המציאות הנוכחית, שבה מאות אלפי אזרחים אינם יכולים להינשא במדינת ישראל, מחייבת גיבוש מתווה הלכתי שיסדיר נישואין אזרחיים. חובתה של הנהגה רבנית איננה רק להגיב לבעיות ההווה, אלא גם לצפות את ההתפתחויות הצפויות בעם ישראל בשנים הקרובות, ולהוביל דרך שתהיה בבחינת הרע במיעוטו
אי אפשר להעלים עין
במשך שנים שררה במדינת ישראל התנגדות גורפת לכל יצירת אלטרנטיבה למיסוד זוגיות, התנגדות שבאה מרוב קצוות הקשת החברתית הדתית והפוליטית בישראל, ולא רק מן המגזר הדתי או ממוסדות הרבנות. ההתנגדות נבעה מחשש לפילוג בלתי הפיך בעם ישראל, ולכן הבטיח בן גוריון לאגודת ישראל בשנת 1947: "ייעשה כל מה שאפשר למען ספֵּק בנידון זה את הצורך העמוק של שלומי הדת למנוע חלילה חלוקת בית ישראל לשניים".
ההלכה מתנגדת באופן קטגורי לכל הסדר זוגיות שאיננו כדת משה וישראל. קדושת היהדות בנויה על נדבך קדושת הבית היהודי, ולא בכדי מברכים אנו בברכת האירוסין "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין". כל פשרה בתחום זה מהווה קריעה של אשיות היהדות במדינת ישראל, ופוגעת קשות בצביונה היהודי של מדינת ישראל. יתרה מכך: אם ימוסדו נישואין אזרחיים במדינת ישראל ללא כל התחשבות בהלכה ובמוטיבציה להינשא כדת משה וישראל, עלולות להיות לכך השלכות מרחיקות לכת, כגון הגברת נישואי התערובת במדינת ישראל, ירידה במוטיבציה לגיור, החרפת בעיית העגונות ופסולי החיתון ועוד.
ישנו פער גדול בין החזון שעליו אנו חולמים לבין המימוש שלו במסגרת אילוצי המציאות ומצבו החברתי של העם היהודי בארץ ובעולם. זכינו בדורנו לחזות באתחלתא דגאולה עם הקמתה של מדינת ישראל, אחד הנסים הגדולים בהיסטוריה של העם היהודי ושל העולם. אולם במצב הנוכחי ישנה בעייתיות רבה בסוגיית הנישואין במדינת ישראל, יותר מאי פעם. מאות אלפי אזרחים ישראלים, מרביתם עולים שהגיעו לישראל מחבר העמים מאז שהוסר מסך הברזל, אינם יכולים להתחתן בישראל בשל היותם חסרי דת, פסולי חיתון וכדומה. אינה דומה סיטואציה של עם מפוזר בגלות למצב שבו עם חי במדינתו. הקמת מדינת ישראל הציבה בפני פוסקי ההלכה דילמות שלא עסקנו בהן במשך אלפיים שנות גלות. האין להלכה מה לומר על סיטואציה שבה מאות אלפי אזרחים במדינה אינם יכולים להינשא?
כאמור, החזון האידיאלי למדינה יהודית הוא שכל זוג יהודי יוכל להתחתן מרצונו החופשי כדת משה וישראל. עם זאת, איננו חיים במציאות אופטימלית וסטרילית וישנו פער גדול בין החזון שעליו אנו חולמים לבין המימוש שלו במסגרת אילוצי המציאות ומצבו החברתי של העם היהודי בארץ ובעולם. זכינו בדורנו לחזות באתחלתא דגאולה עם הקמתה של מדינת ישראל, אחד הנסים הגדולים בהיסטוריה של העם היהודי ושל העולם. אולם במצב הנוכחי ישנה בעייתיות רבה בסוגיית הנישואין במדינת ישראל, יותר מאי פעם. מאות אלפי אזרחים ישראלים, מרביתם עולים שהגיעו לישראל מחבר העמים מאז שהוסר מסך הברזל, אינם יכולים להתחתן בישראל בשל היותם חסרי דת, פסולי חיתון וכדומה. אינה דומה סיטואציה של עם מפוזר בגלות למצב שבו עם חי במדינתו. הקמת מדינת ישראל הציבה בפני פוסקי ההלכה דילמות שלא עסקנו בהן במשך אלפיים שנות גלות. האין להלכה מה לומר על סיטואציה שבה מאות אלפי אזרחים במדינה אינם יכולים להינשא?
