בעקבות לידת בתם, יצרו ניסימי ושלומית נעים נאור טקס שמחת בת שניצב במקביל לברית המילה, אך עומד בפני עצמו. כיצד מכניסים את הבת הנולדת אל המשפחה ואל הקהילה, מתוך דיאלוג עם המסורת היהודית ומתוך נאמנות לערכי ההורים הנרגשים? הצעה לטקס
חוסר הידיעה מוליד יצירתיות
כיצד ניצור טקס מקביל לברית המילה, שאינו מרגיש כמו חיקוי הססני ומתנצל, אלא טקס בוטח, מכובד, טבעי וזורם? השאלה הזו העסיקה אותנו לפני חמש וחצי שנים, מיד לאחר לידת בתנו הבכורה. חשנו שעלינו למצוא דרך להביאה אל המשפחה, אל הקהילה, אל הברית עם אלוהים. אך כיצד?
עוד לפני שידענו מה נעשה, הזמנו אורחים וקייטרינג. בלילה שבין חמישי לשישי, שבוע לאחר הלידה, נשארנו ערים עד השעות הקטנות של הלילה כדי להחליט על שם, ולהכין את טקס שמחת הבת לרגל הולדת בתנו. חוסר הידיעה הוליד יצירתיות רבה. גילינו שדווקא העדר נוסח מקובל – מלבד ברכת זבד הבת ונתינת השם – מאפשר לנו ליצור נוסח המשקף את הערכים שעליהם מושתת הבית שלנו: אהבת ה', לימוד תורה, משפחה במרכז, חיבור לארץ ולאדמה – כל אלה קיבלו ביטוי בטקס שלנו, ביסודות של קבלה אל תוך המשפחה, המלכת ה', ברכות מסורתיות, שירה עברית ונטיעת עץ.
איך נקרא לאירוע? זו לא 'בריתה'. לא רק שאין מילה כזאת בעברית, אלא שהיה לנו חשוב להנכיח את העצמאות של הטקס ושל המאורע. זה לא חיקוי של ברית: זה משהו חדש. החלטנו, בפשטות, על שמחת בת: שמחה על כך שנולדה לנו בת.
האפשרות לתת שם בבית הכנסת בימי שני, חמישי או שבת לא קסמה לנו. זהו אירוע שבו האב יוצא מוקדם, האמא צריכה לתמרן בין הנקות, להתלבש, ללכת, להגיע לבית הכנסת כשהיא דוחפת עגלה, אחרי ניתוח קיסרי, כדי לנופף מעזרת הנשים בעוד האב עולה לתורה, וזוכה לברך ולקרוא לבתו בשם. חיפשנו מרחב ביתי שבו נוכל להתנהל יחד, שבו יינתן המקום הראוי לאם שנשאה את הילדה. רצינו מרחב שמנכיח גם את המשפחה ואת ההתנהלות המשפחתית, שבו כל האורחים מרגישים בנוח. רצינו גם טקס שאליו מוזמנים משפחה וחברים, טקס שמתכוננים אליו.
המשכנו לחפש. הסתכלנו בטקסי שמחת הבת באתר של 'עתים', ביקשנו מחברות בפייסבוק לשלוח לנו דוגמאות, קראנו בספרה של עליזה לביא תפילת נשים. ההתלבטות מרכזית שלנו הייתה דווקא סביב האידיאולוגיה, והרצון שהטקס הנרקם לא יחווה כמימוש מניפסט אידיאולוגי-פמיניסטי ארוך ומייגע, אלא ירגיש מובן מאליו, נוח ומשמעותי למשתתפים בו, ולנו. היה לנו חשוב שהאורחים ירגישו בבית, לא רק במרחב הפיזי אלא גם במובן הרעיוני: שהטקס לא יהיה זר ומנוכר, אלא יפרוט על מיתרים מוכרים.
