יחסו של השר לבטחון לאומי איתמר בן גביר לאחר ולזר, יחד עם דרכי הפעולה שלו כחבר כנסת וכשר, חושפים אטימות, התעמרות ואלימות. כל אלו, יחד עם תפיסה מושרשת של עליונות יהודית, חוברות לכדי מה שמכונה כיום "עוצמה יהודית". תפיסה זו מנוגדת לערכים מרכזיים שהתורה מנסה להנחיל, ומעבירה אותנו שינוי חברתי עמוק.
למרות השינויים הרבים בהקשרים בהם פעל הרב כהנא בארה"ב, ובהם פועלים ממשיכיו בישראל, אפשר למצוא היבטים של המשכיות. בקרב ממשיכי דרכו בארץ ישראל קל לזהות את הדמיון במערך החשיבה על מושגים של כבוד, כבוד המשפחה, ונקמה, ויש מקום לשער שהמגע התכוף עם שכניהם הפלסטינים מעודד את המשך קיומה של תפיסת עולם זו גם בארץ ישראל. הלכי רוח אלו, שהכהניסטים מביאים לקצה ומחברים לתפיסת עולם דתית, מאפיינים אגפים ודמויות רבות בתנועה הציונית, ובקרב ממשיכיו כיום נפוצה העמדה כי הם בשר מבשרה של תנועה זו.
בעוד שבתחילת שנת 2019 צירוף המפלגה הכהניסטית לבית הציוני דתי נראה בלתי מתקבל על הדעת ושווק לציבור כ"בלוק טכני", האיחוד בין מפלגת הציונות הדתית לבין עוצמה יהודית לפני בחירות נובמבר 22 כבר זכה אצל רבים לתמיכה מלאה. כוחות שונים עמלו על הכשרת הכהניזם על מנת לאלץ את האלקטורט הציוני-דתי לנרמל את הגזענות, ולהתנכר לערכי המערב – לזה שמעבר לים, וחשוב מכך: לזה שבתוכו.
בדיחה ישנה טוענת שגם אם אחוזי הדתל"שים גבוהים, הדבר כלל לא מצביע על כך שהחינוך הדתי כושל, כי כמעט כל בוגריו נשארים ימנים. אחוזי הדתל"שים נתונים בויכוח מתמיד, אבל העובדה שהחינוך הדתי מצטיין במיוחד בחינוך מצביעי ימין נראית ברורה. גם אם החיבור בין תאולוגיה והשקפה פוליטית לא תמיד היה מובן מאליו במגזר הדתי לאומי, הרי […]
