מערך הדרכה / אלדד וייל-על חלומות ומציאות

 

מטרות: 

1. החניך ידון בהבדל בין אשליה לחלום (חזון)

2. החניך יקבל כיוון להתגברות על אכזבות בדרך למימוש חלומות

החניך יצא מחוזק ביחסו למדינה ולסיכוייה להגשים את יעדיה
ציוד:  טייפ, השיר "רציתי שתדע", דפים עם מילות השיר, אבנים, דף מקורות- "לקראת מה אנו הולכים", כרזות.

 

מהלך הפעולה:

המדריך יבקש מהחניכים לשתף את הקבוצה בחלומות (בסגנון –  "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול") שהיו להם ושעוד יש להם.
המדריך יערוך הצבעה ויבקש מכל מי שחושב שרוב החלומות שהוזכרו לא יתגשמו – שיצביע.
המדריך ישמיע את שירו של עוזי חיטמן "רציתי שתדע" ויחלק את מילות השיר (נספח 1).
דיון על השיר (נספח 2).
הקבוצה תצא לחצר ותעמוד בשורה. כל חניך יחזיק בידיו שתי אבנים. החניכים יתקדמו בהתאם להוראות המדריך.
המדריך: "כל מי שמאמין בשלום עולמי- שיתקדם צעד אחד!", "כל מי שמאמין בשמירת  תרי"ג מצוות- שיתקדם צעד אחד!", "כל מי שמאמין בהגנה על הסביבה- שיתקדם צעד אחד!"…. וכו'.
לאחר שיסיים המדריך את רשימתו, כל חניך יניח את האבן בהתאם למקום שאליו הגיע.
החניכים יעמדו שוב בשורה ויתקדמו בהתאם להוראות המדריך.
המדריך: "כל מי שעושה הרבה למען שלום עולמי- שיתקדם צעד אחד!", "כל מי שמקפיד על כל תרי"ג מצוות- שיתקדם צעד אחד!", כל מי שפועל הרבה למען הגנת הסביבה- שיתקדם צעד אחד!"… וכו'.
לאחר שיסיים המדריך את רשימתו (התואמת לרשימה הקודמת), החניכים יניחו את האבן השניה אל המקום שהם הגיעו אליו כעת ויספרו בצעדים את המרחק בין שתי האבנים שלהם.
הקבוצה תשוב לחדר והמדריך יסכם עד כה: "אנו רואים כי לכולם יש חלומות, ואנו לא מסוגלים בלעדיהם, אבל גם השיר וגם אתם סבורים שרוב רובם של החלומות לא יתגשם.
דיון קצרצר: מדוע קיים הפער הזה בין חלום למציאות ?
המדריך יחלק את דף המקורות- "לקראת מה אנו הולכים" (נספח 3) שידון בשאלה זו ובהבדל בין אנשי חזון למשוגעים. הלמידה תתבצע בחברותות תוך כדי התדיינות בשאלות המכוונות.
דיון קבוצתי קצרצר: עם מה יצאתם מדף המקורות? מה למדתם לגבי חלומות? ולגבי חלומות שלא מתגשמים?
המדריך יחלק מספר כרזות (נספח 4) ויניח אותן  על  הרצפה. החניכים יבחרו כרזה ויתייחסו אליה בהתייחסות חופשית בהקשר לחזונות ולאכזבות שיש להם מהמדינה.
המדריך יסכם (מספר כיווני סיכום שונים- נספח 5).

להרחבה ולהעשרה:

"הדרך לאיתיקה"- הדרך היא החשובה… (נספח 6).
סיפור קרב כיבוש מצודת יואב- לא לוותר, עם עקשנות ואמונה במטרה, היעד ייכבש… (נספח 7).
הקרנת הסרט "לב אמיץ".
נספח 1:

רציתי שתדע/ עוזי חיטמן

אלוהים שלי, רציתי שתדע

חלום שחלמתי בלילה במיטה
ובחלום ראיתי מלאך
משמיים בא אלי ואמר לי כך
באתי משמיים, עברתי נדודים
לשאת ברכת שלום לכל הילדים
לשאת ברכת שלום לכל הילדים

וכשהתעוררתי נזכרתי בחלום
ויצאתי לחפש מעט שלום
ולא היה מלאך ולא היה שלום
הוא מזמן הלך ואני עם החלום

אלוהים שלי, רציתי שתדע
חלום שחלמתי בלילה במיטה
ובחלום ראיתי מלח
ממצולות הים עלה ואמר לי כך
באתי מן המים, ממצולות הים
לשאת ברכת שלום לילדי כל העולם
לשאת ברכת שלום לילדי כל העולם

