בין פרשת ויגש להרשעת אלאור אזריה / צורי לוי,

לקריאת הכתבה כפי שהופיע באתר סרוגים לחצו כאן 
07.01.17 21:55  ט' בטבת תשעז

בימים אלו של רוחות סוערות ומחלוקות, צריכים אנו לעיין לעומק בפרשיות השבוע האחרונות. פרשיות המתארות לנו את המאבק והמתח בין האחים. שיא העימות בין הגיבורים מגיע בפתיחה של פרשתנו "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה". עמידה זו של יהודה מול יוסף יכולה להמשיך את הקרע ולהוביל למלחמה כדברי רש"י "אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדוניך"  אולם השיחה היוצאת מהלב מביאה בסופה "וַיְנַשֵּׁ֥ק לְכָל־אֶחָ֖יו וַיֵּ֣בְךְּ עֲלֵהֶ֑ם וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן דִּבְּר֥וּ אֶחָ֖יו אִתּֽוֹ"  חז"ל מגדירים את יהודה ויוסף כשתי דרכי הנהגה בעם ישראל, בהפטרת השבת מנביא הנביא יחזקאל את חזון האחדות בעם ישראל:

"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו: וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ:

בכל היופי, השלמות וההתלהבות – פסוק זה מעלה שאלה קשה, האם מדברים אנו על אחדות?

הנביא היה צריך לכתוב וקרב אותם אחד אל אחד והיו אחד בידך. מדוע כתוב לנו הנביא "אחדים"?
מדוע הורס לנו הנביא את החלום של כולם אותו הדבר, שכולם 'אחד' מושלם, ומשאיר אותנו עם אחדים בידך בלשון רבים –  הרי ידוע לכולנו שמיעוט רבים שנים. הנביא נשאר עם שני העצים ביחד מאוחדים בידו, אבל עדיין אין הם הופכים לאחד – ישנו תהליך, יש שלבים, יש דרך. בשלב הבא בעוד מספר פסוקים,  יתן הנביא את הבשורה.

אך מתי תגיע הבשורה? מתי תגיע התשובה?  התשובה תגיע רק אחרי שבנ"י יבינו יפנימו את המשל והנבואה וישאלו את הנביא: וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר הֲלוֹא תַגִּיד לָנוּ מָה אֵלֶּה לָּךְ אז יענה להם הנביא את בשורת האחדות: דַּבֵּר אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי: הנביא יציג את הדברים לפני בנ"י ויכתוב את הנבואה. אבל, עדיין הנביא יודע שאין זה הזמן לכותבם על עץ אחד אלא ייקח הנביא את שני העצים ויכתוב את הדברים לעיני כל העם בשני העצים וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם בְּיָדְךָ לְעֵינֵיהֶם".

מצפים לאחדות
מצפים אנו לאחדות, ושלימות החברה והאומה, אך צריכים אנו לזכור שעם ישראל נבנה בבסיסו משנים עשר שבטים, השונים בגוונים ובצבעים. לפני שהופכים אנו לעם מאוחד, זקוקים אנו להבחנה בין סוגי העצים השונים, ויתרה מכך, זקוקים אנו לדבק שיחבר ביניהם. סיפור ירידת בני יעקב למצרים מתחיל בכותונת הפסים, כותונת שכל פס ופס ממנה היה בצבע אחר, שנקרעה ונספגה בדם המחלוקת, התנשאות ואי הקבלה של האח האחר. כותונת הפסים מיוחדת היא: כל צבע וצבע בולט בה, והיא נראית למרחוק ביופייה. אך כדי שתראה הכותונת בשלל צבעיה, זקוק החייט התופר לחוט תפירה שיחבר פס לפס. מה יחבר את העצים אחד אל השני ומה יחבר את פסי הכותונת לכותונת אחת שלמה?

כחברה הטרוגנית ומגוונת בשלל צבעים חייבים לשמור במיוחד על צה"ל ומפקדיו, על חוקי המדינה,  שלטון החוק ומערכת ערכית השואפת את יסודותיה ממסורת ישראל.

חייבים אנו לקרוא לכל שופכי השמן למדורה ומחרחרי המלחמה – עד כאן. צריכים אנו לגנות כל תופעה של אלימות ופגיעה. לצערנו מובילי השיח הציבורי האלים שמים להם למטרה לפגוע בצה"ל, במוסריותו ומפקדיו, ובמרקם הרגיש של החברה הישראלית. תנועות השמאל הרדיקלי כ"שוברים שתיקה" ו"בצלם" מחד וארגונים כמו "לה פמיליה" "צו – 1" "להבה" מאידך משתלטים  לנו על השיח ומובילים את כולנו לקריעת כותונת הפסים היפה של החברה הישראלית. לשכות רבנים הקוראות לשרוף ספרי ילדים,  מסיתות כנגד מוסריותם והלגיטימציה של שופטים בישראל – עד לאן הגענו?

שיח מסוכן זה, מזכיר את שיח האחים בקורעם את הכותונת וספיגתה בדם. חייבים אנו לחזור לשיחה האחראית והבוגרת של יהודה בפני יוסף ודבריו בפרשה "וַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן"
יש לנו כולנו אב אחד, בני משפחה אחת כולנו, חייבים אנו, לאור תופעות הקיצון בחברה, לבכות זה על צווארו של זה ולאחר מכן לשבת יחד ולדבר, מתוך כבוד והבנה שחייבים להיות כללים שעלינו לשמור עליהם, המהווים את חוט התפירה של כותנת הפסים של החברה הישראלית.

מי יתן שמתוך שיח מכבד זה והבנה שקבוצות הקיצון מובילות אותנו כחברה לאבדון, נזכה לדברי הנביא יחזקאל

וְכָרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית שָׁל֔וֹם בְּרִ֥ית עוֹלָ֖ם יִהְיֶ֣ה אוֹתָ֑ם ………. וְיָֽדְעוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם כִּ֚י אֲנִ֣י יְהוָ֔ה מְקַדֵּ֖שׁ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בִּהְי֧וֹת מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם

הרב צורי לוי הוא ראש המכינה הקדם צבאית טכנולוגית אמי"ת המר ברחובות, וחבר הנהלת נאמני תורה ועבודה