הגישות השונות שב"ויגש": פרשת ויגש. תשפ"ד
תמיד מפליא אותי להיוודע עד כמה פרשיות השבוע מלוות אותנו, תואמות ומרמזות על הנעשה אצלנו בתקופה קשה זו. שהרי פרשת השבוע פותחת במילים "ויגש אליו יהודה" (בראשית מ"ד י"ח). ודרשו חז"ל בבראשית רבא צ"ג ו' (מהדורת תיאודור-אלבק עמ' 1154) את המילה "ויגש" בזה הלשון: "ויגש אליו יהודה"- ר' יהודה ור' נחמיה ורבנין. ר' יהודה אומר: הגשה למלחמה, כמה דאת אמר, "ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה" (שמואל ב' י' י"ג). ר' נחמיה אמר: הגשה לפיוס- "ויגשו בני יהודה אל יהושע" (יהושע י"ד ו') לפייסו. רבנין אמרי: הגשה לתפילה- "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו…" (מלכים א' י"ח ל"ו). ר' לעזר פשט לון: אם למלחמה אני בא. אם לפיוס אני בא. אם לתפלה אני בא. וגו'. ופירש שם אלבק את כוונתו של ר' לעזר, ש"פשט לון" וכו'. נראה לפרש ש"פשט" כאן כמו "השווה". לאמור שר' אלעזר השווה אותם ואמר שאין כאן מחלוקת, אלא שיהודה כיון לכולם. (ועיין כעין זה במגילה ט"ו ע"ב.) והזמין עצמו למלחמה ולפיוס ולתפילה, וגו'. (וראו במקבילות הרבות שהביא שם, וראו אף בתורה שלמה לרמ"מ כשר, שם עמ' 1631 הערה מ"ח, לפירושים נוספים למילת "ויגש".)
אף מצאנו בבראשית רבה שם, בכי"ל ובילקוט שמעוני רמז ק"נ, שישנו נוסח נוסף כדלקמן: "ויגש אליו יהודה"- אין לשון "ויגש" אלא לשון שלום, שנאמר, "ויגש דוד את העם וישאל להם לשלום" (שמואל א' ל' כ"א). (ראו תורה שלמה שם אות מ"ט.) אך קטע זה נעדר בכל הדפוסים. ככל הנראה לרמוז כי טרם הגענו לשלום המיוחל.
והדברים הללו מפליאים בכך שכאילו נאמרים ישירות לנו למצבנו הנוכחי. כי אכן יצאנו למלחמה, ואף בשלב מוקדם קיימנו משא ומתן מסוים, שהיה בו מעין "פיס", וכל הזמן אנו בתפילה של בקשה מאת הקב"ה שנסיים את המלחמה הזאת בניצחון מוחץ ונזכה לשלום אמת בקרוב בימינו. אמכי"ר.
ד. שפרבר