להזמין את אלוהים לטקס
בטקס הברית מובא התינוק מהאם על ידי מכרים שנושאים אותו במין קו ליניארי אל לב הברית, אל כיסא הסנדק שעל הבמה. מעטים זוכים להחזיק את התינוק. לעתים יש אווירת בהלה, אולי מחשש הברית, מגודל המעמד. רצינו לשבור את הקו הליניארי הזה, וליצור מעגל משפחתי שבו התינוקת, יחד עם כל חששות הוריה, עוברת במעגל מיד ליד: מסבתא לגיס לדוד לאחיין, לבן דוד, לסבתא רבה. כך נוצר קשר עין, נרקם מגע יד אוהבת: הנה, לאט לאט, היא חלק מהמשפחה.
איך נזמין את אלוהים לטקס? איך נדע שהוא נוכח כאן? בטקס ברית המילה העניין פשוט. מסמנים רבים מצביעים על כך שזהו טקס דתי – יש המלכת השם, קידוש, שמע ישראל וברכות. היה לנו חשוב שבדומה לברית, גם בטקס שלנו נרגיש את יראת אלוהים ואת נוכחותו, שכולנו יחד נחוש בהתגלות הזאת, המיוחדת לרגע הצטרפותה של ילדה לעם היהודי. וכך התעטף ניסימי בטלית וקרא בקול נרגש את פסוקי המלכת ה'. הקהל הצטרף, וידענו כי אכן יש אלוהים במקום הזה.
מה מקומה של האם בטקס כזה? בברית היא לעתים רחוקה או מורחקת, מבחירתה או מבחירתם של אחרים. כאן נעמוד שנינו ביחד, וכשם שלעתים אני זו שמקדשת בבית, ובמקרה זה נשאתי היריון בגופי, אני זו שאקדש על היין. את הקידוש כתבנו יחד כשילוב פסוקים מישעיהו ומתהילים, שהיו חלק מברכת הכלה שקראתי לפני חופתנו. במבט לאחור ולעבר כוננית הספרים שעליה מונחת תמונה משמחת הבת של בתנו הבכורה, הרגע המונצח בתמונה, שבו אני עומדת ומקדשת על היין וקוראת פסוקי נחמה, שבח והודיה, הוא עודנו רגע של פליאה וקדושה.
חצי ממשפחתנו היא טריפוליטאית, וברכת זבד הבת היא ברכה שמקורה ביהודי לוב. שמחנו לשלבה בטקס, לתת את השם ולכבד את סבה של התינוקת בברכה. לאחר הקריאה בשם הסברנו מדוע בחרנו דווקא בשם הזה, הסבר שבדיעבד היה תקף גם לשתי שמחות הבת שערכנו בשנים שאחרי.
אך טקס שכזה אינו יכול רק להביט אל מדפי ספרי הקודש. יש בו גם מן השירה, וחשבנו מה נוכל לשלב בטקס כך שיהלום את המעמד. בחרנו בשני שירים המבטאים שני פנים של הורות. הראשון הוא שירה של חוה פנחס כהן, "תפילה לאם לעת שחרית", שבו מתואר הרגע הנדיר של האם המכינה דייסה, והמחשבות והתפילות שחולפות בראשה.
את השיר השני כתבתי אני. הוא עוסק בהורות, ומסתיים בשורה: "ואם נצליח, נמשיך". השירים אפשרו לקהל ולנו לעצור לרגע, להשתאות, להביט אל תוך האחריות ההורית, להבינה ולקבלה עלינו כהורים טריים, כבני משפחה וכחברים מלווים. האפשרות להרחיב את עולם התוכן של שמחת הבת היא הזדמנות ליצור טקס עם טביעת אצבע משפחתית.
גם את ברכת הטוב והמטיב ואת ברכת שהחיינו בירכנו בטקס, אף שישנן דעות בהלכה שלפיהן לא מברכים על הולדת בת, אלא רק על הולדת בן. למדנו יחד את הנושא, ובסופו של דבר הכרענו שוודאי שנברך: איך ייתכן שעל חולצה חדשה נברך שהחיינו, אבל על הולדת בת לא?
