גם רבי יש לנו
בתחילת שנות השלושים פעלו במזרח אירופה קבוצות של חסידים שנכבשו בדמותו של הרב קוק והקימו חסידות על שמו, "בית אברהם": ארבעה בתי חסידים בפולין שלמדו את כתבי הרב ונהגו כמנהגיו. מסע אל החסידות שנשכחה מגלה את הדינמיקה המרתקת בין הרב קוק לבין החסידים, ומעורר שאלות עכשוויות על היכולת להתחבר אל הרב קוק באופן אחר: לא רק כהוגה, אלא גם כאדמו"ר
יוסי בן הרוש
יוסי בן הרוש הוא מחנך בתיכון הרטמן בירושלים ומאסטרנט בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית
המונח "חסידי הרב קוק" משמש כיום לציין גברים ונשים שדמותו של הרב קוק מובילה את דרכם בעבודת האלוהים שלהם. אך לפני כמאה שנים החליטו כמה עשרות חסידים לשעבר ממזרח אירופה להיות חסידים של הרב קוק לכל דבר: הוא היה האדמו"ר והם היו חסידיו. קבוצות "בית אברהם", כפי שהן נקראו, התייחסו אל הרב קוק כפי שכל עדת חסידים התייחסה לרבי שלה. העדויות שיובאו להלן מראות כי בעולם החסידי של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היחס אל הרב קוק כאדמו"ר היה אופציה ממשית ובת-קיימא. מן העדויות הללו עולה אפיק אחר של התייחסות לרב קוק – אפיק שנשכח – והוא מעורר שאלות על האינטראקציה שבין דמות רוחנית משמעותית לבין שומעי לקחה.
כאשר נבחר הרב אברהם יצחק הכהן קוק לרבה הראשי של ארץ ישראל, תורתו החלה תופסת תאוצה בארץ ישראל ומחוצה לה. אנשים רבים שנחשפו להגותו של הרב קוק חשו שהם מצאו קול לתפיסה שלהם על אודות הציונות והתחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל. בין הקוראים הנלהבים של הרב קוק היו גם חסידים וחסידים לשעבר שהעתיקו את המנהגים שהיו מוכרים להם מהחצר החסידית והחילו אותם על דמותו של הרב קוק. כך מתאר הרב מ"צ נריה את התופעה:
בחוגי "החלוץ המזרחי" בפולין, היו לא-מעטים אשר גם הם "נתפסו" לציונות ולחלוציות, נשארו נאמנים ברוחם ובנפשם ל"שטיבל" החסידי שלהם ולתוכנו הרוחני אם כי רוב החסידים הסתייגו מהם וראו אותם כסוטים מן הדרך הישרה … אכן, ההסתייגות האמורה מצד זרמי החסידים בפולין כלפי הצעירים שכאמור "נתפסו לציונות", קיבלה צורות שונות – אם בהתאם למידת סובלנותם של ראשי המדברים של ה"שטיבל" או לפי ההוראות וההנחיות של האדמו"ר אשר חסו בצילו …
הייתה קיימת גם בעיה נפשית עמוקה יותר שהעיקה: על פי הרוב סטיה רעיונית-ציונית זו כרוכה בניתוקו – ובמקרה הטוב בהתרופפותו – של הקשר עם ה"רבי" שאבא היה קשור אליו (והסבא היה עוד קשור לאביו של ה"רבי" ולסבא שלו) … גם מניין רגיל של חברי המזרחי לא היה בו בכדי למלא את החלל הזה. "הנפש לא תמלא" – היא השתוקקה להווי של קדושה, הנשמה שנתערטלה מזיקתה לאדמו"ר ולסביבתו, חיפשה לה "אוהל שכן באדם", אוהל תורה ותפלה הקשור באדם-המעלה, אשר בו ודרכו יינק את יניקתו הרוחנית, תוך כדי דיבוק-חברים והוי חברתי-חסידי.
ואם בווראשה הגדולה ברוכת-האישים ועשירת הגוונים, על מאות בתי הכנסת והשטיבלאך ועשרות צאצאי האדמו"רים שהיו במקום, לא צר היה המקום גם לחברי "המזרחי" ו"החלוץ המזרחי", הרי בערי-השדה היה המצב שונה לגמרי. במקומות אחרים כנראה החריפו הבעיות של היחסים, החיצוניים והפנימיים, ואברכים רציניים התלבטו וחפשו פתרון למצב המיוחד שדרם להם קשיים נפשיים-רוחניים.
