אנחנו לעולם לא נחזור למה שהיינו. האחדות תיכנס לפה בכוח, בעל כורחנו, נרצה או לא. אני רואה כל מיני דברים מסביב. עבור אנשים בשוליים לא תמיד זה נעים, אבל לכלל ישראל זה יעשה טוב. נתחיל עוד לפני המלחמה. ברשתות התפרסם שהאדמו"ר מבעלזא מחבק את הדתל"שים שלו. הוא הזמין אותם לטיש, מי היה מאמין פעם, ופתח עמותה שזו מטרתה, פשוט לחבק. זה דבר עצום שלא היה פה מעולם ומי שלא מכיר את המחנה ההוא לא מבין עד כמה זה מדהים. עכשיו ראיתי קבוצה גדולה של חסידי ויז'ניץ שבאה לרקוד ולשמח מפונים בכפר המכביה. זה נראה מטורף איך שהם רוקדים שם ביחד. אלפי חרדים מנסים להתגייס. זה מחלחל מלמטה ופתאום נראה לכולם הגיוני שצריך להרפות קצת מהלחץ ולתת לדברים לקרות מעצמם. קיבוצניקים מהעוטף שמכריזים שלא יחזרו עד שעזה תהיה נקייה ממחבלים. אלו בעצם מילים שונות לכוונות של הימין כל השנים. בסדר, הימין מונע מאידיאולוגיה והשמאל מפרקטיקה, זה פחות משנה עכשיו. אבל נראה שהשפה מתחברת. ובאמת, העיקר שהקצוות מתקרבים, שהחרדים יכולים לדבר בגובה העיניים עם החיילים, ושקיבוצי העוטף יתאחדו בנפש עם המתנחלים. זה זז, זה מחלחל וזה עושה משהו גדול לעם שלנו. אני חושב שבבחירות הבאות המון אנשים, כולל אני, יתמקדו פחות בימין שמאל, ויבחרו ב"מענטשים", באנשים טובים שידברו ויקרינו אהבה ואחדות. אני מת לבחור יום אחד במפלגה שיהיו בה אנשים כמו חילי טרופר ומיכאל ביטון ואיילת שקד ושי פירון. סתם שמות אקראיים של אנשים שטעו לדעתי איפשהו בדרך וחלקם רחוקים ממני אידיאולוגית. פעם רתחתי עליהם ומעולם לא דימיינתי שאוכל להצביע לכמה מהם אבל אם הם ימשיכו להקרין אחדות וטוב לב אני אחפש אותם ושכמותם באותה מפלגה עם אנשים דומים להם שבאו ממה שהיה "המחנה שלנו", כדי לאחד אותנו ולבנות כאן משהו חדש. דבריי לא לא כוללים את הקצוות היותר רחוקים. אני לא אסלח לעולם ליהודים שלא חומלים עלינו כעת ומשווים אותנו "אליהם", לצד השני. יש כאלה לא מעט וזה גורם לי לשנוא אנשים, וזה מבאס אותי. אבל כל מי שמדבר על כך ש"אנחנו הסיבה לשואה הזו", מבחינתי שיארוז ויעבור לגור אצל מזכ"ל האו"ם. להם אין מחילה.