זאת ועוד, מדינת ישראל מושתתת על יסודות הדמוקרטיה, ולמרות שחוקי המדינה אינם מתבססים בהכרח על ההלכה היהודית, כבר קבע הראי"ה קוק בשעתו כי "בזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכויות של המשפטים לידי האומה בכללה. וביחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל – דין מלך יש לו לענין כמה משפטי המלוכה וביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל".[1] עמדה זו, המקנה מעמד ותוקף למערכת הדמוקרטית במדינת ישראל (בחוקים שאינם סותרים באופן ישיר את ההלכה), אומצה ופותחה במרוצת השנים על ידי רבנים מובילים רבים בישראל. כך למשל כתב הרב חיים דוד הלוי, רבה של תל אביב: "יוצא אפוא שהכנסת, ובתי הדין הדנים לפי חוקיה, במקום מלכות עומדים, וזכויותיו וסמכויותיו של מלך רחבות הן ואינו זקוק למצב מיוחד של 'השעה צריכה לכך' כדי לדון דיניו, והדברים מפורשים ברמב"ם".[2]
מבחינה אזרחית, חוסר היכולת של מאות אלפי אזרחים להינשא על פי חוק הוא פגיעה חמורה בזכויות אדם. כמדינה דמוקרטית, מדינת ישראל אינה יכולה לאפשר מציאות כזו.
לא יהודים מספיק
יתרה מכך, המציאות הנוכחית מייצרת לא רק בעיות חוקתיות, אלא גם בעיות הלכתיות. נישואין אזרחיים רבים מתבצעים מחוץ לגבולות מדינת ישראל (בעיקר בקפריסין). אחוזי הזוגות הנישאים בדרך זו גדלים בכל שנה ומתקרבים לחמישית מכלל הזוגות הנישאים בארץ (אם כי בחלק מן המקרים אחד מבני הזוג אינו יהודי). לחלק מן השיטות בהלכה, הדבר עלול ליצור בעיות הלכתיות בהתרה אזרחית של נישואין אלו ללא מתן גט הלכתי. כאשר מערכת אזרחית נמצאת תחת פיקוח של החוק הישראלי, ישנה אפשרות יעילה יותר לוודא שלא יהיה צורך הלכתי בסידור גט במקרה שבו היו גירושין אזרחיים והאישה נישאה מחדש. כך ניתן יהיה למזער את החשש ההלכתי לנישואי 'אשת איש' וממזרות, כפי שיפורט בהמשך. גם ההסדר הקיים בחוק הישראלי ל'ידועים בציבור' אינו פותר את הבעיה, והוא עלול להביא למצבים אבסורדיים של ביגמיה, למשל.
לסוגיה זו השלכות כבדות גם על היחס בין מדינת ישראל לבין יהדות התפוצות. מיליוני יהודים בפזורה המשתייכים לזרמים שאינם אורתודוקסיים מרגישים דחויים על ידי מדינת ישראל, שאינה מאפשרת להם להינשא לו יחפצו לעלות ארצה, מאחר שיקשה על רבים מהם להוכיח את יהדותם באופן שיתקבל על ידי הממסד הרבני בארץ. כל מי שמצוי בשיח שבין הפדרציות היהודיות בעולם לבין מוסדות המדינה יודע שזה נושא המצוי בעדיפות עליונה בסדר היום שלהן, ומהווה מוקד מתיחות ומחלוקת קבוע עם מדינת ישראל. מנהיגים המשתייכים לזרמים אלו מעלים טענות כגון: "אנו יהודים טובים מספיק כדי שמדינת ישראל תבקש את כספנו, מדוע איננו מספיק יהודיים כדי להתחתן במדינת ישראל?!". אמנם אלו עלולות להיות טענות דמגוגיות ברם לא ניתן להתעלם ממה שעומד מאחוריהן – הרצון להיות חלק בלתי נפרד מן העם היהודי היושב בציון. למצב הקיים ישנן השלכות ארוכות טווח על יהדות התפוצות, ורבים מהיהודים שאינם אורתודוקסים הולכים ומתרחקים ממדינת ישראל. הדבר עלול להשפיע על סוגיית הזהות היהודית ומכת ההתבוללות בעולם, על חוסנה של המדינה ועל עתידו של העם היהודי.