והנה הגיעו הידיעות מארץ ישראל על אישיותו המופלאה של מרן הגראי"ה קוק זצ"ל, שמלבד גאונותו בתורה, ומדות אהבת-ישראל ואהבת ארץ ישראל המיחדות אותו, הריהו נוהג גם בהנהגות חסידיות, ו"הסעודה השלישית" שלו מרכזת בעלי מוח ובעלי לב של חסידים ואנשי מעשה שעלו לארץ, ותעבור הרינה במחנה: לא רק רב יש לנו, אלא שגם "רבי" יש לנו.[1]
אותם צעירים חיפשו סגנון חדש של הווי דתי, והם מצאו אותו בדמותו ובכתביו של הרב קוק. הרב קוק היה עבורם רבי המאגד יחד את כל שאיפותיהם הרוחניות. בשל העבר החסידי של רבים מהם, הם בחרו לראות ברב קוק לא רק משפיע רוחני, אלא אדמו"ר לכל דבר.
מה הופך קבוצה כזו לחסידות? שאלה זו תלויה בגורמים רבים, ובראש ובראשונה בהגדרת התופעה "חסידות". לטובת מאמר זה אגדיר חסידות כך: קבוצה של אנשים הבוחרת דמות רוחנית משמעותית כמובילה ומבקשת להתאגד סביבה, כשבמרכז ההתאגדות עומדות אמונות ודעות שנובעות מן הדמות ומן האופי הכריזמטיים של אותה דמות, הרבי. במקרה כזה, אין צורך שהרבי יהיה נוכח בהתאגדות אלא רק שדמותו והגותו יהיו נוכחות. חסידות "בית אברהם" תואמת במובהק את ההגדרה הזו.
בהמשך, קבוצת החסידים הזו פעלה באופן שהיה מקובל במזרח אירופה: כאשר קבוצה של חסידים הייתה רחוקה גיאוגרפית מן האדמו"ר שלה, היא בחרה להקים בית תפילה ולימוד ברוח החצר החסידית שאליה השתייכה. כך, גם חסידי הרב קוק הקימו בתים כאלה בארבעה מקומות שונים בפולין. ארבע קבוצות של חסידים התכנסו בארבע ערים שונות והקימו "בתי חסידים" לאור משנת הרב קוק. הבתים הללו הם ארבעת המוקדים המרכזיים של חסידות "בית אברהם" על שם הרב קוק.
בתי אברהם
מה למדו בבתי החסידים הללו? כיצד התפללו? עדויות מאותה תקופה מראות כי החסידים המבוגרים לימדו את הצעירים שבחבורה שיעורים בהלכה ובאגדה, כפי שהיה בכל בית חסידים, אך בד בבד עסקו ב"בית אברהם" גם בלימוד כתבים ציוניים ובאקטואליה. מדי חודש התכנסו החסידים ל"מסיבות ראש חודש" במטרה לעסוק בתורת הרב קוק (באותו הזמן פורסמו רק מעט מכתבי הרב קוק: אדר היקר, ריש מילין, חלק מהאיגרות וחלק מהמאמרים שכונסו אחר כך בספר מאמרי הראי"ה). בכל בית תפילה הוקמו ועדים אחראיים שהיו ממונים על ארגון הקבוצה ועל הקשר הישיר עם הרב קוק, ועד מהרה התהוותה לה מציאות של קהילה חסידית תחת הנהגתו של הרב קוק.[2]
בשלב מסוים החליטו גבאי בתי המדרש לשלוח מכתב לרב קוק המתאר את הקמת בתי המדרש, ולבקש ממנו הסכמה רטרואקטיבית להקמתם. החסידים גם ביקשו מהרב קוק מידע נוסף על מנהגיו והוראותיו. המכתבים אל הרב קוק, לצד כמה ממכתבי התשובה שלו, השתמרו בידינו, ואנו יכולים ללמוד מהם על יחסו של הרב קוק לתופעה ועל רצונותיהם הרוחניים של החסידים.
