטית", […]
ברוב המקרים, נשים דתיות יגיעו אל רופאת הנשים בפעם הראשונה לקראת החתונה. במציאות של הרווקות המאוחרת יחד עם המבוכה סביב הביקור הגניקולוגי והחשש לדבר על מיניות, נשים רבות נשארות ללא הידע הבסיסי על בדיקות שגרתיות.
לעיתים ישנה מחשבה כי צריך להקל מבחינה הלכתית על המתמודדים עם מחלות ומצוקות נפשיות, בכדי להפוך את ההתמודדות שלהם לפשוטה יותר. אבל לפעמים דווקא ההיתר הוא שגורם לניכור וריחוק חברתי, שמגביר את המצוקה.