מיליוני יהודים בפזורה המשתייכים לזרמים שאינם אורתודוקסיים מרגישים דחויים על ידי מדינת ישראל, שאינה מאפשרת להם להינשא לו יחפצו לעלות ארצה, מאחר שיקשה על רבים מהם להוכיח את יהדותם באופן שיתקבל על ידי הממסד הרבני בארץ. כל מי שמצוי בשיח שבין הפדרציות היהודיות בעולם לבין מוסדות המדינה יודע שזה נושא המצוי בעדיפות עליונה בסדר היום שלהן, ומהווה מוקד מתיחות ומחלוקת קבוע עם מדינת ישראל. מנהיגים המשתייכים לזרמים אלו מעלים טענות כגון: "אנו יהודים טובים מספיק כדי שמדינת ישראל תבקש את כספנו, מדוע איננו מספיק יהודיים כדי להתחתן במדינת ישראל?!"
בהיעדר פתרון מערכתי הכולל אימוץ מדיניות אחראית להקלת תהליכי הגיור והגירושין בבתי הדין בארץ, פתיחת מסלול נישואין אלטרנטיבי ללא מגבלות עשויה להביא לבריחת זוגות רבים מנישואין כדת משה וישראל. במקרים רבים של "פסולי חיתון" למעשה אחד מבני הזוג אינו יהודי על פי ההלכה, ויצירת מסגרת אלטרנטיבית לנישואין עלולה לתת לגיטימציה ועידוד לנישואי תערובת בישראל. השלכה שלילית נוספת היא פיחות משמעותי במוטיבציה לגיור, מאחר שכבר לא יהיה בו צורך כחלק מתהליך הנישואין. אף על פי שישנה דרישה הלכתית לגיור ללא אינטרס של נישואין, כבר פסקו רבים שבמקום שבני הזוג עתידים לחיות חיי אישות עם או בלי הגיור, ודאי שעדיף לגיירם אף על פי שזה נעשה לשם אישות.[3] כמובן שזה בתנאי שהגר מתכוון לשמור תורה ומצוות.
כפי שנאמר בראש הדברים, מיסוד נישואין אזרחיים במדינת ישראל הוא בבחינת "קיפול דגל" וויתור כבד באשר לזהותה היהודית של מדינת ישראל לטובת זהותה "הדמוקרטית", דבר שקשה לתמוך בו מבחינה הלכתית-רבנית-יהודית. אנו שואפים למיזוג הרמוני בין התורה למדינה, ברם בסוגיה מורכבת זו, לא נראה שיש פתרון אידיאלי באופק. לאור כל האילוצים שהוזכרו לעיל, לא מן הנמנע שהמחוקק לא יוכל לעמוד בלחץ המתגבר מהארץ ומהעולם וימוסדו נישואין אזרחיים במדינה באופן שעלול לגרום נזק בלתי הפיך.
חובתה של הנהגה רבנית לא רק להגיב לבעיות ההווה אלא גם לצפות מספר צעדים קדימה אל ההתפתחויות הצפויות בעם ישראל בשנים הקרובות, ולהוביל דרך שתהיה בבחינת הרע במיעוטו, ותמנע תוצאות בלתי הפיכות שעלולות לחלק את העם לשניים, חלילה. הדבר חייב להיעשות בזהירות ובאחריות, באופן שבו לא תהיה פגיעה משמעותית ובלתי הפיכה בצביונה היהודי של המדינה. להלן הצעה לפתרון סוגיה סבוכה זו על סמך האפשרויות השונות בהלכה.[4]
רקע הלכתי: "אין דעתן לשם קידושין"
קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק, אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה, כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה…
וליקוחין אלו מצות עשה של תורה הם, ובאחד משלשה דברים האשה נקנית, בכסף או בשטר או בביאה, בביאה ובשטר מן התורה ובכסף מדברי סופרים…
(משנה תורה, הלכות אישות, פרק א הלכות א-ב)
מדין תורה, אחת הדרכים שבהן אישה מתקדשת היא ביאה, כלומר, קיום יחסי אישות. ברם לא כל קיום יחסי אישות בין איש לאישה יוצר מציאות של קידושין. כותב השולחן ערוך: "אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קדושין שנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה דרך זנות, שלא לשם קדושין, אינו כלום. ואפילו בא עליה לשם אישות בינו לבינה, אינה נחשבת כאשתו".[5] לפי ההלכה, כדי שקידושי ביאה יתפסו יש צורך בקידושין שנעשו כראוי. יחסי האישות צריכים להתקיים מתוך כוונה למסד קשר זוגי ומשפחתי מחייב בין האיש לאישה. ביאה שלא לשם אישות אינה יוצרת חשש של קידושין. יתרה מכך, אף ביאה לשם אישות שנעשתה ללא שני עדים אין בה חשש קידושין. אולם הבית שמואל (רבי שמואל פייבוש מפיורדא), מנושאי כליו של השולחן ערוך, מעיר על פי דברי הראשונים ש"כל שנשאה וגלוי לכל – הוי כאלו היה עדים בעת הביאה. לפי זה אם היה גלוי שנושא אותה לשם אישות הוי קידושין בביאה". היוצא מדברים אלו הוא שאין צורך בעדים ממש, אלא כל שגלוי וידוע לכולם שבני הזוג מנהלים חיי משפחה, הרי ש'אנן סהדי', אנו עדים, שיחסי האישות שקיימו בני הזוג יוצרים מציאות של קידושין.