פביניץ: "לא ידעתי מה מצאתם בי"
פביניץ (Pabianice) היא עיירה בינונית במחוז לודז' שבפולין. רוב תושביה היהודים השתייכו לחסידויות הגדולות בפולין. בתחילת המאה העשרים הושפעו יהודי העיר מפעילותן של תנועות ציוניות שונות, ורבים מן היהודים בפביניץ היו מעורבים באופן ישיר בפעילות ציונית. בהקשר הזה נוסדה קהילת חסידים שבחרה ברב קוק להיות לה לרב ולאדמו"ר.
במכתבם הראשון לרב קוק בשלהי ניסן תר"ץ כותבים חסידי "בית אברהם" כך:
ברגשי עונג הננו מתכבדים להודיע לכקש"ת [כבוד קדושת תורתו],[3] שזה כששה חדשים מתקיים במחננו בית תפלה בשם "בית אברהם" בתור אות-הערצה, כבוד ויקר לכקש"ת.
המתפללים הנם אברכים ובחורים חרדים לדבר ה' מטובי "צעירי המזרחי" שבעירנו, מקבלים מרות כקש"ת, מסתופפים בצל קדשו ונכספים לזכות להיות נהנים ומושפעים מזיו רוחו הטהורה והנעלה ושיטתו המתוקנה והמשוכללה.
לפני קבלת שבת לומדים שעור ב"חובת הלבבות", ביום ש"ק [שבת קודש] לפי תפילת שחרית שעור במסכת שבת, ואחרי תפילת מנחה עורכים בצוותא חדא "סעודה שלישית", ומלבד הזמירות המסורתיות משוחחים ומרצים דברי תורה וארץ ישראל, בעליות לתורה מברכים ב"מי שברך" את כקש"ת.
ובזה הרינו מרהיבים עוז בנפשנו, לבקש מאת כקש"ת להואיל בטובו הגדול להודיענו התנהגותו ודרכו בקדש, בדבר "קדיש וברכו", בקבלת שבת לפני "עלינו לשבח" והזמירות ב"סעודה שלישית".
גם בקשתנו הגדולה שטוחה, להמציא לנו בחסדו על כתובת בית גבאי בית התפילה מספריו הקדושים, המתאימים להורות לנו מתורותיו הנאמנות בשעת "הסעודה שלישית" ומכפילים אנו את בקשתינו ומשאלת לבנו לזכותנו במכתב תשובה אשר אליו אנו מחכים, ומקוים שבו יורה לנו מעט מן הדרך אשר בה נלך.[4]
החסידים שפקדו את בית התפלה היו קשורים לתנועת המזרחי, אך ככל הנראה חיפשו מסגרת דומה יותר לכור מחצבתם החסידי. לאור זאת החליטו להתאגד וליצור מעין חצר חסידית הדבקה ברב קוק. מעניין לראות שבמשך שישה חודשים החסידים לא יצרו קשר עם הרב ופעלו כקהילה עצמאית המקיימת שיעורים וסעודות שבת משותפות. המניע לכתיבת המכתב הוא ככל הנראה רצונם של החסידים להידבק עוד יותר בדמותו של הרב קוק. הם מבקשים מהרב קוק שישלח להם מספריו ושיודיע להם באיגרת על מנהגיו בשעת הסעודה השלישית.
כחודש לאחר מכן עונה הרב קוק למכתבם של חסידי פאביניץ:
שלו' וברכה מקודש. לכבוד אגודת קודש היקרה בביהמ"ד בית אברהם בקה"ק [קהילת הקודש] פאביניץ יצ"ו [ישמרם צורם ויחים].
אחדשה"ט באה"ר [אחר דרישת שלומם הטוב באהבה רבה].
הרהבתם אותי יקירי, בעזוז אהבתכם ורשמי ההוקרה אשר הואלתם להראות לי ביסוד ביהמ"ד, ושני לו במשלח הטשי"ק. לא ידעתי מה מצאתם בי להביאני עד הלום. אמנם טהרת נפשכם ולהבת הקודש של חבת ארץ חמדתנו ועיר קדשנו ותפארתנו, היא היא אשר העירה את לבבכם הטהור, וכל אלה ועל זה אשיב לכם יקירי רוחי יישר חילכם.
