מבידוד לפדות: הושענא רבא ושמחת תורה תשפ"א
שוב נמצאנו מנועים מכך שכל העדרים יאספו לשמוע ולהקשיב
ולשאוב רוח הקודש בשמחת בית השואבה. ולא נוכל יחד לשוש
ולשמוח בשמחת תורה ולתת את הכבוד הראוי לתורה. ולרקוד
במעגלי טבעות, ידות בידות תופסות, אוחזים בתורות שונות, אך
שמחים בפנימיות הדמיון מתנת שכינת עליון, מלך אדירירירון, אף כי
שונים בחיצון.
לא נעשה חטיבה אחת בהתבשר כי לא נוסיף לדאבה. לא נצא גאולים
אלא נישאר גדורי עדרים.
עודנו כיושבי חושך ולא כבני חופש, ולנפשנו לא נמצא נופש. כי נגזר
עלינו מרם על רמים, להיות ברוחנו עגומים. ונפקד עלינו מיושב
שחקים, אנשים ונשים מהיות מעורבים.
ותפילתנו כי הגאולה תהא קרובה, ותשיב לנו ששון ורוח נדיבה. ותחת
יללה הלל ושמחה, ובכל מקום לאבלים נחמה. ונשפוך לבנו כמים
לפני רוכב בגאותו שמים, להינצל מאף ומרוח חימה, עד כי תקרא
עצרת למגפה.
ואולם בינתיים טהורים מנווה לנווה לא הולכים, כי למען השקט
ובטחה הושבתם עצורים, ושערי חצרות סוגרו למעט נגופים, עד כי
יקטן מספר פגועים, ותמחה דמעה מעל פנים.
כי בדלת קרובים ורחוקים בכל מלון, רחק ריחקתנו וסתום פנינו
מלהפיץ חרון.
נא ברחמיך הרבים השב קרובים פנים אל פנים, וקרב באיחור יום
החיתום, יום לא הושעת זרעך מאיום, ומנגיפים בדד מלהידבק, כי טרם
שררנו בו להיאבק.
אנא גאל כנת נטעך הדואבת, בהיכרת קינת דמי עמך שופכת, ואנו
מאהלינו לא נמוש, עד כי רפואה שלמה נחוש.
וכפי שהושעת טמונים ומסוגרים, מבכי עיניים ניגרים, כן הושיענו
ממסתרים והוציאנו מבתים.
אל תאמץ לבבך, ומעמך האביון אל תקפוץ את ידך, אלא העבט
תעביטנו את מחסורנו, והשיבנו אל קדמותנו. ומנוחה לעמך תקרב, עד
כי נחגוג כולנו בקהל רב. ונלך לאהלנו יחדיו, שמחים וטובי לבב,
כאשר תעשה לנו כל הטובה, אשר אליך נשלים בתחינה.
כי הארץ נהייתה תוהו ובוהו, כקו האולך ומקיף העולם כולו, שממנו
יוצאת המחלה, ונגידים מתפרגלים ומהם הזוהמה.
כי נשלחנו מגן עדן של אחדות, וגורשנו בחרב מתהפכת לבדידות,
ותחת גן עדן גהנום וארץ מלחה, כי שניהם נבראו יחדיו בעת הבריאה
על ידי רב העלילה )פסחים נ"ג ע"א( .
כי האדם הגדול בענקים, שגולמו מקצות עולמים, וממזרח למערב
לפניו הולך שמו, אחור נפל ונטרד ממקומו. וקומתו נתמעטה גלל תאות
עיניים וגאוה, עד כי יתוש קדמתו, וגבר עליו בגבורתו, ותקוותנו כי זו
אך ורק לשעתו.
כי שניים יצרים נוצרו בנשמה, יצר הטוב ויצר הרע. ותקף עליו ברעה
יצרו, ונחשף הוא בעירומו.
ואנו טרם משלנו ברעה הרובצת לפתחנו, והיא מושלת בנו ועצובים
ליבותינו.
פקחו עיניים אוזני ארץ וקציני ערים, להוציא ממסגר אסורים, ומבתי
כלאים היושבים בודדים.
הולכתם עיוורים שולל, ובדרך מחלוקת שיצרתם, ולא נסגותם אחור
למשמע עצה נבונה.
רעות רבות גרמתם כי פקוח עיניים לא רציתם, ואנו בבתינו נחבאים,
ונהיינו לבז ואין מנשיפה מצילים, ואין אומר: חשוב!
ונשפך עלינו חמת אף, ותלהט מסביב מגפה ותבער בנו מארה, ובתהו
תסובבנהו ואין מושיע.
עד כי הקל הטהור, יוציא עם עיוור לראות את האור. ולחירשים אוזניים
ייתן, ונזכה לשמוח בשמחת שלם.
ונקבצו כל הגויים יחדיו ויאספו כל לאומים בפניו, ויודו לקל גבורות,
ויאמרו נכון מתוקן ונאמן הוא אלוקי הרוחות.
וכולנו על פדות נפשנו נדע להודות, לאדון הישועות ומעון התפילות.
כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם הללויה.