מקור דברי הבית שמואל הוא בסוגיה נוספת בהלכות אישות – חזקה ש'אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות'. המשנה במסכת גטין (פרק ח משנה ט) עוסקת בבני זוג שהתגרשו ולאחר מכן בילו את הלילה בפונדק. לשיטת בית הלל הם צריכים סידור גט מחדש. הגמרא (גטין פא ע"ב) מסבירה שסברת בית הלל היא ש"אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות", כלומר, נקודת המוצא היא שאם אדם מקיים מסגרת כלשהי של נישואין, הרי שלא תהיה לו כל מוטיבציה לעשות זאת שלא במסגרת של מצווה, ובלשון הרמב"ם: "חזקה היא שאין אדם מישראל הכשרים עושה בעילתו בעילת זנות והרי בידו עתה לעשותה בעילת מצוה".[6]
ישנה מחלוקת בין הראשונים האם זו חזקה גורפת שנאמרת בכל מקרה של יחסי אישות, או שמא היא נאמרה רק במקרים בודדים כגון "המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי". הגאונים סברו שמדובר בכל מקרה של יחסי אישות שהתקיימו בנוכחות עדים, ברם רוב הראשונים סבורים שדין זה חל דווקא במקרים ספציפיים, כפי שפסק הרמב"ם:
הורו מקצת הגאונים שכל אשה שתבעל בפני עדים צריכה גט, חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות … וכל הדברים האלו רחוקים הם בעיני עד מאד מדרכי ההוראה ואין ראוי לסמוך עליהן, שלא אמרו חכמים חזקה זו אלא באשתו שגירשה בלבד או במקדש על תנאי ובעל סתם שהרי היא אשתו ובאשתו הוא שחזקתו שאינו עושה בעילתו בעילת זנות עד שיפרש שהיא בעילת זנות או שיפרש שעל תנאי הוא בועל, אבל בשאר הנשים הרי כל זונה בחזקת שבעל לשם זנות עד שיפרש שהוא לשם קדושין.[7]
כך פסק גם השולחן ערוך.[8] אלא שלכאורה גם לשיטת הרמב"ם ורוב הראשונים, אם מתקיים קשר אישות בין בני זוג המקיימים מסגרת משפחתית קבועה, הדבר עשוי להיחשב כנישואין תקפים שהתרתם אפשרית רק על ידי סידור גט הלכתי, שהרי לא ניתן להגדיר זאת כבעילת זנות, ולכך כיוון הבית שמואל בהערתו. לפי זה ייתכן שאם זוג נישא בנישואין אזרחיים, עצם מיסוד הנישואין וקיום יחסי אישות סדירים יחייב סידור גט בבית דין רבני במקרה של פרידת בני הזוג.