הרב קוק מתאר את פליאתו מכינוס בית המדרש על שמו, אך מתרץ זאת בכך שככל הנראה החסידים אינם חסידים שלו, אלא חסידים של ארץ הקודש. ובכל זאת, הרב קוק אינו משיב את פני החסידים ריקם ומאריך בפירוט המנהגים המיוחדים שלו בשעת הסעודה השלישית:
אמנם מאחר ששואלים הנכם ידידי היקרים על הנהגתנו פה בדבר קדיש וברכו בקבלת שבת, בבית מדרשי, כמו בכל א"י, אין נוהגין לסיים תפילת ערבית בברכו כי אם בימות החול ולא בשבתות וימים טובים אבל חלילה לשנות מנהג הציבור המקומי כאשר דברנו.
בסעודה שלישית מנהגנו שמתקבצים ואחר קיום מצות הסעודה מתחילים אנו בזמר בני היכלא ומזמור לדוד ד' רועי, יצוה צור חסדו, ברוך א' עליון, יום שבתון, דרור יקרא, י' רבון, ידיד נפש, ובשבת מברכין מנגנים יחדשהו בנוסח א"י, ואם חל ר"ח בש"ק יהי החודש הזה קץ וכו' תחילה וראש וכו', ואח"כ אני מדבר מענין הפרשה או היום בע"ה, ומתפללים ערבית בבית הישיבה הקדושה שלנו, ומבדילין ומנגנים המבדיל בין קו"ל, ומוצש"ק מברכין מוסיפין לנגן ויהי החודש הזה וכן בש"ק שחל בו ר"ח. בימים טובים יש לפעמים שהננו מנגנים את הפיוט ישאלוני רעיוני לרבי יהודה הלוי ז"ל שהוא מצוי במחזורים הספרדיים והוא כולו קודש מלא דביקות ואהבת השי"ת. ובמצב חגיגי ע"פ רוב לפני הסיום מזמרים לפעמים שיר האמונה שלי (הכוונה לשיר "לעד חיה בלבבנו", י.ב.ה) שכולל אהבת התורה והארץ ביחודא שלים מופע מאהבת השי"ת אשר בקדושת נשמת ישראל.
הרב קוק חוזר ומדגיש כי הנוסח שלפיו הוא נוהג הוא נוסח ארץ ישראל, ובכך מקשר את מנהגיו עם ארץ הקודש, אך הוא מתאר גם דברים שככל הנראה לא היו מקובלים באותה תקופה, כמו שירת הניגון "ישאלוני רעיוני" שלא הייתה מקובלת בקהילות החסידיות, והרב קוק אהבו באופן מיוחד.[5]
חסידי "בית אברהם" בפאביניץ המשיכו לחזק את הקשר עם הרב קוק ובשלב מסוים החלו בכתיבת ספר תורה לכבודו, ואף שלחו אותו לארץ ישראל כדי שהרב קוק יכתוב את אותיותיו הראשונות. בראש חודש טבת תרצ"ב הרב קוק אכן מתחיל את כתיבת ספר התורה על היריעות שנשלחו אליו מפאביניץ. באותו אירוע חגיגי הוא דורש מענייני דיומא, ובסוף הדרשה הוא מתייחס לסיבות שהובילו לאירוע חגיגי זה:
התחלת כתיבת ס"ת שאנו חוגגין היום זיכו אותנו ידידינו אשר בפביניץ פולניא, מתפללי בית הכנסת "בית אברהם" אשר ידועים במסירותם לבנין הארץ ברוח התורה, ומצד הכלל של מצווה בו יותר משלוחו מתעלה מצות כתיבת ס"ת למצוה עצמית לבחינת תורה של המשכה ומוסיפה אור על כל המצוות … ושכר מצוה רוחניה זו תביא להם ברכה רוחנית של הוספת קדושה וטהרה בישראל ויזכו לעלות פדויים לציון ברינה להמשיך פעולת בנין הארץ בעצמם, כדי להעלות את הפעולה מצד מצוה פעלותית לצד מצוה עצמית, והמצוה העצמית תעלה אותם לבחינה של קדושה עצמית, קדושת ישראל וארץ ישראל.[6]
המשלחים, חסידי בית אברהם, זוכים לחולל שינוי משמעותי בעצמם בעזרת שליחם בארץ הקודש – הרב קוק. נשים לב שגם כאן הרב קוק אינו מסגיר את היחס של חסידי "בית אברהם" אליו ואל דמותו ומתייחס אליהם כ"מתפללי בית הכנסת", ולא כחסידיו.
