בדיחה ישנה טוענת שגם אם אחוזי הדתל"שים גבוהים, הדבר כלל לא מצביע על כך שהחינוך הדתי כושל, כי כמעט כל בוגריו נשארים ימנים.
אחוזי הדתל"שים נתונים בויכוח מתמיד, אבל העובדה שהחינוך הדתי מצטיין במיוחד בחינוך מצביעי ימין נראית ברורה. גם אם החיבור בין תאולוגיה והשקפה פוליטית לא תמיד היה מובן מאליו במגזר הדתי לאומי, הרי שעם הפיכתה של משנת הרב קוק ותלמידיו לזרם המרכזי במגזר, זרם שהחזיר לתאולוגיה הפוליטית הציונית, השואפת לגאולה חילונית, את היסוד הדתי, התחומים נכרכו לבלי התר. הקשר הזה, הולך ומוביל גם לתפיסה של קשר הכרחי בין אורתודוקסיה וימניות פוליטית, עד כדי כך שלמי שימני מספיק נוכל גם למחול על פגיעה בתפיסות דתיות יסודיות שלנו.
הגליון הזה מוקדש, ברובו, לשאלה מהם הגורמים לעלייתה והתחזקותה של האידיאולוגיה הכהניסטית ותלמידי הרב כהנא. ההתחזקות נעה בשני צירים מקבילים – השיח הדתי לאומי הפנימי, שנע משלילה מוחלטת של שותפות עם תלמידי כהנא, דרך בלוק טכני אל עבר שותפות מלאה; ולצידו השאלה האלקטורלית ההישג החריג של מפלגת עוצמה יהודית בבחירות האחרונות.
עם תנועת שני הצירים הללו מתגלה שבתחומים רבים התהום הפעורה מול ממשיכי דרכו של כהנא כבר אינה רחבה כל כך, ושבמקומות אחרים הוצבו גשרים. הכריכה בין דתיות לימניות, שסופה זיהוי בין דתיות ל"גוש הימין" סייעה בוודאי, ואיתה השינויים וההתאמות שעברו על תלמידי כהנא, אך מעבר לכך – מתגלה שאותה תאולוגיה פוליטית, הגאולה הדתית באמצעות הפוליטי, חולקת מאפיינים משותפים מסוימים עם משנת כהנא. כפי שהיו מי שוויתרו על ערכי הציונות בשל הקונפליקט הערכי הזה, עבור חלק מן הציבור הוצבה כאן הברירה בין היות דתיים ותומכי עוצמה יהודית, לבין היות לא דתיים. מי שמעוניינים בכל זאת לשמור על שתי מערכות הערכים הללו, נדרשים להבין, מה בדיוק הבעיה?
מעבר להגדרות המיטשטשות, ניתן להציע שבאתיקה כמו באתיקה, המעשים, המידות והמזג נותנים לנו נקודת אחיזה משמעותית לאבחנה הנדרשת לנו כל כך.
בחינת ההיסטוריה והתרחשויות ההווה, בשרשרת מעשים והתבטאויות של תלמידי הרב כהנא, בכנסת ובממשלה ומחוץ להן, וכפי שמצטייר גם בחלק ממאמרי הגליון הזה, מראה שתלמידי כהנא מהווים סכנה מיוחדת לא בשל תשובה מפולפלת לשאלה האם ובאיזה אופן האידיאולוגיה שלהם גזענית, אלא בשל הרדיקליות והקיצוניות הבוטה שלהם, כאשר שם במקביל גם מקור כוחם. הקיצוניות הבלתי מתפשרת הזאת קוראת תיגר על מתינות שקולה. היא מתקשה, למרות, או שמא בשל, הרטוריקה האדנותית שלה, להבין וליישם ריבונות ואחריות על כל תושבי הארץ, ובזמן שמה שחסר לנו יותר מכל זו פוליטיקה של מזג נוח ומידות טובות, הקיצוניות מעצימה את ההפך הגמור.
עבורנו כאנשים דתיים, המידות הטובות החסרות אינן רק עניין אינסטרומנטלי לטובת קיומו של המפעל הציוני, אלא אחד מיסודות חיינו הדתיים. הן דבר שאנו מנסים לחנך אליו את עצמנו ואת שלנו במסגרת חיי הלכה, מנסים לדבוק בו כתלמידיו של אברהם אבינו, ושואפים לחיי שלום, שם משמותיו של הקב"ה.
כדי לדעת להתמודד, לחנך בהתאם, ולהסביר איפה טעינו, לא מספיק להכריז את מילת הקסם 'גזענות'. צריך קודם כל לאפיין את הבעיה. הגליון שלפניכם מנסה לעשות זאת.
