בכל שנה אנו קוראים שוב את ההגדה על יציאת מצרים שהתרחשה לפני אלפי שנים ומספרת על עבדות וחירות, על שחרור של עם ועל אנשים שהיו עבדים והפכו לבני חורין.
לכאורה, סיפור רחוק שהרי מה לנו ולעבדות? האם בעולם המודרני בו אנו חיים היום, יש עבדות???. מקובל לחשוב, או לפחות כך רוצה לחשוב רוב הציבור, שהעבדות כבר עברה, חלפה לה מן העולם. אך היום בליל הסדר המחאתי הזה אנו רוצים לציין את אלה שעבורם מושגים רחוקים אלו אינם כל כך רחוקים. אנו נציין את אלו שעבורם זכויות עובדים ושכר מינימום הם מושגים רחוקים, ובעיקר נציין את אלו שביום-יום אנחנו כחברה מדירים אותם, משתדלים שלא לראות. אך היום בחרנו לשים אותם בקדמת הבמה. היום בחרנו להגיד שכולנו חברה אחת, שבחברה שלנו אין 'אנשים שקופים', שאנחנו רוצים להיות חברה שערבה אחד לשני, ובעיקר להגיד שאנחנו כחברה לא מוכנים להוציא מתוכנו אנשים ל'מיקור חוץ'.
במדינת ישראל התשס'ז 2007 חיים למעלה מ200,000 עובדי קבלן וכוח אדם. כולנו מכירים כמה מהם, או לפחות חולפים על פניהם מידי יום.
כן, זהו יעקב המאבטח בכניסה למשרד שאינו מקבל פנסיה למרות שהוא זכאי.
כן, זוהי מיכל המנקה בקומה בה אתם עובדים שעובדת בקבלנות כל יום, נאמר לה לנקות את הקומה בארבע שעות, אך באופן קבוע זו עבודה שלוקחת לה לפחות שש שעות.
כן, זהו אולג שמנקה אצלי בבית הספר ובימים אלו, בגלל חופשת הפסח, ירוויח רק חצי משכורת ולא יודע איך יקנה את ארוחת החג.
מציאות זו, כמו העבדות במצרים, אינה גזירת גורל אלא תולדה של הכרעה חברתית. אנחנו כחברה יוצרים מעמדות אלו בתוכנו, והגיע הזמן לשבור את מעגל השתיקה.
היום, בליל הסדר המחאתי ננסה להעלות על נס את בעיית עובדי/עבדי הקבלן, ובייחוד ניתן דגש גדול על שינוי.
נקרא טקסטים על חירות ונרים ארבע כוסות של שוויון, חירות ושינוי חברתי. בכל כוס כיבדנו אדם אשר פעיל במאבק אחר בנושא עובדי הקבלן. כל כוס ומאבקה, כל כוס והעושק שלה, ולוואי שיהיה בסדר זה תחילתו של שינוי.
עבודה או עבדות?
(מתוך דברים שכתב ג'קי אדרי)
ברוח ימינו אנו, מאבקו של משה המתואר בספר שמות הוא משל לפעולותיו של מנהיג עובדים המנסה להוציאם מעבדות לחירות. בפסח תשס"ז חייב כל אדם לשאול את עצמו האם קיימת עבדות מודרנית בישראל, וחשוב מזה: מה הוא עושה כדי להיאבק בה ?
בערב פסח, חג החירות של העם היהודי, ראוי לחזור לסיפורו של משה רבנו שגאל את בני ישראל מידי פרעה. אלפיים שנה עברו מאז, והיום עלינו לשאול את עצמנו האם יחסי העבודה בישראל של ימינו גם הם מעין עבדות מודרנית?
פרק ה' בספר שמות מתאר את תחילת המאבק של העם היהודי ליציאה מחירות לעבדות, שהוא גם ראשית המאבק של מנהיג העבדים משה. "וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה-אָמַר ה', אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר". ברוח ימינו אנו, הפסוק יכול להיות משל לפעולה הראשונה של מנהיג עובדים הרוצה להוציא אותם מעבדות לחירות.
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, תַּפְרִיעוּ אֶת-הָעָם מִמַּעֲשָׂיו; לְכוּ, לְסִבְלֹתֵיכֶם", ממשיך הפרק. שכן פרעה, בעל הבית במצרים, פונה למנהיג העבדים ומנסה לקעקע את מאבקו ולהפוך אותו למעשה הנובע ממצוקה אישית – ולמען מטרה אישית.
