לקריאת המאמר כפי שפורסם במקור ראשון לחצו כאן שמואל שטח – כ״ט באדר ה׳תש״ף (25/03/2020 15:51)
ברכת חזק וברוך מגיעה לרב עמיחי אליהו על דבריו במסגרת ריאיון עם צביקה קליין במוסף שבת של מקור ראשון. בדבריו ניסה אליהו לחזק את הצורך בהתקרבות אל יהודי התפוצות ותאר במדויק את ההתעלמות וחוסר ההבנה הקיימות בקרבנו, כלפי אחינו כל בית ישראל הנתונים מעבר לנהר ההאדסון. יש להעריך במיוחד את ההודאה בטעות, דבר שלא מצוי במקומותינו, ולקוות שאכן הדבר מבשר תקופה חדשה שבה רבים מהציבור החרדי לאומי, כחלק מהציונות הדתית, יחליפו את הניכור – במודעות והבנה לנעשה בתפוצות.
הרב עמיחי אליהו בכנס לחיזוק יחסי ישראל והתפוצות. צילום: איתן אלחדז, TPS
יחד עם זאת, קריאת הדברים העלתה בפני מספר חששות, אותם אדגים באנקדוטה שבדידי הווה עובדא. לפני מספר שנים שימשתי כאברך שליח מטעם הכוללים הציוניים בארה"ב. משך שנים היה כולל ציוני שפעל בתוך מבנה בית הספר היהודי במקום. מדובר בתיכון דתי מעורב לבנים ובנות ובכל עת ידעו התלמידים שהם יכולים, בזמני ההפסקות הארוכות ובסיום הלימודים, לרדת ולתאם חברותות עם באי הכולל. מטרת הכולל הייתה, כפשוטה, להגדיל תורה בבית הספר ולתת לתלמידים את היכולת להרגיש חיבור לבית המדרש וליהדות בכלל.
לאחר שנים רבות של פעילות, הגיע ראש כולל חדש. כבר בימים הראשונים לכניסתו הוא חש שדברים שונים אינם תואמים את ערכיו. לא יתכן היה לדעתו שבנים ובנות ילמדו יחדיו תורה. לאחר מספר פעולות שהוביל על מנת לשנות זאת, הועברה החלטה חדשה: מעתה אין לימוד משותף אלא רק בנפרד. מהר מאוד הכולל הפך ממקום הומה תלמידים ותלמידות, למקום שבו יושבים רק אברכי הכולל ועוד כמה כאלו שלא מצאו מה לעשות בהפסקה. אם נוסיף עוד כמה מהלכים אידאולוגיים שאותם ראש הכולל הוביל "ראש בראש" נגד דעת מנהיגי הקהילה, לא אפתיע אם אספר שהוא זה שנאלץ אחרי שנתיים לנעול את שעריו של הכולל. באותה עיר בארה"ב כבר לא מתקיים כולל במתכונת בה פעל משך שנים רבות.
זו רק המחשה על מנת לטעון שכל עוד הציבור החרדי לאומי לא יעבור תהליך עומק בבסיס הנהגותיו, הוא לא יוכל לתפוס את המקום של קבוצות כמו חב"ד, אש התורה, NCSY וכדומה. הקבוצות הנ"ל מגיעות ממקום חרדי, אך יש בהן הכלה רבה, המאפיינת את החלק הארי של חרדי חו"ל. אין זה המקום לתאר את ההבדלים הסוציולוגים בין אדם חרדי שגר בחו"ל לחרדי שגר בישראל, ועליהם יש להוסיף גם את ההבדלים בין חרדים לחרדים לאומיים. לבחור חרדי המבקש לעשות "קירוב" יש אבחנה ברורה בין שמירת המצוות של חייו האישיים לבין המציאות הרחבה בה הוא פועל. אין הכוונה דווקא בהקשר של קולא וחומרה, אלא בהקשר של הכנסת מכלול רחב של שיקולים הלכתיים וערכיים אשר מביאים לתפיסה אחרת של המציאות ושל הזרמים השונים ביהדות. אם נביט לרגע על מתווה הכותל, לא מקרה הוא שמי שהוביל את עיקר המחאה נגדו, אינו ציבור חרדי אלא דווקא ציבור חרדי לאומי. מבחינתו, זו שאלה של נתינת לגיטימציה – מאבק על צדק, סמלים ועקרונות לאומיים שאסור להתפשר בהם לתפיסתו, גם במחיר של פגיעה במרכיב האנושי המבנה אותם.
במשך שנים פעלנו בנאמני תורה ועבודה בדרכים שונות על מנת להביא את הציבור הדתי למודעות כלפי הנעשה מעבר לים ובכדי לצמצם את הנתק האדיר שמתקיים בין אחים יהודים. הדבר כלל כנסים, פרסומים וסרטונים שונים אשר ביקשו לומר שדווקא בעת הזו, יהודי הגולה זקוקים לעוגן שיחבר אותם לישראל ולקהילותיהם השונות. אין זו פשרנות אלא הסתכלות רעיונית מעמיקה על הזרמים ותפקידם בעת הזו. הרצון של ציבור חרדי לאומי להיכנס לתחום ולמנוע את ניתוק העוגן הינו מבורך ויש בו שמחה ותקווה גדולה. יחד עם זאת, יש לקוות שהוא ייעשה רק לאחר הצטרפות רחבה של רבנים ותלמידים אשר יפנימו היטב את מורכבות תורת בבל ואת הצורך להתנהל נכון בתוך מרקם שיש בו יהודים מכל סוג וסוג. כל אמירה קטנה שאינה במקומה, עלולה לקרב מעטים אך להרחיק רבים, וכל ייצוא לא נכון של מערכת קודים הקיימת בישראל עלולה להביא את שכרנו בהפסדנו.
באחד הסמינרים לפני יציאה לשליחות הסביר לנו מישהו שהדבר החשוב ביותר כשאתה בא לגולה הינו ענווה. יהי רצון שכולנו נזכה לה.