וכשהתעוררתי נזכרתי בחלום
ויצאתי לחפש מעט שלום
ולא היה מלח ולא היה שלום
הוא את הבשורה לקח ואני עם החלום

אלוהים שלי, רציתי שתדע
שהחלום הזה נשאר לי כחידה
אלוהים שלי, רציתי שתדע
על החלום שלי רציתי שתדע
אלוהים שלי, רק רציתי שתדע

נספח 2:

מה מייצג "הלילה" ומה מייצג "היום"?
בשיר, עם מה מזוהה החלום?
מה יתרונותיהם ומה חסרונותיהם של היום ושל הלילה?
מדוע החלום מתקיים רק בשינה וכבר לא ביום?
מה תוכנו של אותו חלום שחולם הילד?
האם באמת גם בחיים שלנו יש פער בין חלום למציאות ובין לילה ליום?
נספח 3:

חלום ומעשה

 

<לא כדאי להתחיל הציטוט מ"אם תרצו, אין זו אגדה?>אבל אם לא תרצו, כל מה שסיפרתי לכם אגדה הוא – ואגדה ישאר.

היה בדעתי לכתוב סיפור עם מוסר השכל. יש שיאמרו: 'יותר סיפור ממוסר השכל'. אחרים יאמרו: 'יותר מוסר השכל מסיפור'. אחרי שלוש שנים של עבודה עלינו להפרד, ספרי האהוב. כעת מתחילים ייסוריך. יהיה עליך לפלס דרכך במבוך של איבה וסילופים, כמו בתוך יער אפל. אבל אם יתמזל מזלך ותגיע לחברת אנשים טובים, מסור להם את ברכת אביך. הוא מאמין שגם חלומות הם דרך למלא את הימים שנגזר על האדם להעביר על פני האדמה. החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהיו ביום מן הימים לחלום.

["אחרית דבר מתוך המחבר", בנימין הרצל, מתוך: "אלטנוילנד"]

מה התפקיד של 'חלומות' ושל 'אגדות' לדעת הרצל?
מדוע הרצל סבור שהחלום אינו שונה בהרבה מן המעשה?
האם זה נכון שכל המעשים שלנו היו פעם חלומות? ושכל המעשים יהיו יום אחד לחלום?
אילו מעשים שאתם מכירים היו פעם חלום?
רבן גמליאל ור' אלעזר ור' יהושוע ורבי עקיבא היו מהלכים בדרך [לכיוון ירושלים לאחר חורבן בית המקדש] ושמעו קול המונה של רומי מפלטיא [רעש השוק שעשו הרומאים בירושלים החרבה] בריחוק מאה ועשרים מיל.

התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק [צוחק]. אמרו לו: "מפני מה אתה משחק?"

אמר להם: "מפני מה אתם בוכים?"

אמרו לו: "הגוים הללו [הרומאים] שמשתחוים לעצבים ומקטרים לאלילים [עובדים עבודה זרה] יושבים בטח והשקט, ואנו- בית הדום רגלי אלוקינו שרוף באש, ולא נבכה?"

אמר להם: " לכך אני משחק- ומה לעוברי רצונו [עובדי העבודה זרה] כך, לעושי רצונו [היהודים] על אחת כמה וכמה!"

 

שוב פעם אחת היו עולים לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קודשי הקודשים, התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק.  אמרו לו: "מפני מה אתה משחק?"

אמר להם: "מפני מה אתם בוכים?"

אמרו לו: "מקום שכתוב בו- "והזר הקרב יומת" [במדבר י"ח], עכשיו שועלים הילכו בו, ולא נבכה?"

אמר להם: "לכך אני משחק , שנאמר- "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו" [ישעיהו ח'] –וכי מה ענין אצל אוריה אצל זכריה, והלא אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני?? אלא תלה הכתוב [המקרא] נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה נאמר: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עִיִין תהיה והר הבית לבמות יער" [מיכה ג']. בזכריה נאמר: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" [איכה ד']. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת"

ובלשון הזה אמרו לו: 'עקיבא, ניחמתנו! עקיבא! ניחמתנו'"

[תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף כד עמ' א]

היכולת לחלום ולראות קדימה

 

מה ההבדל בין תגובה של צחוק לתגובה של בכי?
-שאלות לדיון בעמ' הבא-

האם הגיבו החכמים בצורה נכונה כשבכו?
מדוע בוחר ר' עקיבא להגיב בצחוק לקולות ולמראות העצובים של חורבן ירושלים והמקדש?

