“המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד" (תהילים כ' ט'). פרשת עקב, תשפ"ד
עמדתי נדהם בקוראי לעצמי את הפסוקים הראשונים של פרשתנו. פרשת עקב, כי נדמה כאילו מדברים הם ישירות אלינו, ומתייחסים בצורה גלויה למצבנו הנוכחי והעדכני, ולא עוד אלא כאילו נותנים לנו הנחיות ברורות כיצד להתנהג בימים קשים ומורכבים אלה. כי הרי נאמר שם: "ואכלת את כל העמים אשר ה' אלקיך נתן לך- כל העמים, קרי חמאס, חיזבאללה וכו'- לא תחס עינך עליהם… כי [הרחמנות] מוקש הוא לך" (דברים ז' ט"ז). וכתב האורח חיים הקדוש: "ואכלת את כל העמים"- זו מצות עשה, וגמר אומר "אשר ה' אלקיך נתן לך"- הא למדת שאם תתעצלו, אתם מואסים במתנת אלקים, ואמרו "לא תחס עינך" וגו', על דרך אמרו, "ורחמי רשעים אכזרי" (משלי י"ב י'), פירוש אין זה ממידות הטובות אלא מידה רעה… [ונוסיף אנו אשר אמר הנביא, "אכזרי המה ולא ירחמו" (ירמיה נ' מ"ב), פירושו שאין לרחם על האכזרי], פירוש: אין זו ממידות הטובות אלא מידה רעה… וכשאתה חס עליו אתה מתאכזר על עצמך… וגו'. והוא כפי דאיתא בילקוט שמואל א' רמז קכ"א: אמר ר' יהושע בן לוי: כל שהוא רחמן על האכזרי לסוף נעשה אכזר על רחמנים וגו'.
אמנם לא מצאתי כי "ואכלת את העמים" נחשב כמצות עשה, לא בספר המצוות לרב סעדיה גאון, ולא בספר המצוות לרמב"ם. אך אולי יש מקום לראות את הציווי הזה כחלק ממצוה קפ"ז, וזה לשונו: הוא שציונו להרוג שבעת עממים ולאבדם… והוא אמרו ית' "החרם תחרימם" (דברים כ' י"ז). הנה באו בכתובים רבים לזרז על ולחזק בזה. ומלחמתם מלחמת מצוה. ואולי יחשוב חושב לזאת מצוה שאינה נוהגת לדורות אחר ששבעת עממים כבר אבדו, וזה אמנם יחשוב אותו מי שלא הבין עניין נוהג לדורות ואינו נוהג לדורות. כי הציווי שנגמר בהגיע תכליתו מבלתי שיהיה זה תלוי בזמן ידוע, לא יאמר בו שאינו נוהג לדורות. אבל הוא נוהג בכל דור שימצא בו אפשרות הדבר ההוא… מפני שאלה המצות אינן נקשרות בזמן ולא במקום מיוחד… אבל הן נקשרות בו כל זמן שימצא שהיה אפשר בו הציווי ההוא… והבן זה משורש ושים אותו בלבבך וגו'. אמנם שם מדובר בשבעת העממים ושהם עובדי עבודה זרה, והרי אין אויבינו עובדי עבודה זרה, ומן הסתם אף אין הם משבעת העממים. אך המלחמה במי שבא להשמידנו אף היא כמלחמת מצוה נחשבת (וכפי שבארנו במאמר לפרשת פנחס), ועל כן גם עליהם חלה מצות "לא תחס עינך עליהם…" כי שם הבהרתי כי אף אין מלחמתנו כנגד בני עמון ומואב וכו', אך אויבינו עושים כמעשיהם. ועל כן גם עליהם חלה מצות "לא תחס עינך עליהם".
ובהמשך הפרק נאמר, "כי תאמר בלבבך, רבים הגוים האלה ממני, איכה אוכל להורישם? (דברים ז' י"ז) לא תירא מהם… ונשל ה' אלקיך את הגוים האלה מפניך מעט מעט, לא תוכל כלתם מהר… ונתנם ה' אלקיך לפניך והמם מהומה גדלה עד השמדם… והאבדת את שמם מתחת השמים. לא יתיצב איש בפניך עד השמדך אתם" (שם ז', י"ח, כ"ב-כ"ד). וכתב הרמב"ן על "לא תוכל כלתם מהר": יבטיח שה' יכריתם כולם… אבל אמר שלא יכלה אותם במלחמה ביום אחד ולא יגרשם מן הארץ בשנה אחת…
והוסיף עוד להבטיח שלא יהיו אלה הנשארים רובם, אבל ה' יהומם מהומה גדולה, ורובם יאבדו ביד ישראל. וכן אמר, "הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך והורשתם והאבדתם מהר" (שם ט' ג'), שיאבדו רובם במהרה וגו'. וחוזרים הפסוקים בפרשתנו ומבטיחים לנו "והוריש ה' את כל הגוים האלה מלפניכם, וירשתם גוים גדלים ועצמים מכם, כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבלכם. לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן ה' אלקיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר לכם" (שם, י"א כ"ג-כ"ה). ואילו על הפסוק "והוריש ה' את כל הגוים האלה מלפניכם" (שם כ"ג) איתא בספרי: אין לי אלא "הגוים האלה", מניין לרבות מסייעיהם? תלמוד לומר "את הגוים" וגו'. ועל דברי הספרי האלה כתב בעל התורה תמימה (שם עמ' 118-117, אות ס"ה): נראה דמדייק מדכתיב "כל הגוים", ובסוף הפרשה [צ"ל: הפסוק] כתיב "וירשתם גוים גדלים" ולא כתיב "כל הגוים האלה"… והיינו משום דהקב"ה גרשם מפניכם את כל מי שיבוא לעמוד נגדם, בין אלה העמים שבארץ ישראל, ובין מסייעהם מעמי ארצות אחרות… וכו'. ועל כן, לא עלינו לירא מאויבינו שבארצות המרוחקות מאתנו, כי אף הם לא יוכלו לנו. (ראו שם ז' י"ח).
ותפילתנו כי נזכה לראות בקרוב "כי חרבתיך ושממתיך וארץ הרסתיך כי עתה תצרי מיושב ורחקו מבלעיך" (ישעיה מ"ט י"ט), ופירושו, שיהא לנו המקום צר ודחוק מרוב הבאים להתיישב בתוכו. אך מבטיחנו הכתוב "וגדרתי את פרציהן והרסתיו אקים" (עמוס ט' י"א). ויהי רצון שבקרוב בימינו נוכל לבנות מחדש ולשקם הריסותינו, אם בבנים אם באבנים ואם באבני היסוד של עמנו. אמכי"ר
ד. שפרבר