בחגי הפסח של השנים תרפ"ד-תרפ"ה החליטו כמה חסידים מפאביניץ להקביל פני רבם ולעלות לרגל לביתו של הרב קוק בירושלים. הרב קוק בילה עמם זמן וסיפר להם על תכניותיו לבניית "הישיבה המרכזית העולמית". לפי עדותם של החסידים, הרב שוחח אתם רבות על בניהם הצעירים והתעניין באפשרות שהם יבואו ללמוד בישיבה. לאחר שחזרו לפולין לקחו החסידים ברצינות את בקשתו של הרב, ובשנים הבאות גייסו כסף לטובת הקמת הישיבה. נראה שהם שמרו על קשר תרומות רציף עם הרב קוק עד פטירתו.[7]
לודז': "הרגשתי מאוד את החסרון ליהודי הדתי"
גם בלודז' הקימה קבוצה של חסידים, בראשות דוד קורננדז ויעקב אלחנן פיליק (פלאי), בית מדרש ותפילה בשם "בית אברהם". הרב פלאי מתאר ביומנו את הנסיבות שהובילו להקמת בית המדרש בראש חודש ניסן תר"ץ:
נולד רעיון שאולי שישמש אולי יסוד להתחדשות "המזרחי" ומרכז רוחני לחברים הוותיקים, והוא ליצור בתי מדרש לתורה ולתפילה בשם "בית אברהם" על שם מרן הרא"י קוק שליט"א, ולהתקשר ולהתעמק בתורתו ובספריו היקרים. בפביאניץ מתקיים זה מכבר בית מדרש שכזה ופועלים הם הרבה הן במובן הרוחני והן בפעולות לאומיות. בזמנים האחרונים הרגשתי מאוד את החסרון ליהודי הדתי. אם אין לו התקשרות לאיזה צדיק הדור. אך כמובן שלאנשים כמוני, שקשה להם להשתחרר מהרוח הביקורתי, אינם יכולים להדבק ולהתקשר אם לא בצדיק עליון באמת, התופס את ההוייה הישראלית תפיסה כוללת ומקיפה, כמו מרן הרב קוק שליט"א.[8]
פלאי מודע לקיומו של בית החסידים בפאביניץ ומבקש להקים מוקד נוסף בעירו. הוא גם מביע את תחושת החוסר של חיים דתיים ללא ההתקשרות לצדיק, ובדמותו של הרב קוק מצא צדיק שכזה. גם קבוצת החסידים של לודז' עמדה בקשרי מכתבים עם הרב קוק. החסידים קיבלו, בעקבות בקשתם, את ספריו של הרב קוק, יחד עם מכתב ברכה ועידוד. הם מסגרו את המכתב ותלו אותו על קיר בית המדרש כדי לסמל את הערכתם והערצתם לרב קוק. גם כאן נקבעו שיעורים שונים בתלמוד ועסקו במשנתו של הרב קוק.
כך כותבים גבאי בית המדרש לרב קוק במכתב המודיע על הקמת בית התפילה:
זה מכבר שבלב קבוצת אברכים גמלה המחשבה להדבק ולהתקשר בקשר מעשי בצל כ"ק רבנו שליט"א, ע"י יסוד בית לתורה ולתפלה על שמו, אבל מפני סבות שונות נתעכב הדבר. אולם עכשו אנו יכולים להודיע לכ"ק רבנו שליט"א, שבע"ה יצא הדבר לפועל ושכרנו מקום מיוחד לבית תפלה בשם "בית אברהם" שיהי' גם מקום להרבצת תורה, והחל מליל התקדש חג הפסח העבר אנו מתפללים ולומדים ביחד בדבוק חברים, ות"ל אנו מוסיפים חיל בכמות ובאיכות, והשי"ת יעזרנו מציון ברוחניות וגשמיות ונזכה להבת תורה וקיום מצוותיה בהידורן על אדמת מולדתנו.
