דברי פרידה זמנית. פרשת וזאת הברכה ושמחת תורה תשפ"ה
קראנו לפני ימים מספר, בשבת חול המועד סוכות, את הפסוק בקהלת י"ב י"ב, "ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר", ופירושו: קריאה ועיון (ואף כתיבת) ספרים הרבה רק מייגעת את הגוף ואינה מביאה חוכמה (כפירושו של דעת מקרא שם). ושמא לא רק בספרים שלמים הכתוב מדבר, אלא אף בדפים בודדים המופצים בקהל. כי לפעמים מכתיבת "אין קץ", "יבשו אפיקי מים" (יואל א' כ'), ואין מים אלא תורה (בבא קמא י"ז ע"ב, עבודה זרה ח' ע"ב, וכו'), ואזי ה"מעין חתום" (שיר השירים ד' י"ב). ועל כן, בהגיענו לחג שמחת תורה, שבו חותמים אנו את קריאת חמשת חומשי התורה, אף כי אז מתחילים הכל מחדש, ראיתי בליבי לנכון לעצמי לסיים כתיבת פרקים אלה, ולקחת פסק זמן לחשיבה מחודשת, כי "כל שאינו יכול לחדש בו דבר" דומה תורה עליו כמשוי (על פי ברכות כ"ט ע"ב).
והנה מצאנו ברכה מיוחדת בפסוק האחרון של ברכת משה אל בני ישראל, באמרו שם, "אשריך ישראל, מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך, ואשר חרב גאותך, ויכחשו איביך לך ואתה על במותימו תדרך" (דברים ל"ג כ"ט). וכתב בעל האור החיים שם: … אשריכם ישראל שתשועתם היא בה', שהוא בכבודו נלחם להם, ובזה חרבם גבוהה ועומדת בלא מיחש, וגו'. וכתב הספורנו שם, על המילים "ואשר חרב גאותך": הוא אשר יהיה חרב גאותך, שתתרומם על האומות במלחמתו עליהם, כאומרו, "באש ה' נשפט ובחרבו את כל בשר" (ישעיה ס"ו ט"ז)… "ואתה על במותימו תדרך", שאפילו מלכיהם יהיו נכנעים לך, כאמור, "והיו מלכים אמניך… אפים ארץ ישתחוו לך [ועפר רגליך ילחכו]…" (ישעיה מ"ט כ"ג).
והנה עברה שנה תמימה מאז היום הנורא ההוא, ותפילותינו כי ייתמו בנו ימי אבל (על פי דברים ל"ד ח'), ויעברו לגמרי ימים של בכי (על פי בראשית נ' ד'), ותקוותנו כי נזכה בקרוב לאמור בזאת הברכה, "וישכן ישראל בטח בדד" (דברים ל"ג כ"ח), וכאמרו:"והארץ שקטה ממלחמה" (יהושע י"א כ"ג), "בטח בדד"- כל יחיד ויחיד, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מפוזרים [על פני כל הארץ] ואין צריכים להתאסף ולישב יחד [במקלטים] מפני האויב (ספורנו שם). ותפילתנו לך שטוחה כי תגלה כבוד מלכותך עלינו במהרה, והשב [כל] ישראל לנויהם לחיים ולשלום לשמחה ולששון, אמכי"ר.
ד. שפרבר