מהי יכולתו המיוחדת של ר' עקיבא לגבי ראיית העתיד ומדוע היא כה מנחמת את חבריו?
מתי יכולת זו היא רק בגדר 'חלום' ומתי היא נהפכת ל'מעשה"?
חלום שהתגשם

 

"אילו באתי לסכם את קונגרס באזל [הקונגרס הציוני הראשון] באמירה אחת, שעליי לבטאה בפומבי, הרי הייתה זו: 'בבאזל יסדתי את מדינת היהודים'. …לו אמרתי זאת היום בפומבי, הייתה התשובה צחוק מכל עברים. אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד חמישים שנה, יכירו בה הכול!"

 

[מתוך יומנו של הרצל: לאחר הקונגרס הציוני הראשון בבאזל 1897]

 

האם זו 'נבואה' או 'הימור מוצלח' של הרצל, שבדיוק חמישים שנה לאחר קונגרס באזל, בשנת 1947, התקבלה הצהרת האו"ם בדבר הקמת מדינת ישראל?
מהם קוי הדמיון בין שני החולמים- הרצל ור' עקיבא?
מחירם של חלומות

מעשה באב ובנו שהיו מהלכין בדרך.

נתייגע [התעייף] הבן. אמר לאביו: "אבא! היכן המדינה [העיר]?"

אמר לו: "בני! סימן זה יהא בידך-

אם ראית  בית קברות לפניך, הרי המדינה קרובה לך".

[מדרש שוחר טוב,  תהילים כ']

מתוך התבטאויותיו של בן גוריון על הנגב:

"הנגב הוא נכס ציוני כביר ואין לו שום תחליף בארץ ישראל. קודם כל זה חצי ארץ ישראל…הנגב הוא השטח השומם והריק עכשו מאנשים וזוהי חשיבותו. מה שחסר לו זה מים ויהודים. יש שם סיכוי לישוב יהודי צפוף אפילו של מליונים…אפשר לישב שם שני מיליונים יהודים על חקלאות ושני מליונים יהודים על תעשיה…"

[מתוך: "מדינת ישראל המתחדשת"]

"תחשבוני למשוגע והדיוט, אך אני חולם על מעין  אוקספורד [אוניברסיטה חשובה באנגליה] עברי בנגב, מעין יבנה עברית מודרנית…"

[נאמר ב- 6.10.63]

"בנגב יבחן כושר המדע והמחקר היהודי. כל מי שאינו מאמין בניסים אינו מציאותי."

[מתוך: "משמעות הנגב"]

"אם המדינה לא תחסל את המדבר – עלול המדבר לחסל את המדינה"

["דרומה", 1955, חזון ודרך ה', 302]

חלומות שלא מתגשמים?
האם חזון הנגב של בן גוריון הצליח?
האם בן גוריון היה חולם, משוגע או הוזה?
האם יש חלומות שאינם מתגשמים ומדוע?
נספח 4:

"אם תרצו- אין זו אגדה"! [תאודור הרצל]
"אם אתה מאמין שיכולים לקלקל- תאמין שיכולים לתקן". [ר' נחמן מברסלב]
"מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את האמת והטוב בכל לבבו, איננו סובל הריסות רוחניות, אך גם אין לו בניינים עצמיים". (הראי"ה קוק, אורות הקודש ב', שי"ד]
"יֵשׁ בִּי חֲלוֹם, כִּי יוֹם יָבוֹא וְעַל פִּסְגוֹתֶיהָ הָאֲדֻמּוֹת שֶׁל ג'וֹרְגִ'יָה, הֵן צֶאֱצָאֵי הָעֲבָדִים וְהֵן צֶאֱצָאֵי הָאֲדוֹנִים יוּכְלוּ שֶׁבֶת אַחִים גַּם יַחַד וְאֶל שֻׁלְחָן אֶחָד הַסֵב…" [מרתין לותר קינג]
"שיר המעלות בשוב ה', את שיבת ציון היינו כחולמים". [תהלים קכ"ו]
"המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד". [תהלים כ', 9]
חלומות מבריקים מתחילים בתוהו ובוהו.[ י. צ'ינג]
כאשר אנו לא יכולים לחלום אנו מתים. [אמה גולדמן]
אנשים שאין להם פנטזיה, לא עושים דברים פנטסטיים. [שמעון פרס]
חלומות הכרחיים לחיים. [ אנאיס נין]
מציאות היא שגיאה. חלומות הם אמת. [טופאק שקור]
נספח 5:

 