אולם הריב"ש (רבי יצחק בר ששת, מגדולי חכמי ספרד במאה הארבע-עשרה), שנשאל על סידור גט עבור זוג אנוסים שהתחתנו בכנסייה, פסק שבני הזוג אינם צריכים גט אפילו לשיטות המחמירות שסוברות שחזקת "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" היא גורפת, "דכיון שהתנו בנישואין בחקות העובדי כוכבים ובבית במותם מפי הכומר, הרי הוא כאילו פירשו שאין דעתם לשם קדושין כדת משה ויהודית, אלא בדרכי עובדי ככבים, שאינן בתורת קדושין וגיטין. ואם כן אינה כנשואה".[9] כלומר, עצם הנישואין במסגרת שאינה כדת משה וישראל במוצהר מוכיחה שבני הזוג אינם מעוניינים בנישואים הלכתיים, ולכן אין לנישואין כל תוקף. השולחן ערוך (אבן העזר סימן קמט סעיף ו) הביא את דברי הריב"ש להלכה.
האם פסק הריב"ש תקף גם לגבי נישואין אזרחיים, או שמא דבריו רלוונטיים רק למקרה קיצוני של נישואין בכנסייה? על כך נחלקו פוסקי הדור האחרון. הרב יוסף אליהו הנקין והרב אברהם אהרון פרייס (צפון אמריקה, אמצע המאה העשרים) סבורים שהריב"ש דיבר על מציאות מאוד ספציפית של חתונה בפני כומר בכנסייה. מכיוון שחכמים ניסו להילחם בעבודה זרה ובהתנצרות, הם לא רצו לתת כל תוקף דתי לחתונה המתבצעת אצל כומר. כך כותב הרב הנקין:
כיון שעשה כך בפני הכומר: כדי שלא לייקר שם אליל, וגרע משאר עשה שלא כהוגן. וכן זה אין ענין לארש אשה בערכאות ושהה עמה אחר כך באישות בתום בני ישראל שהרי מעשים בכל יום שמארשים בערכאות וחוזרים ומקדשים לפני רב כדת משה וישראל וחייהם אין מעידים כלום שאין חפצים באישות בתורת ישראל.[10]
לדברי הרב הנקין, אין בנישואין אזרחיים כל אינדיקציה לכך שבני הזוג אינם מעוניינים להינשא כדת משה וישראל והראיה לכך היא שרבים מהם נישאים בנישואין הלכתיים בנוסף. פסיקת הריב"ש אינה תקפה במקרה זה, ועצם העובדה שבני הזוג חיים חיי משפחה נורמטיביים יש בה כדי לחייבם בגט. מסיבה זו התנגד הרב הנקין בתוקף למגמות של התרה ללא גט של אישה שנישאה בנישואין אזרחיים: "הנה הוכחנו עד כה שכל הקולות שעל ידם מבטלים הקדושין ומתירים אשת איש לעלמא הן מופרכות ואין בהן סמיכה כלל וצריך לגדור גדר ולעמוד בפרץ נגדן, כי חזקת אישות היא עדות גמורה, ועל ידי זה גופא נעשית אשת איש … ולא תהא כזאת בישראל" (שם). דברים דומים כתב הרב הנקין במקום אחר: "פשוט שהנשואי ערכאות נקראים לשם אישות, שהרי כך שמם בכל הלשונות … באנגלית "סיוויל מערידזש" … שבכללם יש כאן המלה המורה על נשואים. והם מדברים באותה שעה שהוא חפץ בה לאשה (שתהא קנויה לו לכך ומיוחדת לו ולא לאחר), והיא בו לאיש … ומה שקורין זה בשם 'נשואי אזרחים', רצונם בזה שלא נשתתפו בסדר האירוסין או הנשואין באי כח הדת".[11]
רבי יוסף רוזין, הרוגאצ'ובר, הצריך גם הוא גט במקרה של נישואין אזרחיים וחידש שהחיים המשותפים עצמם נותנים תוקף לנישואין באופן שמצריך גט הלכתי. לטענתו, יש שני חלקים לקשר הנישואין – קשר של קדושה בין איש לאישה, ואיסור על האישה להינשא לשאר הגברים בעולם. החלק הראשון שייך רק לנישואין כדת משה וישראל, ואילו החלק השני מתקיים בכל קשר של נישואין, גם של אלו שאינם יהודים. לכן פסק שגם במקרה שבו הקידושין אינם תקפים מבחינה הלכתית, יש לחייב סוג כלשהו של גט כדי לאפשר לאישה להתחתן מחדש. ברם, רוב הפוסקים דחו את החידוש שלו, שאין לו כל מקור בתלמוד ובפסיקה.
