תגובה למאמרו של אבישי יורב
הרב דוד גולינקין
אני שמח ש"תשובות ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל" מעוררות עניין רב בקרב קוראי "דעות". קראתי בעיון את מאמרו של אבישי יורב ואגיב בקיצור נמרץ לכמה נקודות ספציפיות:
1. מר יורב כותב: "פלורליזם הלכתי כפי שהוא נתפס בתנועה הקונסרבטיבית משמעו שכל חבר – לאחר קבלת עקרון המחויבות להלכה – רשאי לקבוע את מידת מחויבותו ולנהוג כפי הבנתו בתוך ביתו". עד כמה שידוע לי, כך נוהג כל יהודי שומר מצוות. אחד שותה רק חלב ישראל והשני לא; אחד מחכה שש שעות בין בשר לחלב והשני שלוש; אחד סומך על היתר המכירה והשני לא; אחד אוכל קטניות בפסח והשני לא; אחד סומך על הרבנות הראשית והשני סומך על בד"ץ. אין בכך שום אפיון קונסרבטיבי.
2. "כל קהילה קובעת לעצמה את גבולות המותר והאסור במסגרתה." גם זה לא מדויק. בקהילות שבהן מכהן רב, "מרא דאתרא", הוא פוסק הלכה עבור הקהילה שלו. אכן, לפעמים אם דבר מותר אבל לא הכרחי הרב מערב את הקהילה בהחלטה. מצד שני, בקהילות בלי רב חברי הקהילה מחליטים וזהו כמובן מצב בעייתי, אבל אותה בעיה קיימת גם בקהילות אורתודוקסיות בלי רב.
3. "קביעות הוועד [=ועד ההלכה] כל עוד לא שונו מחייבות את כל הקהילות." גם זה רחוק מהמציאות. אני הדגשתי במבוא לתשובות ועד ההלכה כרך ו', (עמוד 15): "בסיכום, ועד ההלכה של התנועה המסורתית אינו בית דין שפוסק הלכה על פי דעת הרוב ולא 'מועצת גדולי התורה' שמצפה מאנשים לציית לו אך ורק מפני שהוא פסק משהו. הוא קבוצה של רבנים שכותבת תשובות לשאלות שנשאלו מהשטח. חברי התנועה המסורתית לא יצייתו לתשובה מסויימת מפני שהיא דעת רוב או דעת מיעוט או אפילו דעת כולם; הם יצייתו רק לתשובה שמצליחה לשכנע אותם בטענותיה ובמקורותיה".
4. מר יורב כותב ש"רובן ככולן של התשובות נכתבו בידי ד' גולינקין". גם זה לא מדויק. אני כתבתי 39 מתוך 72 התשובות שראו אור (ומופיעות בכרכים א-ו) ונדונות במאמרו.
5. "שלא כחבריו, הוא [= דוד גולינקין] מעז אפילו להחמיר". ושוב לא דייק. מתוך 33 תשובות שנכתבו על ידי חברים אחרים בוועד, 12 – יותר משליש – מחמירות.
6. מר יורב מצטט מדברי הגב' פרומה בריקנר (תשובות, כרך ו', עמודים 352-353) שמעדיפה ציטוטים מגדליה אלון ומארכיאולוגים על פלפול בדברי החתם סופר, ומסיק מכך ש"מחקרים בארכיאולוגיה, היסטוריה ואפילו בתולדות ההלכה נראים מענה הרבה יותר אותנטי לצרכי התנועה". ברם, דבריה הוצאו מהקשרם. הגברת בריקנר מדגישה שלמרות שלמדה ארבע שנים באולפנת בני עקיבא "זאת הפעם הראשונה, אולי, שבאמת נהניתי ויכולתי להבין תשובות הלכתיות". היא תוקפת את "כל פסקי ההלכה הכבדים והמרובים שרק גאוני הדור יכולים להגיע להם כי הם כתובים כל כך יפה". כלומר, היא מעדיפה את תשובות ועד ההלכה כי הן כתובות בסגנון השוה לכל נפש מודרנית עם מובאות מספרות המחקר, לעומת תשובות אורתודוקסיות המבוססות לגמרי על פלפול תלמודי שרק גאוני הדור יכולים להבין.
7. מר יורב מקדיש סעיף שלם לניתוח של סקרים שנערכו בתנועה המסורתית בארץ בשנת 1978 כשהתנועה היתה בחיתוליה. האם מישהו היה כותב היום על הציבור הדתי על סמך סקר מלפני 22 שנה!? אתמהה! מכל מקום, אפילו אם הוא היה עורך סקר היום ומגלה שהרבה מהמתפללים בקהילות קונסרבטיביות בארץ אינם שומרים מצוות לא הייתי מופתע. זה רק היה מאשר מה שכבר כתבתי בדעות 7 (עמוד 37). התנועה המסורתית איננה מנסה להיות מענה לבעיות של יהודים "פוסט-אורתודוקסים" אלא לרוב היהודים בעולם שאין להם שום קשר עם המסורת ושמירת מצוות. אנו מושכים לקהילות שלנו המון יהודים שלעולם לא התפללו ולא יתפללו בבית כנסת אורתודוקסי. מר יורב רואה בזה כשלון; אני רואה בזה הצלחה. האורתודוקסיה, לרוב, דואגת לעצמה; התנועה המסורתית דואגת לכלל ישראל.