עם הפנים למשפחה
אך מה המשמעות של טקס כזה המתרחש בישראל? רצינו טקס שמתייחס לעבר, שיונק ממנו אך נמצא בתנופה קדימה. בתלמוד מצאנו מנהג שבו כשנולד תינוק נוטעים עץ, והבנו שיש כאן הזדמנות לחבר מנהג ארצישראלי קדום לישראל של היום. בחרנו לטעת עצי פרי בגינתם של אחותי וגיסי, אך לפני שיצאנו לנטיעות שרנו את "שחקי שחקי" של טשרניחובסקי ואת "על כל אלה" של נעמי שמר.
(חמש שנים קדימה: שבת משפחתית אצל אחותי וגיסי. שמלות בנותיי מתנופפות בין העצים וקול צחוקן מתבדר ברוח. הן קוראות: הנה עץ התאנה שלי, הנה עץ האבוקדו שלי).
התגובות לטקס היו חמות ואוהבות, ושחזרנו אותו בלידות הבאות. מפעם לפעם גדלה המעורבות של הקהל ותחושת השייכות שלו. אחדים מהמשתתפים ביקשו מאתנו את הטקס כדי לקיימו בשמחותיהם, ושמחנו לשלוח אותו לעשרות משפחות צעירות המבקשות אף הן למצוא טקס משמעותי, מקביל לטקס הברית אך עומד בפני עצמו.
אנו חשים שהצלחנו ליצור טקס מכובד, שמח ואוהב, קבלת פנים לבת הנולדת, שמציבה את התקבלותה למשפחה ולעם היהודי כרגע משמעותי, נטוע בתוך המסורת היהודית ומשקף את התמורות שחלו במעמדן של נשים בעולם הדתי.
בשמחת הבת הראשונה לא ידענו שנמצא את עצמנו הורים לשלוש בנות, וכך הטקס הזה יהפוך למסורת. למעשה, סללנו טקס חדש שהתקבל על ידי חלקים נוספים במשפחה המורחבת. כיום מדובר כמעט בנורמה מחייבת – קיום טקס שמחת בת כזה או אחר בהולדת הבת. לא עוד אבא שקורא לבת בשמה ללא נוכחות האם והבת, אלא טקס שפניו אל המשפחה שתלווה את הנולדת בשלביה הבאים בחיים.
באחד האמשים הודיעה לי מעין מרים, בתנו בת השלוש וחצי, שנולד לה בן. השבתי לה בברכת מזל טוב, ושאלתי אותה איך קוראים לבן שלה. היא ענתה שאין לו שם עדיין. שאלתי מדוע, והיא השיבה: כי עוד לא עשו לו שמחת בן.
*ניסימי ושלומית נעים נאור מתגוררים בירושלים, חברים פעילים בקהילת שיח יצחק והורים לשלוש בנות
****************************************************************************************
הצעות נוספות לזבד הבת:
__________________________________________________________________________________________________________________
_____________________________________________________________________________________________________________________
ברית המילים- אפרת וחיים גרבר ארן להורדה לחצו כאן!
___________________________________________________________________________________________________________________
סדר זבד הבת / בעריכת הרב ד"ר עידו פכטר
המנחה אומר: נברך את הרכה הנולדת: ברוכה הבאה בשם ה'.
והקהל עונים: ברוכה הבאה בשם ה'. שיר הזמנה לרכה הנולדת
בואי בשלום עטרת בעלה, גם בשמחה ובצהלה, תוך אמוני עם סגולה, בואי כלה, בואי כלה.
וכולם קוראים "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה" שה"ש ב, יד
"אחתנו את היי לאלפי רבבה" בראשית כד, ס
"יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל" רות ד, יא ברכת הגפן
ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם בורא פרי הגפן. האב שותה מן היין
המנחה אומר:
מי שברך אמותינו שרה, רבקה, רחל ולאה,
הוא יברך את הילדה הנעימה הזאת,
ויקרא שמה בישראל:
____בת ____למשפחת______,
במזל טוב ובשעת ברכה, יגדלוה בבריאות, נחת ומנוחה, יזכו אביה ואמה לראות בשמחתה ולגדלה לתורה, לחופה ולמעשים טובים,
באושר ובכבוד, דשנים ורעננים יהיו וכן יהי רצון ונאמר אמן.
ההורים מברכים ברכת הטוב והמיטיב: ברוך את ה' א-להינו מלך העולם הטוב והמיטיב.