ועכשיו בקשתנו שטוחה לפני כ"ק מרן שליט"א, שיסכים על ידינו ויברך את פועל כפינו בברכה מקודש, ולסעדנו ולחזקנו בהאצלת מעיני תורתו וחכמתו ולהודיענו ממנהג וסדר התפלה אצל רבנו שליט"א וגם סדר הזמירות בסעודה שלישית בשבת, ובכלל הוראות להנהגת הקבוץ בכלל ולהחברים בפרט בתורה ועבודה, בכדי שנוכל להפיץ מעינותיו חוצה ולקרב עי"ז את לבות הרבה לאהבת ארץ ישראל ולפעולה בעד בנינה במהרה.[9]
וולוצובק וזיראדאוו: "הלא אין אני רבי, רק רב"
בוולוצובק (Włocławek) שבצפון פולין התקיים מניין לתפילות בשבתות במסגרת בית הספר של המזרחי. בתרצ"א הועבר המניין לבניין אחר, ואז גם הוחלט לקרוא לבית הכנסת על שם הרב קוק ולהפוך אותו למוקד ללימוד תורתו. הרב קוק שלח את ספריו גם לשם. אחת הדמויות המרכזיות בבית התפילה שבוולוצובק היה הרב כתריאל פישל טכורש – ציוני נלהב, חסיד מסור של הרב קוק שהושפע עמוקות ממשנתו הציונית. בשנת תרצ"ג עלה ארצה, ולימים היה ראש חבר הרבנים שליד הפועל המזרחי ועסק רבות בשאלות של תורה ומדינה. כשעלה ארצה הביא אתו הרב טכורש מגילת קלף ובה דברי הערכה לרב קוק בשמם של פוקדי בית המדרש בוולוצובק. הרב טכורש מיהר לפגוש את הרב קוק בהגיעו לארץ ושוחח עמו על "בית אברהם". במאמר שפרסם באותם ימים, "שיחה עם הרב הראשי הגרא"י קוק שליט"א", הוא כותב כך:
במוסרי לו פרישת שלום מתנועת המזרחי ומצעירי המזרחי בוולוצלאועק, בדבר יסוד בית תפלה על שמוף השיב בהערה: "הלא אין אני רבי, רק רב", ולכן אין לבו שלם על הקמת "שטיבלעך" בפולין על שמו. הבהרתי לו כי עיקר כוונתנו בפעולה זו לשאוב ממנו תורה ויראה, ובעקבות הסבר זה הסכים – למרות ענוותנו – שבית התפלה יקרא על שמו.[10]
בית מדרש נוסף שהוקם בקשר ישיר לדמותו של הרב קוק הוא בית המדרש בזיראדאוו. איננו יודעים עליו הרבה, אך נשארה בידינו איגרת אחת ששלחו החסידים לרב קוק.[11] הם מתארים את מה שקרה לחסידות בעירם: לדידם, החסידות הפכה למערכת מאובנת שאינה מאפשרת לאנשים בעלי שיעור קומה להפוך לאדמו"רים, אלא ממנה קרובי משפחה ושארי בשר. אותם אנשים ש"נחשדים" בציונות לא זוכים בתפקיד בעל ערך דתי או קהילתי, והם נרדפים בשל השקפתם. חברי בית המדרש רואים ברב קוק פתרון לבעיה הזו. הרב קוק הוא אדם בעל שיעור קומה ומלא אהבת ישראל, איש אשכולות ו"חוקר" מן המדרגה הראשונה. רק איש כזה, שכמובן תומך בציונות גם מבחינה תיאולוגית, יכול להציל את החסידות מהמקום שאליו הגיעה. ככל הנראה חששותיהם של באי בית המדרש בזיראדאוו התממשו: חלק נרחב מהחסידים ומהחסידים לשעבר ש"נתפסו לציונות" הפכו ציונים לא דתיים, חלקם הפכו למעין חסידים "כלל-חסידים" וחלקם הקטן חזר לחסידות המקורית שלו. לצערנו הרב, התופעה נגדעה בשואה.
חסידות "בית אברהם" אמנם לא התפתחה לתופעה רחבת היקף, אך ארבעת המוקדים שלה הפכו את "בית אברהם" למציאות שהרב קוק ושאר תלמידיו לא יכלו להתעלם ממנה. החסידות החדשה הייתה עובדה בשטח, והחסידים ראו את עצמם כדבקים ברב קוק בכל מאודם, למרות המרחק וחוסר ההיכרות האישית.