המחלוקת רחבה מאוד, כפי שכותב הרב ויינברג: "בנשואי ערכאות בלא חופה וקידושין כדת משה וישראל, רוב גדולי אונגארן החמירו בדבר, והרבה הקילו, ובתוכם גדולי גאליציא".[12] אף על פי כן, חלק גדול מהפוסקים המרכזיים במאה השנים האחרונות פסקו, בעקבות הריב"ש, כי הנישואין האזרחיים אינם תקפים כלל. הרב משה פיינשטיין למשל הסביר "דאולי אין רוצים אלא באישות דמנהגי המדינה, דאין רוצים בחיובים כלפי שמיא",[13] כלומר: שהנישאים במסגרת אזרחית מעוניינים רק בזכויות המוענקות להם על ידי המדינה, אך אין להם כל עניין במחויבות כלפי שמים. הוא דחה לחלוטין את שיטת הרב הנקין בטענה שאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות בוודאי לא מתכוונים להיחשב כנשואים כדת משה וישראל:
שבמופקרין לעבור איסורי תורה אין בהם חזקה ושכן פוסקין גם המחבר והרמ"א … שעוברין על הרבה איסורין וזנות ובפרט במדינה זו שנקל להשיג להתקדש אצל רב כדין התורה ולא רצו בשאט נפשם להתקדש כדין התורה ודאי אין לחוש שיכוונו לקידושין.[14] .
למרות דבריו הברורים של הרב פיינשטיין, הוא מצריך לכתחילה סידור גט אם הדבר אפשרי מפאת כבודו של הרב הנקין, ובכל מקרה פוסק שגם אם לא ניתן לסדר גט, הילדים מהנישואים הבאים לא יוגדרו כממזרים. גם הרב אליעזר יהודה ולדנברג דוחה לחלוטין את שיטת הרב הנקין: "הנה חוץ מה שלא מובן שום חילוק בזה וברור שאחת היא אם בבית הכומר או בלשכת העיריה … וכל דברי תשובות הריב"ש הנ"ל המה ראיות ברורות וחותכות נגד מחבר הספר".[15] הרב ולדנברג מתנגד גם לדרישתו של הרב פיינשטיין לסדר גט לחומרא: "בודאי ובודאי דאין כל מקום להחמיר להצריך גט פיטורין לאשה, וכל הבא להחמיר יצא שכרו בהפסדו להרבות ממזרים או ספק ממזרים בישראל והחכם עיניו בראשו".[16] גם הרב עובדיה יוסף מחזיק בדעה זו וטוען שאם בני הזוג לא מקפידים על הלכות נידה, קל וחומר שהם אינם חוששים לאיסור של בעילת זנות. הוא מביא בנוסף את דברי השאגת אריה שבזמננו אין לחוש כלל לקידושי ביאה:
שדוקא בדורות הראשונים שהיה דרכם לפעמים לקדש בביאה … והיה דין זה ברור וידוע לכל, משום הכי אמרינן 'חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות' ולשם קידושין בעל, אבל בזמנינו ובמדינות אלו שאין דרכם לקדש בביאה כלל, ואין דין זה ידוע אלא לתלמידי חכמים הבקיאים בהל' קידושין, אין לחוש שבעל לשם קידושין, שקרוב לודאי שאין האיש הזה יודע דין זה … וגם עדי היחוד אינן בקיאים בזה כלל, והלואי שרוב המורים בזמנינו ידעו הלכות קידושין על מתכונתם.[17]
הצעה מעשית: הסדרת נישואין אזרחיים
היוצא מן הדברים הנ"ל שלשיטת רוב הפוסקים אין צורך בסידור גט הלכתי במקרה של זוג שנישא בנישואין אזרחיים ולא במסגרת הרבנות. נישואין אזרחיים אינם יוצרים מציאות של אשת איש וממזרות והחשש מחלוקת בית ישראל לשני עמים אינו מבוסס. עם זאת, ראינו שמבחינה מעשית חששו חלק מהפוסקים לדעת המיעוט ולכתחילה הצריכו מתן גט פיטורין במקום שבו הדבר אפשרי, וכך נהוג גם בבתי הדין כיום.
