מה יעשה אדם שנודע לו באופן בלעדי שאסון בקנה מידה גדול יגיע בקרוב? יתקשר לברוקר שלו כדי למכור מניות, יפתח חברת ענק שתעשה הון מציוד ההצלה או יקנה כמות גדול של אוכל יבש שישאר לו לשעת צרה. בתחילת פרשתנו ניצבת הדילמה הזו בפני יוסף, והוא בוחר אחרת. מיד לאחר שהוא מפרש את חלום הפרות של פרעה ומנבא לו שעוד מעט יגיעו לארצו שבע שנות שובע ולאחריהן שבע שנות רעב, יוסף מציע פתרון:
וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ; וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. וְיִקְבְּצוּ, אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת, הַבָּאֹת, הָאֵלֶּה; וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים–וְשָׁמָרוּ. וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן, לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלֹא-תִכָּרֵת הָאָרֶץ, בָּרָעָב. (בראשית, מ"א, ל"ג – ל"ו).
פרעה מציע לפרעה למנות פקיד בכיר, שיהיה אחראי על איסוף אוכל בשנות השובע ושמירתו לשימוש לימי הרעב. פרעה מרוצה מהרעיון החדשני, ממנה את יוסף לתפקיד הפקיד האחראי, והשנים רצות. שבע שנות רעב ואיסוף מזון, ולאחריהן שבע שנות רעב ופיזור המזון.
הפתרון של יוסף מוצלח עד כדי כך שהשמועה עליו מגיעה עד מחוץ למצרים ורעבים רבים נוהרים למצרים כדי לאכול "וְהָרָעָב הָיָה, עַל כָּל-פְּנֵי הָאָרֶץ; וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּהֶם, וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְכָל-הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה, לִשְׁבֹּר אֶל-יוֹסֵף:  כִּי-חָזַק הָרָעָב, בְּכָל-הָאָרֶץ" (בראשית, מ"א, נ"ו – נ"ז). גם בני יעקב שומעים את השמועה על הארץ בה ניתן להשיג אוכל, ומגיעים למצרים.
למפרשים לא ברור למה נכתב הסיפור הזה, מדוע מעניינים אותנו תהליכים גיאופוליטיים שהתרחשו במצרים? אולי מובא הסיפור הזה כדי להנגיד בין התנגדות יוסף להתנהגות אחיו. אחיו של יוסף משליכים את אחיהם, בשר מבשרם, דם מדמם, לבור על מנת שילכד או ימות, בשל קנאתם בו. יוסף הצדיק מגיע למלכהּ של ארץ זרה שהשליכה אותו לכלא על לא עוול בכפו, ובמקום לנצל את ידיעותיו וכוח נבואתו לעצמו, הוא מחליט לייסד מערכת כלכלית מדינית של מדינת רווחה שתוכל לדאוג לאזרחי הממלכה בשנות הרעב. יתרה מכך, בהמשך הפרשה הוא אף מלאים את הקרקעות ומקים מערכת מסים כמעט מודרנית.
רק ניגוד כזה יכול לגרום לאחים לומר בתוכחה לעצמם: אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ, עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת (בראשית, מ"ב, כ"א). וכדברי הרב משה כלפון הכהן, רבו של האי ג'רבה, על הפסוק, שמדגישים את המחויבות החברתית שעל כל אחד מעם ישראל להרגיש כלפי מי שהוא בן ברית ומי שאינו בן ברית:
"המדה הג' רחמנים לרחם את אחינו בית ישראל ולכל הנוהג כשורה כמו שכן שריחם אברהם על לוט ואנשי סדום והצילם, וכן השתדל להתפלל וללמד זכות על אנשי סדום טרם נהפכו עריהם. וכן שאר אבותינו יצחק ויעקב ע״ה והשבטים ירשו להם המידות הנעלות האלה. ולכן היה קשה להם מה שלא שמעו תחנוני אחיהם וצרת נפשו יותר ויותר מעצם החטא והעבירה של המכירה. כי כמעט עזבו אז במה שלא שמעו תחנוני אחיהם את כל שלושת המידות האלה. ומזה יבין המבין ויכיר המכיר להיות עיניו פקוחות להתרחק ממידת האכזריות ולאחוז במידת הרחמנות כי באותה מידה שהוא מתנהג בה מתנהגים עמו מן השמים" (דרכי משה, מקץ, י"ב).
מתוך אמונה כי עלינו לדבוק במידות הטובות ולנהוג בערבות כלפי האחרים, יצאנו לצעדת השוויון. בצעדה ניסינו לסלול נתיב של דאגה לכלל החברה על כל חלקיה, ובמיוחד לחלקים הפריפריאליים שלה. ניסינו להתוות דרך של שוויון הזדמנויות לכולם, יהודים וערבים, חילונים דתיים וחרדים. שנזכה להתנהג ברחמנות, צדק וגמילות חסדים, אנו ומדינתנו.