יש הבדל בין חלום רציני לסתם פנטזיה.
חלום הוא אשליה רק כשמפסיקים לחלום אותו.
חלום הוא דבר יותר וודאי מן המציאות. כל מציאות היא תוצאה של חלום שחלמו אותו מספיק ברצינות לפני כן.
אחת הבעיות היא שהמציאות גורמת לנו "לעקר" חלומות, ואין זה צריך להיות כך.
שום מציאות אינה מחויבת המציאות והכל ניתן לשינוי, אם רק נמשיך לחלום.
כדי לבדוק שהחלום עודנו מציאותי, ולא סתם אשליה – יש לבדוק כל הזמן האם הדרך למימוש החלום אינה שונה מן החזון המקורי.
חזון אף פעם לא ייראה בדיוק כפי שתיכננו אותו בהתחלה.
בדרך לכל הגשמת חלום או חזון יש מהמורות.
האתגר הגדול הוא לדעת להתגבר מתוך האכזבות והתיסכולים, ולצאת מורווח עוד יותר.
מדינתנו עדין בתהליך. השגנו הישגים מדהימים ב-60 שנות המדינה, אך עדיין זהו פרק זמן קצר, ולכן מה שדרוש כרגע זה סבלנות, מתינות ומסירות.
הרמת ידיים איננה פתרון.
תהליכים גדולים, כמו הגשמת חזונה של המדינה, הם עניין של זמן ודורשים המון כאבים ומכשולים בדרך.
נספח 6:

<נראה לי מיותר, וקשה לי להאמין שמישהו ישתמש בזה>

הדרך לאיתקה
מאת קונסטנטינוס קוואפיס (1933 – 1863)
כי תצא לאיתקה
בקש כי תארך דרכך מאד.
שתהיה מלאה הרפתקאות, שופעת תגליות.
ליסטריגונים, קיקלופים,
פוסידון הזועם – אל תירא מהם:

לעולם לא יקרו אלה בדרכך
כל עוד מחשבותיך נעלות,
כל עוד רגשות נשגבים
מדריכים את נפשך ואת גופך.
ליסטריגונים, קיקלופים,
פוסידון הפראי – לא תפגוש בם
אלא אם כן תישאם בקרבך,
אלא אם כן רוחך היא שתקימם לפניך.
בקש כי תארך דרכך מאד.
מי ייתן ותתעורר אל בקרי קיץ רבים,
ובשמחה רבה, בחדווה,
תדרוך כף רגלך בנמלים אותם תפקוד לראשונה.

מי ייתן ותחנה במחוזות המסחר הפיניקיים
ותרכוש את הטובים שבטובין,
אם הפנינה, האלמוג, הענבר וההובנה,
גם בשמים משכרים מכל המינים –
בשמים משכרים ככל שתוכל לשאת.
ומי ייתן ותפקוד ערים מצריות לרוב
ותלמד, ותוסיף דעת מחכמיהם.

ותהא איתקה לנגדך תמיד,
להגיע לשם זה ייעודך.
ועל הכל, אל תאוץ לך הדרך.
ולוואי ותארך מאד, שנים הרבה,
ותגיע אל אותו אי ואתה שבע ימים,
עשיר ככל אשר אספת בדרכך,
ובלי לצפות שאיתקה תעשירך עוד.
איתקה העניקה לך את הטיול המופלא.
אלמלא היא לא היית יוצא כלל למסע.
אין בה עוד.

 

נספח 7:

מתוך: ויקיפדיה

כיבוש מצודת יואב

ב-13 במאי 1948 מסרו הבריטים את "מצודת- יואב" לידי כוחות ערבים, חלקם מקומיים וחלקם כוחות חלוץ מצריים, שהחזיקו בה עד שהגיעה תגבורת של צבא הפלישה המצרי, שהתקדם אז בדרכו צפונה. החזקת הצבא המצרי במצודה הביאה לשליטת המצרים על ציר תנועה עיקרי, וכן למיקומם בשטח שולט על קיבוץ נגבה, שאיפשר להם לטווח אותו בארטילריה. כינויה של המצודה בידי הלוחמים בנגבה היה "המפלצת על הגבעה", ועד מהרה הפך כיבושה ליעד עיקרי של הלוחמים באזור.

הניסיונות לכיבוש המצודה במלחמת העצמאות

ניסיון ראשון – ב-14 במאי, כפי הנראה עוד בטרם הגיע הצבא המצרי הסדיר למקום, ניסתה מחלקה של חטיבת גבעתי לכבוש את המצודה. המחלקה ציפתה כנראה למצוא את המצודה ריקה מאדם לאחר נסיגת הבריטים, אך משנתקלה בהתנגדות בדרכה אל המצודה, העדיפו אנשיה לסגת.

