הצדק כתנאי הכרחי לכינון חברה יהודית
מטרות השיעור
- להראות שבמסורת היהודית, בפרט במקרא, האדם היהודי נדרש לדרוש צדק ולהקפיד עליו. הצדק נתפס כבסיס לחברה מתוקנת, אי הקפדה עליו מובילה לחורבן העם והארץ. חזון הנביאים רלוונטי היום יותר מתמיד ועליו לתרגם את החזון המקראי למונחים מודרנים.
- ללמוד בצוותא, חילונים ודתיים טקסט יהודי בעל משמעות לשתי הקבוצות.
מקורות
ישעיהו פרק א'
דבריו של דוד בן גוריון מתוך "התנ"ך והעם היהודי" עם עובד , 1976.
הקדמה
בתורה אנו מוצאים מצוות רבות העוסקות בצדק חברתי: ביניהן: שמיטה, אסור הלנת שכר, לקט שכחה ופאה, אסור על ניצול הגר היתום והאלמנה. בשיעור זה אנו רוצים לטעון שהצדק איננו רק נמצא במצוות ספציפיות אלא התנאי, הבסיס לקיום התורה. הצדק נמצא לא רק בפרטי ההלכות אלא הוא "רוח ההלכה".
ישעיהו, נביא התוכחה, מנבא על עם ישראל חורבן במילים קשות וחריפות מאוד. הוא משווה אותם לסדום ומתרה בהם לשנות את דרכם הרעה. הסיבה לחורבן הארץ לדעתו, אינה באי הקפדה על מצוות שבין אדם למקום אלא בן אדם לחברו. ההפרדה בין שני תחומים אלו (בין אדם לברו ובין אדם למקום) היא מלאכותית עבור הנביאים. אלוקי ישראל לא מוכן שיעבדו אותו ולו בדבקות אם איננו מקפידים אחד על השני.
מהלך השיעור
- משימה בקבוצות של ארבעה אנשים. נסחו לעצמכם שלושה עקרונות יסוד המקובלים על כולכם עליהם תשתיתו את מדינת ישראל. הגדירו את טענותיכם ביחס למתרחש היום במדינת ישראל. (10 דקות)
- חזרה לקבוצה גדולה. דיון על העקרונות שנסחו. הדגשה של עקרון הצדק. (10 דקות)
- חזרה לרביעיות – קריאה בקבוצות קטנות את דבריו של בן גוריון בעזרת שאלה מנחה. (10 דקות)
הדברים הבאים נכתבו על ידי דוד בן גוריון. קראו את הקטע ונסו לחשוב מה המשמעות של העובדה שדברים אלו נאמרו דווקא על ידי בן גוריון.
"אחד מנביאי הכתב הראשונים, הושע בן בארי העמיד הברית בין אלוהי ישראל ובין עמו על ארבעה:" וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים" (הושע ב' 21)… על ערכי צדק ומשפט חוזרים כמעט כל הנביאים … אולם התנ"ך לא רק הנחיל לעם ישראל ולעמי תבל הערכים האנושיים והבין – לאומיים הנעלים שישליטו צדק, חסד, אמת, שלום ואחוה בעולם, אלא גם קבע יעוד גדול לעם ישראל להיות "אור לגויים". "אני ה' קראתיך בצדק, ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גויים" – אומר הנביא בשם ה'. והוא גם מפרש לשם מה: "לפקוח עיניים עורות, להוציא ממסגר אסיר, מבית כלא ישבי חשך" (ישעיהו מ"ב, 6 -7). ובמקום אחר הוא חוזר על כך ומרחיב המטרה: 'ונתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד קצה הארץ' " (ישעיהו, מ"ט,6).
(מתוך עיונים בתנ"ך , דוד בן גוריון)
את חלקים 4 -7 אפשר לעשות בקבוצה גדולה או להתפצל פעמיים לקבוצות קטנות. השפה של ישעיהו עלולה להוות מכשול אז כדאי לבדוק את רמת הקבוצה, ואת רמת הענין כמובן. כל הקטע מובא בהמשך ברצף עם הערות.
- בדיקה של דבריו של בן גוריון על רקע דברי הנביאים – ישעיהו א'. לימוד בקבוצה גדולה של פסוקים נבחרים.
(10 דקות) - לימוד ועיון בפסוקים טז' – יז וכא – כג' – מהם החטאים שמונה ישעיהו בפסוקים אלה? (10 דקות)
- חזרה לקבוצה גדולה, הדגשה נוספת מתוך הפסוקים של החטאים ולימוד של פסוקים יח' – יט' המאפשרים שינוי של המצב. ( 5 דקות)
- פסוקים כד' – כז' – חזון החברה העתידית המתוקנת בירושלים. חזרה לחזון האישי שהם הציבו לעצמם. (5 דקות)
- משימה סופית – איך אני מתרגם את דברי ישעיהו למציאות שלי. האם הבעיות שמונה ישעיהו מוכרות לכם מהמציאות שלנו היום במדינת ישראל? כיצד אפשר לשנות אותן? (15 דקות)
- סכום
ראינו שבוני המדינה ניסו לייסד אותה על ערכי הצדק והמוסר אליהם מחנכים הנביאים. אנו צריכים למצוא דרכים לממש את חזונם. מדינת ישראל היום משופעת בבעיות חברתיות הנתפסות במסורת היהודית כחמורות במיוחד. עלינו למצוא דרכים להתעמת עם הבעיות האלה ולהעמיד אותם בראש סדר העדיפויות שלנו אם מטרתנו היא לחיות בארץ ישראל בחברה יציבה.
