פריצתו של השיח החברתי אל הציבור הציוני-דתי סחפה אחריה רבים, שרתמו את כוחותיהם לכיווני הפעולה וצורות החשיבה החדשות שנפתחו. סביב תנועות השינוי השונות התפתח מרחב של מחשבה ויצירה תורנית, שפיתח (או חידש) שפה ותנועה רוחנית שלא היתה שגורה בציבור עד לא מזמן. באופן טבעי אף תנועה אינה פונה לכולם, ואנשים שונים מוצאים את דרכם למקומות שונים; אך עם זאת נראה שיש לבחון את הפער שנוצר בין השיח החברתי לשיח החסידי-קיומי. פער זה, המודגם בפער שתיאר הרב שרלו בינו לבין הרב שג"ר, הינו עמוק ומשמעותי: נדמה שתנועות אלה מבוססות על הנחות יסוד שונות, עולם נפשי ורוחני אחר, ואף שואבות בדרך כלל ממקורות שונים במרחב התורני. כפי שניסח זאת הרב שרלו, השיח החברתי מרבה לעסוק בשאלות הכלל והחברה, במוסר ובתיקון המרחב המשותף בו חיים בני האדם. הוא יונק את מקורותיו לרוב מעולם ההלכה וממחשבת חז"ל שהרבו לעסוק בתחומים אלו. השיח הקיומי לעומתו מתמקד בעולמו הנפשי של הפרט, בסוד הקיום של היחיד, ומעמיק בחוויה הדתית הפרטית. מקורותיו לפיכך הם בעיקר המקורות החסידיים והקבליים, שזהו עולמם ושם מקום מחייתם. תנועות אלה עשויות להיפגש בנפשו של אדם אחד, ואיש גם לא יטען בפירוש שאין צורך בשניהם יחד כדי לכונן עולם ואדם טובים יותר; ובכל זאת לעתים קרובות נראה שיש מתח בין השניים ואולי אף ניגוד וסתירה. בדברינו להלן ננסה לגעת במתח זה, לבחון אותו מחדש ולהציע דרך אחרת לראות את היחס בין העולמות.
למאמר המלא