ניסיון שני – בלילה שבין 18 במאי ו-19 במאי נערך הניסיון השני לכבוש את המצודה, על ידי אנשי חטיבת גבעתי. ההתקפה נכשלה בשל תכנון לקוי. רוב הכוח התוקף שימש לאבטחת צירי הגישה, ומיעוטו לתקיפת המצודה עצמה. משהתקרבו אנשי גבעתי לשטח המצודה, הפעילו מוקשי תאורה רבי עוצמה, ואיבדו את אלמנט ההפתעה. מכיוון שכך הוחלט להורות על נסיגתם.

ניסיון שלישי – בלילה שבין 21 במאי ו-22 במאי נעשה ניסיון שלישי לכיבוש המצודה, על ידי כוח מעורב שכלל גם את אנשי חטיבת גבעתי. כאשר עלה השחר הסתבר כי לכוח התוקף 40 פצועים ושלושה הרוגים, וניתנה הפקודה לסגת.

ניסיון רביעי – בלילה שבין 10 ביוני ו-11 ביוני לקראת ההפוגה הראשונה, הפוגה בת ארבעה שבועות בקרבות, שהושגה בתיווכו של הרוזןפולקה ברנדוט נערך מאמץ נוסף לכיבוש המצודה, על מנת לקבוע עובדה בשטח בטרם תיכנס ההפוגה לתוקף. הכוחות הפורצים, אנשי חטיבת הנגב נתקלו בהתנגדות עזה, הן של המחזיקים במצודה, והן של כוחות שהגיעו לסיוע, לרבות שריוניות ומטוסים. עם עלות השחר נסוג הכוח התוקף תוך כדי אבידות.

ניסיון חמישי – בלילה שבין 8 ביולי ו-9 ביולי, ערב סיום ההפוגה, נערך צה"ל למבצע אנ-פאר (אנטי פארוק) שנועד לפרוץ את המצור על הנגב. בין היתר הוטלה שוב על חטיבת הנגב המשימה לכבוש את המצודה. עיכובים בלתי צפויים בתנועת הכוח, הביאו לכך שלאחר שארבע גדרות התיל המקיפות את המצודה נפרצו, גילה הכוח התוקף גדר חמישית ובלתי צפויה, סמוך לעלות השחר. הוחלט להסיג את הכוחות על מנת שלא להתעמת עם המחזיקים במצודה באור יום.

ניסיון שישי – ב-15 באוקטובר נפתח מבצע יואב בו פעל צה"ל לכיבוש הנגב, על מנת למנוע את תוכניתו של ברנדוט לפיה הוצא הנגב מתחומי המדינה היהודית. לאחר הישגים ראשוניים שהובילו לפריצת הדרך אל הנגב, ערכה חטיבת גבעתי, בלילה שבין ה-19 באוקטובר ל-20 באוקטוברנסיון לכבוש שוב את המצודה. הכוח התוקף הצליח לפרוץ שתי גדרות, אך במאמציו לפרוץ את הגדר השלישית נתקל באש חזקה, ונאלץ לסגת.

ניסיון שביעי – יומיים לאחר כשלון הניסיון השישי, בלילה שבין ה-21 באוקטובר ל-22 באוקטובר ניסה גדוד אחר של גבעתי לפרוץ אל המצודה, תוך שימוש בכוח גדול שכלל משוריינים ולהביורים ניידים שכונו "פרעושים". חוסר תיאום בין הכוחות הביא לכך שבעוד שההתקפה עצמה נעצרה מכלי לפרוץ את הגדרות, הצליח נהג משוריין בשם יוסף עדוי להגיע עם משורין עמוס בחומרי נפץ עד למרחק של 30 מטרים מן המצודה ולפוצץ את המשוריין באמצעות שעון עצר, דבר שהביא לפריצת הגדרות (לאחר הקרב כינה אותו יצחק שדה "הגיבור האלמוני מבני תימן"). הכוח התוקף חדר דרך הפרצה והצליח להגיע אל הקיר המערבי של המצודה, אך משעלה אור היום, הוחלט לסגת, ולא לנצל את המצב להסתערות על המצודה.

הניסיון השמיני – ב-9 בנובמבר התקיפה את המצודה חטיבה 8 שעליה פיקד יצחק שדה. הייתה זו חטיבה משוריינת. שדה החליט לתקוף באור יום. בבוקר החל ריכוך ארטילרי של המצודה, ובמהלך אחר הצהריים עלו הכוחות המשוריינים אל המצודה עצמה ממספר כיוונים. הכוח הצליח להגיע אל המצודה עצמה, ולפרוץ בה פירצה. עם פריצת הפירצה נכנעו יושבי המצודה, והמצודה סוף סוף נכבשה.