לסיכום נקרא את דברי הסיום של הקטע שהתחלנו קודם:
"אנשי מעשה מפוכחים מלגלגים על יעוד זה: "אין אנו אור לעצמנו ואיך נהיה אור לגוים?" – הם טוענים. זוהי התעלמות מהמאור הגדול הבוקע ממפעל התקומה היהודית בישראל…"
ובהמשך עונה להם בן גוריון כך:
"מורה הדרך הנאמן והמחנך שנטע בלב עמנו חזון הגאולה הלאומית והכל אנושית – היה ספר הספרים ואם נמשיך ללכת לאורו, גם העם וגם המנהיגות נעשה ונצליח."
ישעיהו פרק א
ישעיהו פותח את ספרו בתוכחה קשה מאין כמוה. שפתו של נביא זה עשירה ומיוחדת גם על רקע ספרי הנבואה האחרים. תזכרו שנביאים היו צריכים להלחם על תשומת הלב של עוברי האורח, אף אחד לא קנה כרטיסים כדי לשמוע את מה שיש להם לומר, להיפך יש הרבה תיעוד על כך שאיש אינו שת ליבו לדבריהם. אם הנביא אומר דברי תוכחה ובטח דברי תוכחה קשים הוא פשוט מסתכן באיבוד הקהל. אנחנו נראה שישעיהו לא חושש מהרייטינג ונכנס בעם בכל כוחו – בואו נראה מה כל כך מפריע לו.
א) חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה:
ההקשר ההיסטורי הוא קירטי משום שהוא מבהיר לנו שלמרות שלמלכים אלה היו הרבה מאוד טרדות במישורים פוליטיים פנימים ובינלאומיים (א"י היהתה נתונה בין שתי מעצמות חזקות שהיו במאבק כמעט מתמיד – אשור ומצרים והיא היתה צריכה להחליט באיזה צד לתמוך) הנביא אינו פוטר את המלך מאחריות חברתית. דבר זה נכון גם היום.
(ב) שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְדֹוָד דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי:
(ג) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן:
(ד) הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת יְדֹוָד נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר:
בפסוק זה יש תיאור הדרגתי של קושיו של החטא ותיאור הדרגתי של רמת הקרה של העם לה' – אמצעים סגנוניים הבאים להדגיש את חומרת המצב.
(ה) עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל לֵבָב דַּוָּי:
(ו) מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן:
המצב נורא אין בכם פיסת עור שאינה מוכה ואתם עדיין לא מבינים מה הטעות שלכם?!
(ז) אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים:
(ח) וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה:
(ט) לוּלֵי יְדֹוָד צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ: ס
סדום היא אב טיפוס לעיר של חטאים, עיר שחרבה בשל עוונותיה, בפסוק הבא הדימוי הוא לא לחורבן העיר אלא למעשי המנהיגים בירושלים.
(י) שִׁמְעוּ דְבַר יְדֹוָד קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה:
הפסוקים הבאים מפרטים את חטאי העם – המקפיד על מצוות שבין אם למקום אך מזלזל במצוות שבין אדם לחברו.
(יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְדֹוָד שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי:
(יב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי:
(יג) לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה:
(יד) חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא:
(טו) וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ:
הפסוקים הבאים תובעים מהעם תשובה, תיקון חברתי גדול מימדים, הכוונה לבדיקה מחודשת של מערכת המשפט ולסדר העדיפויות של השופטים והעם. התביעה לרחוץ ולהזדכך קשורה בדרך כלל לריטואל דתי שמעביר את האדם ממצב של טומאה למצב של קדושה. ישעיהו משאיל את הטבילה כדימוי, אך דבר זה מדגיש את טענתו – אין הפרדה בעיני אלוקי ישראל בין שני סוגי המצוות: בין אדם למקום ובין אדם לחברו.
(טז) רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ:
(יז) לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה: ס
צודת ציון ישעיהו פרק א
חמוץ – עשוק כמו מכף מעול וחומץ (תהלים עא):
אפשרות אחרת לפירוש הביטוי "אשרו חמוץ" – נצלו את הפלפולים המשפטיים שלכם כדי לוודא שלא יהיה בעם ממזר.
צמד הפסוקים הבאים הם קריאת תגר שעלול העם להשמיע בקטנות אמונתו על כך שאין אפשרות לתשובה. הקב"ה מאתגר אותם ומבטיח שאם הם יתאמצו לחזור בתשובה הדלת תהיה פתוחה בפניהם ותשובתם תתקבל.
(יח) לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְדֹוָד אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ:
(יט) אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ:
(כ) וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְדֹוָד דִּבֵּר: ס
פסוקים כא – כג' הם קינה על מצבה של ירושלים שהידרדרה מעיר של צדק לעיר של מרצחים. בעולם העתיק עיר בטוחה היא עיר שאפשר לישון שם בלילה ללא חשש – זוהי מידה של הכנסת אורחים. בעוד שעיר שאיננה מוסרית מנצלת את פגיעות עוברי האורח בלילה (ספור סדום וספור פלגש בגבעה מאשרים זאת).
(כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים:
(כב) כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם:
ירושלים אבדה את אמינותה ואיש אינו רוצה להשתמש במטבעות שהנפיקה שמלא סגסוגת וביינה שמהול מדי.
(כג) שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם: פ
(כד) לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְדֹוָד צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי:
(כה) וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ:
(כו) וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה:
(כז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה:
פסוק כז' מבטא בפשטות את האפשרות לתקון ולגאולת העיר. הפרק ממשיך אך אנו עוצרים כאן.
(כח) וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי יְדֹוָד יִכְלוּ:
(כט) כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם:
(ל) כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ:
(לא) וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה: ס