לשיטת רוב הפוסקים אין צורך בסידור גט הלכתי במקרה של זוג שנישא בנישואין אזרחיים ולא במסגרת הרבנות. נישואין אזרחיים אינם יוצרים מציאות של אשת איש וממזרות והחשש מחלוקת בית ישראל לשני עמים אינו מבוסס
על מנת להסיר כל חשש וכדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים, ניתן להציע הצעה מעשית ופשוטה. אם אכן יוסדרו בחוקי מדינת ישראל נישואין אזרחיים מכל סוג שהוא, יש לחייב כל זוג הבוחר במסלול זה לחתום על הצהרה שכוונתם המפורשת היא שלא להתחתן כדת משה וישראל. הכרזה זו היא אמירה חד משמעית שאין כאן חלות קידושין כלל ועיקר, אלא מיסוד קשר זוגיות באופן חילוני לחלוטין.
בנוסף, עליהם להצהיר שאם וכאשר בשלב כלשהו בחיי הנישואין הם יתחתנו בטקס דתי, ידוע להם שהם יחויבו להתיר את הנישואין בבית הדין הרבני. תצהיר מעין זה יפתור את הצורך במתן גט לחומרא גם לשיטות המחמירות, וקרוב לוודאי שגם הרב הנקין יודה שבמקרה זה ניתן להתיר את הזוגיות ברשות אזרחית ללא חשש "אשת איש".
דבר נוסף שצריך להסדיר במסגרת חקיקה הוא זכותה של האישה לקבל גט הלכתי בכל מקרה שתחפוץ בכך. במקרה של גירושין מנישואין אזרחיים עלול להיווצר מצב שבו האישה תרצה להינשא מחדש כדת משה וישראל, אך בית הדין הרבני יחליט מכל סיבה שהיא לנקוט במדיניות מחמירה ולהצריך גט הלכתי חרף ההצהרה המקדימה. במקרה זה עלולה האישה להישאר עגונה, שהרי משעה שבני הזוג אינם נחשבים כנשואים מבחינה חוקית, לא תהיה כל יכולת לבית הדין הרבני לכפות על הבעל לתת את הגט.
כאמור לעיל, הסכנה המידית והגדולה של מיסוד זוגיות אלטרנטיבית, תהיה בהשפעה השלילית על הגיורים ועל נישואי התערובת. יש מקום להניח שאם תינתן אפשרות למסד נישואין שלא על ידי הרבנות, תיפגע המוטיבציה של ישראלים רבים שאינם יהודים על פי ההלכה להתגייר. הדבר עלול להגביר באופן משמעותי את נישואי התערובת בישראל מאחר שיותר יהודים יינשאו לבני זוג שאינם יהודים על פי ההלכה. לפיכך, כל הסדר חלופי למיסוד זוגיות חייב לבוא בד בבד עם שיפור מערך הגיור והקלה על התהליך בעיקר בקרב העומדים להינשא.
יש לציין שמיסוד מערכת חלופית לנישואין לא בהכרח יגדיל את כמות הזוגות הנישאים שלא כדת משה וישראל. חלק מן הסקרים מראים שרוב הציבור היהודי בישראל התומך בהקמת מסגרת אזרחית יבחר באופן אישי להינשא על פי ההלכה. בנוסף, ישנם רבים שלא מתחתנים במסגרת הרבנות כמחאה עקרונית. ייתכן בסבירות לא מבוטלת שברגע שיהיה חופש בחירה, יותר ישראלים יבקשו מרצונם החופשי להינשא כדת משה וישראל, באופן דומה למצב ביום הכיפורים, כאשר רכבים אינם נוסעים לא בגלל חקיקה כלשהי, אלא בשל ההזדהות של החברה עם ערכו הרוחני של היום.
למותר לציין כי על העולם הרבני לעשות כל מאמץ אפשרי כדי שנישואין כדת משה וישראל יהיו האופציה המועדפת – על ידי הקלה על הביורוקרטיה בתהליך הרישום והדרכת הזוגות, שיפור איכות הטקס, יצירת קשר אישי בין הרב לבין בני הזוג הנישאים, עמידה בלוחות זמנים וסטנדרטים מקצועיים אחרים. גם הקושי בגירושין בבתי הדין הרבניים דוחף רבים לברוח מנישואין כדת משה וישראל, ובמסגרת פתרון מערכתי יהיה צורך לתת מענה עמוק ומהותי גם לסוגיה זו.