ברכת כהנים לרכה הנולדת:
"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואל בניו לאמר. כה תברכו את בני ישראל אמור להם.
יברכך ה' וישמרך: יאר ה' פניו אליך ויחנך: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם."
ברכת הגומל על ידי האם:
ברוך את ה' א-להינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב.
והקהל עונה:
אמן. מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב סלה.
פרקי הלל והודאה:
מִזְמוֹר לְתוֹדָה: הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל-הָאָרֶץ.
עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּשִׂמְחָה; בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה.
דְּעוּ– כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים:
הוּא-עָשָׂנוּ, ולא (וְלוֹ) אֲנַחְנוּ– עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה–חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה; הוֹדוּ-לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ.
כִּי-טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ; וְעַד-דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ.
(תהילים ק')
*
מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי:
כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא:
נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ:
יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו:
אָנָּה ה' כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי:
לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא:
נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ:
בְּחַצְרוֹת בֵּית ה' בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלָיִם הַלְלוּיָהּ:
(תהלים קט"ז)
*
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל-יְרֵא יְהוָה הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו.
יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ.
אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָבָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ.
הִנֵּה כִי-כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְהוָה.
יְבָרֶכְךָ יְהוָה מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.
ו וּרְאֵה-בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל-יִשְׂרָאֵל.
(תהלים קכ"ח)
ברכה לרכה הנולדת
הָ רַ חֲמָ ן הוא יְבָ רֵ ְך אֶ ת אֲבִ י הַ יַלְ דָ ה וְ אִ םָ ה, וְ יִזְ כו לְ גַדְ לָה ולְ חַ מְכָה ולְ חַ כְ מָ ה,
לְ כָבוֹד ולְ תִ פְ אֶ רֶ ת לְ כָל עַ םָ ה וִ יהִ י אֲ -דֹנָי א -ֹלהֶ יהַָ עִ םָ ה.
הָ רַ חֲמָ ן הוא יְבָ רֵ ְך אֶ ת הַ רַ כָה וְ הַ עֲדִ ינָה, וְ יִהְ יו יָדֵֶ יהָ וְ לִ בָ ה לָאֵ -ל א מונָה,
וְ תִ זְ כֶה לִ רְ אוֹת פְ נֵי הַ שְ כִ ינָה, בְ שובְ ָך לְ צִ יוֹן בְ רִ מָה.
הָ רַ חֲמָ ן הוא יְבָ רֵ ְך אֶ ת הַ קְ הִ לָה אֲשֶ ר שָ שו לַעֲשוֹת צְ דָ קָ ה בְ גִ ילָה,
וִ ישַ לֵם פָ עֳלָם ומַ שְ כֺרְ תָ ם כְ פולָה, וְ יִתְ נֵם לְ מַ עְ לָ ה לְ מָ עְ לָה.
הָ רַ חֲמָ ן הוא יִגְ ָאלֵנו גְ אֺלַת עוֹלָמִ ים, בִ זְ כות שוֹמְ רֵ י בְ רִ יתוֹ הוֹלְ כֵי תָ מִ ים,
וִ יְבַ שֵ ר בְ שוֹרוֹת טוֹבוֹת וְ נִחומִ ים, לְ עַ ם אֶ חָ ד מְ פֺזָר ומְ פֹ רָ ד בֵ ין הָ עַ םִ ים.
הָ רַ חֲמָ ן אֲשֶ ר כוֹנֵן צַ עֲדֵ נו עַ ד הֲלוֹם, יְקַ דֵ ש בָ נו אֶ ת שְ מוֹ אֲשֶ ר בְ עֵ ילוֹם,
וְ יַאֵ ר אֲלֵינו כַשֶ מֶ ש וְ יָהֲלוֹם, בְ רִ יתוֹ תִ הְ יֶה אִ תָ נו, הַ חַ יִ ים וְ הַ שָ לוֹם.
שירי סיום:
למען אחי ורעי
עוד יבא שלום עלינו
תודה על כל שנתת