סיכום
עולם החסידות זוכה בעשורים האחרונים לעדנה מחודשת. לאחר שגדולי החוקרים הכריזו על מותה והספידו אותה, התעוררה החסידות וכבשה את לבותיהם של רבים. הרוח החסידית והמחשבה החסידית מלהיטות את הנפשות ויוצרות תנועה דתית מרתקת. ומה באשר לרב קוק? במשך שנים היה הרב קוק הדמות המנחה של תנועה רוחנית מיינסטרימית, פוליטית וחברתית. אך גם בעולם המיינסטרימי הזה, הציוני-דתי, החלה בשנים האחרונות תנועה של שיבה אל החסידות ואף חיבור בין עולמו של הרב קוק לעולם החסידות. בכמה וכמה קהילות אף הפך הרב קוק לאדמו"ר לכל דבר. ארגון "אור האורות", למשל, העוסק בהפצת משנתו של הרב קוק, מתייחס לרב קוק באופן דומה ליחס של חסידי ברסלב לרבי נחמן וליחס של חסידי חב"ד לרבי מלובביץ'. הרב קוק תופס את מקומו כדמות "חיה", כמנהיג חסידי, שאיננו רק מתווה דרך אלא שנוכחותו מורגשת בכל צעד ושעל.
חסידי "בית אברהם" היו הראשונים שיצרו את המציאות הזו ובחרו להפוך את הרב קוק לאדמו"ר. במובן מסוים הם פתחו אפיק חיבור חדש להגותו ולדמותו של הרב קוק, והם מהווים אב-טיפוס לקבוצות שפועלות כיום וממשיכות את הדרך הזו.
הצעד הזה אינו חף מקשיים כאשר הוא נעשה ביחס לרב קוק, שלו מיוחסת האמירה "אל תהיו לי קוקיסטים". אך עלינו לתת על כך את הדעת ברצינות: אולי הפיכתו של הרב קוק לרבי חסידי היא זו שתפתח את הדרך להבנת הגותו ברמה הפרטית, ולא רק ברמה הלאומית? אולי באופן הזה יוכלו אנשים לשמוע את הד קולו של הרב קוק בבחירות ובהכרעות שונות בחייהם, ובכך למלא את חייהם גם ברוחניות מבית מדרשו? ואולי בעולם שכולו צדיקים, אך טבעי שדמות רוחנית בקנה המידה של הרב קוק תתפוס את מקומה?
לידים
אולי הפיכתו של הרב קוק לרבי חסידי היא זו שתפתח את הדרך להבנת הגותו ברמה הפרטית, ולא רק ברמה הלאומית? אולי באופן הזה יוכלו אנשים לשמוע את הד קולו של הרב קוק בבחירות ובהכרעות שונות בחייהם, ובכך למלא את חייהם גם ברוחניות מבית מדרשו? ואולי בעולם שכולו צדיקים, אך טבעי שדמות רוחנית בקנה המידה של הרב קוק תתפוס את מקומה?
ארבעת המוקדים של חסידות "בית אברהם" הפכו אותה למציאות שהרב קוק ושאר תלמידיו לא יכלו להתעלם ממנה. החסידות החדשה הייתה עובדה בשטח, והחסידים ראו את עצמם כדבקים ברב קוק בכל מאודם, למרות המרחק וחוסר ההיכרות האישית
החסידים הצעירים חיפשו סגנון חדש של הווי דתי, והם מצאו אותו בדמותו ובכתביו של הרב קוק. הרב קוק היה עבורם רבי המאגד יחד את כל שאיפותיהם הרוחניות. בשל העבר החסידי של רבים מהם, הם בחרו לראות ברב קוק לא רק משפיע רוחני, אלא אדמו"ר לכל דבר
[1] משה צבי נריה, בשדה הראי"ה, בני ברק תשנ"א, עמ' 542-541.
[2] שם, שם.
[3] כל ההערות בסוגריים המרובעים הן שלי.
[4] האגרות כולן פורסמו בכמה מקומות. המקור שבו השתמשתי הוא עלון השבת "שבת ראי"ה" שיצא בחסות ישיבת בית אל (http://www.yeshiva.org.il/midrash/?cat=998) (בעיקר גיליונות 95-102).
[5] הראי"ה קוק, עולת ראיה חלק ב, עמ' שעד.
[6] קלמן אליעזר פרנקל, שמועות ראי"ה, ירושלים תרצ"ט, עמ' קי.
[7] הרב נריה, בשדה הראי"ה, עמ' 545.
[8] שם, 553.
[9] לצערי לא מצאתי את תשובתו של הרב קוק על מכתב מסקרן זה.
[10] שם, עמ' 560.
[11] שם, עמ' 563-561.