אסור לשבת על הגדר
כאמור לעיל, קשה מאוד לתמוך בקיומם של נישואין אזרחיים בישראל, שהם האנטיתזה לאחד מיסודות היהדות: "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין". איננו ששים לעסוק בסוגיה זו, ושאיפתנו היא שכל יהודי ירצה ויוכל להינשא כדת משה וישראל. אולם במצב הנוכחי של החברה הישראלית ויהדות התפוצות, מתוך הבנה שככל הנראה לא יהיה מנוס מלחוקק מסלול נוסף להתקשרות זוגית והדבר עשוי להתרחש בשנים הקרובות, אסור לעולם הרבני לשבת על הגדר. גם מלחמה נגד חקיקה מעין זו, הגם שתגן אולי על המגזר הדתי, לא תשפר את המצב הכללי של עם ישראל כפי שהוסבר לעיל. עלינו מוטלת המשימה להשתתף בנשיאת המשא הכבד הזה ולהיות מעורבים בתהליכי ההסדרה של מסלולים נוספים להתקשרות זוגית, כדי לדאוג של ייווצר חלילה נזק הלכתי ארוך טווח ובלתי ניתן לתיקון.
עם זאת, עלינו לדרוש יצירה של בידול מוחלט בין הנישואין האידיאליים כדת משה וישראל לבין כל מסגרת של הסדרת זוגיות שלא על פי ההלכה. עדיף שלא לעשות שימוש במילה 'נישואין' אלא במילים אלטרנטיביות כגון 'זוגיות' או 'שותפות', וזאת כדי לא לטשטש את הערך הרוחני האבסולוטי שאנו רואים בנישואין כדת משה וישראל.
עלינו להמשיך לחנך לקדושת המשפחה והנישואין ולהדגיש את החשיבות של הקמת בית נאמן בישראל, דווקא בתקופה זו שבה ערכי המשפחה הולכים ומתרסקים לנגד עינינו.
ראוי לסיים בדבריו הקולעים של הרב סולוביצ'יק מתוך ספרו אדם וביתו:
הנישואין אינם רק מוסד אזרחי, הסכם של תן וקח הנוגע לשאלות של רכוש ותענוג, אשר שותפים בו שני אנשים הצמאים לאהבה ארוטית ולחיים של נוחות … הנישואין הם הרבה יותר מחברה פורמאלית או שותפות יעילה. זו קהילה של ברית, הניזונה מן המודעות להשתייכותם המוחלטת של חבריה זה לזה. חיי הנישואין הם קיום של אחווה ושל תחושת יחד. האדם מוצא בהם שלמות והגשמה קיומיים.[18]
הרב רונן נויבירט הוא רב קהילת אהל ארי ברעננה ומייסד ארגון בית הלל
[1] הראי"ה קוק, שו"ת משפט כהן, סימן קמד, עמ' שלו.
[2] הרב ח"ד הלוי, דבר המשפט ג, עמ' 170.
[3] כך כתב הרב י"א הלוי הרצוג, שו"ת היכל יצחק, אבן העזר א, כא.
[4] ראוי לציין שדברים ברוח זו הוצעו בעבר על ידי הראשון לציון הרב אליהו בקשי-דורון, תחומין (כ"ה), עמ' 99.
[5] שולחן ערוך אבן העזר סימן כו סעיף א.
[6] משנה תורה, הלכות אישות, פרק ז הלכה כג.
[7] משנה תורה, הלכות גירושין, פרק י הלכה יט.
[8] שולחן ערוך אבן העזר סימן קמט סעיף ה.
[9] שו"ת הריב"ש סימן ו.
[10] הרב יוסף אליהו הענקין, פירושי איברא, סימן ה אותיות ט-טז, עמ' 110-105.
[11] הרב יוסף אליהו הענקין, 'על דבר אירושי ערכאות ונשואי אזרחים', לב איברא, עמ' 20-12.
[12] שו"ת שרידי אש, חלק ג, כב.
[13] שו"ת אגרות משה, אבן העזר, א, עד.
[14] שו"ת אגרות משה, אבן העזר, ב, יט.
[15] שו"ת ציץ אליעזר, חלק ב, יט, ז.
[16] שו"ת ציץ אליעזר, חלק כב, סז.
[17] שו"ת יביע אומר, חלק ח, אבן העזר י, וכן פסק ביביע אומר חלק ו, אבן העזר א.
[18] הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק, אדם וביתו, עמ' 59-58.
