שנת השמיטה שאנו בפתחה כוללת לא רק מצוות ואיסורים הנוגעים לחקלאות אלא גם מצוות שמיטה של החובות הכספיים שהגיע מועד פירעונם כפי שכתב הרמב"ם ב ספר המצוות (מצות עשה קמא ): "שצונו להשמיט כספים כלומר החובות כלם בשנת השמטה והוא אמרו "ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך". וכבר נכפל הציווי במצוה זו ואמר "וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו". ולשון התוספתא (ברייתא מ"ק ב ב, גטין לו א, קדושין לח ב) בשתי שמטות הכתוב מדבר אחת שמטת קרקע ואחת שמיטת כספים.
על פי ההלכה, שביעית משמטת בסופה 'וכשתשקע חמה בלילי ראש השנה של מוצאי שביעית אבד החוב' . יישום דיני שמיטת כספים בכלכלה המודרנית מעורר קושי גדול: המשק כיום מושתת על אשראי הניתן לא רק למשקי הבית הזקוקים לו כדי לרכוש מצרכי יסוד, אלא גם, ובעיקר, למגזר העסקי, המשתמש בו כדי להרחיב ולפתח את העסקים.
נתינת האשראי כיום היא מקור הכנסה חשוב: למעלה מ %60 מהכנסות הבנקים הינם מריבית על נתינת אשראי (נכון לשנת 2012 .(יישום שמיטת כספים במצב כזה עלול לפגוע פגיעה אנושה במשק: חששם של המלווים מהשמטת החובות עלול לצמצם מאוד את היקף נתינת האשראי, ובכך לפגוע הן בפיתוח ובצמיחה והן בהכנסתם של נותני האשראי. זאת נוסף ה על פגיעה הקשה בנותני האשראי בכך שלא יוכלו לגבות חלק ניכר מחובותיהם. ואמנם כבר הזהירה תורה את המלווים, שלא ימנעו מלהלוות מחשש שהחוב יישמט (דברים טו יא- ט):
"השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל 'ה והיה בך חטא. נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך 'ה אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידך".
אלא שפשט הכתוב נוגע להלוואה לעני , שהיא קיום מצוות צדקה אותה מחויב המלווה לקיים גם סמוך לשנת השמיטה. אך לא מצאנו חובה לתת הלוואה עסקית, אשר תישמט בשנת השמיטה ותביא להתעשרותו של הלווה על חשבון המלווה . עם זאת, אף על פי שמסתבר שהחובה להלוות גם סמוך לשנת השמיטה חלה רק בהלוואה הניתנת בתור צדקה ולא בהלוואה עסקית, על פי ההלכה, נוהגת שמיטת כספים בכל סוגי ההלוואות, ומכאן החשש הגדול לפגיעה במשק. לכאורה ניתן היה לפתור את הבעיה בפשטות באמצעות הפרוזבול, המאפשר לגבות את החובות גם לאחר שנת השמיטה. אלא שהשימוש בפרוזבול כדי למנוע בפועל את השמטת הכספים הוא י פ תרון חלקי בלבד, משתי סיבות: האחת – על פי ההלכה מועיל הפרוזבול רק כאשר חיוב שמיטת כספים הוא מדרבנן יןוא, להשתמש בו כאשר שמיטת
כספים דאורייתא.
השני – השימוש בפרוזבול מביא לכך שבפועל אין מקיימים את מצוות שמיטת כספים, ומפסידים את מכלול ערכיה של מצווה זו יהפ . תרון שנבסס להלן, הינו הנהגת שמיטת כספים ב'הלוואות צדקה' בלבד ולא בהלוואות עסקיות. ואף שכאמור, עקרונית שמיטת כספים נוהגת גם בהלוואות עסקיות, בכל זאת ישנן שלוש דרכים שבאמצעותן אפשר להביא לכך ששמיטת כספים לא תחול בפועל על הלוואות אלו.
למאמר המלא