בתגובה לבקשה, פרעה מחליט להחמיר את תנאי העבדות: "לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים–כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם: הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן". בניסיונו לדכא את המרד, לפגוע במנהיגות של משה ולהציג בצורה ברורה מיהו בעל הבית השולט, פרעה מבין שתודעה חברתית החלה להתפתח. המודעות לזכויות החברתיות ולזכויות העובדים, הוא יודע, תערער את משטר הדיכוי. ככל שיקשה על העובדים כך לא יהיה להם פנאי לערער על תנאי העבדות.
וכך, הוא פוסק, " תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל-הָאֲנָשִׁים, וְיַעֲשׂוּ-בָהּ; וְאַל-יִשְׁעוּ, בְּדִבְרֵי-שָׁקֶר". שהרי אנשים העובדים קשה, ובנוסף נאלצים לדאוג למחייתם, עוסקים רק בהישרדות הקיומית. אין להם זמן לתמוך במאבקו של מנהיגם ולהתארגן כגוף המורד בעבדותו ומממש את רצונו לצאת לחופשי.
"אַתֶּם, לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן, מֵאֲשֶׁר, תִּמְצָאוּ: כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם, דָּבָר", פרעה מצווה באמצעות שליחיו. לאחר ישיבת ה"דירקטוריון" שהוא עורך, ההנהלה מוציאה לפועל את המאבק הנגדי שלו במשה על-מנת לקעקע את מרד העבדים ולגרום להם לצאת כנגדו.
"אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ, בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו, לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם, לְהָרְגֵנוּ", נכנעים בני העם למעשה ומתקוממים כנגד משה. דבריהם נאמרים מתוך מצוקה קשה ולא מתוך ההבנה שכל מאבק לחירות דורש הקרבה וסולידריות שתסלול את היציאה לחירות.
הפרק הזה מגולל את תחילתו של מאבק חברתי קשה, את קורותיו של מנהיג היוצא להילחם על זכויותיו של עם החי בתנאי עבדות, ואת ניסיונותיו של פרעה לשבור את רוח המאבק, להכפיש את המנהיג ולהמריד את אנשיו כנגדו. הכל למען מטרה אחת: להנציח את עבדותם של היהודים ולמנוע מהם לחיות כעם חופשי, לעבוד בכבוד, להתארגן כגוף יציג של עובדים ולפגוע בזכותם לחיות על אדמת מולדתם.
בשנים האחרונות אנו עדים לניסיון מתמשך להרוס את מוסד יחסי עובד-מעסיק, למנוע מעובדים להתאגד ולממש את זכויותיהם, לעצור כל ניסיון שלהם לחזק את מעמדם. בפסח תשס"ז חייב כל אדם לשאול את עצמו האם קיימת עבדות מודרנית במדינת ישראל, וחשוב מזה: מה הוא עושה כדי להיאבק בה.
ג'קי אדרי, ynet, 12.04.06
לכוס ראשונה, כוס החירות, אנו מזמינים את יואב לוי יושב ראש וממקימי ועד עובדי האבטחה של בית החולים קפלן לשאת דברים.
התכנסנו כאן היום כדי למחות על העוול המוסרי, על חוסר הצדק שנעשה לנגד עינינו, בכל יום.
העושק מתרחש בכל מקום. הוא מתחיל במסעדות שאנו אוכלים בהן, ממשיך במשרדי הממשלה, המעסיקה הגדולה ביותר של עובדי הקבלן, ונגמר בבתי הספר שלנו, בהם אנו לומדים על כבוד האדם, על צדק, על מוסר ושמירת חוק, אבל רק באופן תיאורטי.
ייתכן, שכאשר מספרים על עושק עובדי הקבלן במילים גבוהות ומפוצצות אנחנו לא מבינים על מה ועל מי מדובר.
מדובר על יוסי, שעובד 40 שנה באותה משרה, אך בעוד כמה שנים לא יוכל לקנות תרופות, כיון שהקבלן לא מפריש לקרן פנסיה.
מדובר על רומן, שבתלוש משכורת שלו רשום 341 שעות בחודש, שזה אומר 12 שעות עבודה כל יום, כולל שישי-שבת.
מדובר על סוניה, שאת המעביד שלה בפועל, מנהל בית הספר בו היא מנקה, לא עניין אף פעם לדעת אם היא מצליחה להביא לחם וחלב הביתה, או שהיא שוב תזדקק לעזרת עמותות, למרות שהיא מנסה להתקיים בכבוד.
מדובר פה על בני אדם!!!שה
מיליונים / אתי אנקרי
אני יודעת שהכסף לא כל כך חשוב
אם הלך הוא יום אחד ישוב
אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שלחשוב עליו זה סתם בזבוז
של זמן שעובר עלינו גם בלעדינו הוא יזוז
אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שאני לא יודעת כלום
אבל מישהו היום דרך עלי
ואני לא יכולה לקום
אני יודעת שאתה יודע –
השתכרתי החודש לא רע
ובכל זאת הם הגיעו
להוציא לפועל אצלי בדירה
לקחו את ת'טלויזיה ת'ארון ת'מגירה
שפכו את מה שבתוכה
אני יודעת שזה לא צודק
ואין לי הוכחה
ניסיתי להגיד שהמיסים
הורגים כל הגיון
והם אמרו לי שהם לא גונבים,
הם לוקחים ברישיון
אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שאני לא יודעת כלום
אבל איך שזה קרה לי
לא יכולתי לקום
ויש כמוני מליונים
מתגלגלים ברחובות
יש כמוני מליונים
בכל מיני צורות
יש כמוני מליונים
אנשים בני תמותה
בלי כסף,
לא שווים פרוטה
אני יודעת שהבריאות חשובה
יותר מכסף הרבה יותר
ועל אהבה אין מה לדבר
אסור בשום פנים ואופן לוותר
אני יודעת יש חובות מגלגולים
מתגלגלים עלינו ביקום
אז אם היום נפלתי
אולי מחר אני אקום
אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שאני לא יודעת כלום
אבל מישהו היום דרך עלי
ואני לא יכולה לקום
ויש כמוני מליונים
מתגלגלים ברחובות
יש כמוני מליונים
בכל מיני צורות
יש כמוני מליונים
אנשים בני תמותה
בלי כסף,
לא שווים פרוטה
אתה זוכר את סוזן הבכירה מהבנק
נתנה לי הרבה אהבה
בעיקר הפשטות הקסימה אותה,
נגעתי לליבה
זה לקח לה קצת זמן לתפוס את העניין
לשנות את הגישה שלה אלי
היא הבינה שאין לי מזומן
והפשיטה את כבודי מעליי
אתה יודע שאני יודעת שאתה יודע
שאני לא יודעת כלום
ממרומי מעלתה
לא יכולתי לקום
יש כמוני מליונים
מתגלגלים ברחובות
יש כמוני מליונים
בכל מיני צורות
יש כמוני מליונים,
אנשים בני תמותה,
בלי כסף,
לא שווים פרוטה
היום זה אני, מחר זה אתה.
בלי כסף…. לא שווים פרוטה
לכוס שנייה, כוס הצדק והמוסר אנו מזמינים את ליאת טמנג- לוחמת חברתית ובת של עובד כוח אדם לשאת דברים.
לכוס שלישית, כוס האחריות החברתית,
קו העוני
מילים: יעקב רוטבליט לחן: מיקי גבריאלוב
הוא מסתובב לו כבר הרבה זמן ככה
הוא לא יוצא יותר לעבודה
קשה לחיות בלי פרנסה מובטחת
כשיש בבית ילד וילדה
פשוט אמרו לו אתה צריך ללכת
שנים עבד בפרך בלי תלונות
מאיפה הוא יביא הביתה כסף
כבר נגמרו לו כל החסכונות
המדפים מתפוצצים משפע
הם בשבילו גבוהים יותר מדי
כי לשלם מזמן אין לו מאיפה
ואין בהקפה ואין אשראי
הילד הגדול זקוק לבגד
לבית הספר הוא צריך ספרים
והאישה לוחשת היא מודאגת
שהקטנה צריכה חלב טרי
אל הלשכה הולך בכל יומיים
והם אומרים בינתיים שום דבר
ורק התור שם מתארך כפליים
באנשים שאין להם מחר
עניו כבויות והוא נושך שפתיים
מה יעשה שהוא עוד לא עשה
חסר אונים יושב פורש ידיים
ידיים חזקות מלאות בושה
הוי כמה סבל עוד יכול לשאת
בן אדם כמוני
זה ההבדל בין יש ואין
זהו קו העוני.
לכוס רביעית, כוס העשייה, אנו מזמינים את נציג במעגלי צדק לשאת דברים
לשנה הבאה
בני חורין!!!
