חינוך לכתחילה

קשה היה שלא להיתקל השבוע לפחות  בידיעה אחת על מצבו ה״מידרדר" של החמ״ד. האמת היא, שכבר כמהחודשים כמעט אי אפשר לעלעל בעיתון, להאזין לרדיו או לגלוש באתרי חדשות בלי לראות עד כמה החמ״ד ״מתחרד". יש להניח כי חייזר סרוג כיפה שהיה נוחת כאן לא היה שש לשלוח את ילדיו לבתי ספר נפרדים, מדירי בנות, המסננים תלמידים לדעת ובעיקר לא מקנים לילדיהם דבר מלבד תורה, משנה ושוב תורה.

אבל מסתבר שהנתונים בשטח מעט אחרים. החמ"ד קפץ השנה קדימה בתוצאות המיצ"בים, בכל הגילאים (המבחן, כידוע, לא נערך עדיין במקצועות כמו גמרא או דינים). הנתון השני שע­לול לבלבל מעט את התוקפים והמוחים, מצביע על כך שהחמ"ד עקף (מימין, כמובן) את החינוך הממלכתי באחוז הזכאים לבגרות. זאת בשעה שהשכבה הסוציו-אקונומית של תלמידי החמ"ד נמוכה מזו של תלמידי הממלכתי. שיעור העו־ לים מאתיופיה בחמ"ד, למשל, עומד על עשרה אחוזים, ושיעור העולים מהתפוצה הזאת בחינוך הממלכתי עומד על פחות משני אחוזים. אבל אל תיתנו לנתונים לבלבל אתכם.

״קומץ הורים רעשני"

אנשי 'ממ"ד לכתחילה' יוצרים רעש תקשורתי לא מבוטל, אבל הטענה הרווחת היא שמדובר בקומץ הורים בלבד. העמותה עצמה מצהירה שתחתיה פועלים 400 איש לפחות. ״וגם אם כך, הם מיעוט מבוטל", אמרו השבוע גורמים במשרד החינוך. ״בתוכם נמצא גרעין של שלו­שה עד חמישה אנשים קשים אישיותית. שלא ילמדו תורה, אבל מה אכפת להם שהאחר לומד תורה?". למרות האמור, כלי התקשורת נותנים לקבוצה הד גדול, מאחר שטענותיהם ערבות במיוחד לאוזן החילונית, שלא לומר האנטי- דתית. חובשי כיפה נגד הוספת שעות קודש? מצוין. חובשי כיפה נגד חובשי כיפה אחרים, עבדקנים? בכלל מצוין.

אנשי ממ"ד לכתחילה הגיעו עד שר החינוך, ובישיבה שנערכה איתו לא מזמן ונכח בה גם מנכ"ל המשרד היוצא שמשון שושני, נשמעו טענות רבות נגד התחרדות החמ"ד. שושני לא השתכנע. ״אני כבר 30 שנה במשרד. אני זוכר את יחזקאל כהן מ'נאמני תורה ועבודה', שכתב בכל יום מכתבים למנכ"לים על כך שהחמ"ד מתחרד. כבר 30 שנה שהוא מתחרד". בהמשך הציגו אנשי העמותה ספר שרק בנים מופיעים בו וטענו שבחמ"ד מדירים נשים. שושני השיב ״אולי הספר הזה נמצא בגן אחד ואולי בעוד אחד. זה מה שיש ב-3,500 גני החמ"ד?". הספר 'שלום לך אורחת', שכידוע מופיעות בו בנות לרוב, נקנה ממש לאחרונה על ידי מינהל החמ"ד לכל גני הילדים בארץ.

אברהם ליפשיץ, ראש מינהל החמ"ד, מתר­שם מהיכולת של אנשי ממ"ד לכתחילה ״להגיע לכלי התקשורת, למחזר את הסיפורים ולהת­מיד בכך יום יום". מצד שני, למרות שהוא נמצא במוקד האש, הוא נזהר שלא לדבר בהם סרה. ״החמ"ד לא שייך למישהו מסוים. יש בו גוו­נים ואוכלוסיות שונות. אצל החרדים אולי שייך מושג שההוא מבעלז ולכן חובש כובע כזה, וה­הוא ליטאי אז הוא לא נכנס לשם, אבל הדבר הזה לא שייך בציבור הדתי-לאומי".

ליפשיץ אינו טוראי ירוק בעבודה עם הציבור הציוני-דתי. מאחוריו שנים ארוכות בהובלת האולפנית בטבריה, שם עבד עם כל סוגי האוכ­לוסייה הסרוגה, מורות ותלמידות, וגם כיהן כמזכ"ל בני עקיבא, תפקיד הדורש הימתחות לכיוונים שונים. ובכל זאת, המתקפה חסרת התקדים הזאת מפתיעה אותו. מפתיעה, אם כי לא מחלישה. בדרכו, הוא הקדיש ומקדיש גם להם שעות ארוכות של התדיינות ותר כל העת אחר פשרה. ״מועצת החמ"ד וגם אני נמשיך לשתף איתם פעולה".אחת הטענות המרכזיות של תוקפי החמ"ד מאשימה את כלל אנשי הגרעינים התורניים בהחרדת מערכות החינוך המקומיות. ב'ממ"ד לכתחילה' קוראים לזה ״השתלטות". ליפשיץ: ״אם רואים בזה השתלטות או לא, זה עניין סו­בייקטיבי,

 קודם כל, זכותו של יהודי לגור איפה שהוא רוצה. חברי הגרעינים באים לחזק את העם וזה חשוב מאוד, אבל יש כאן אמירה וצריך לשים אליה לב". ליפשיץ מצטט את הרב יעקב אריאל: ״גרעין תורני במיטבו לא פועל בכלל כמו גרעין, אלא כזרעונים, כאומר 'אנחנו חלק מהתושבים'. בהחלט יכול להיווצר מצב שאנ­שים באים מבחוץ והם נתפשים כמתנשאים", הוא אומר, אבל לא בטוח שכל מה שיש כאן הוא רק כעס על התנשאות.

בדקת את הטענות בדבר "המחטפים התורנ­יים״ בבתי הספר?

״בגדול כן. חלק מהדברים הם היתפסות לפי­נה, וחלק באמת דורשים טיפול. בכל מקום יש דינמיקות, אנשים וקבוצות של אנשים. לא נכון לצייר את המציאות כאילו כל היום יש התכ­תשויות בחינוך הציוני-דתי. בכל מקרה, אני יכול להבטיח שההנחיה שלי היא להיות קשוב להורים ככל הניתן. אני רואה כדבר יפה שהחי­נוך הוא בנשמתם של ההורים, וכל אחד מתעקש על הפס המדויק שלו", הוא מלמד זכות. ״למק­רים שהדינמיקות הרגילות לא מניבות הסכמה, הקמנו לפני שלושה חודשים את ועדת הרב אבי גיסר, ותפקידה לגשר במידה ויש צורך". בוועדה יושבים מלבד הרב גיסר, שהוא ראש מועצת החמ"ד, עוד חמישה אישי ציבור, ולי­פשיץ מנצל את הבמה להודיע שבחמ"ד בהחלט מעוניינים להרחיב אותה. הוועדה סיימה לעסוק לאחרונה במשבר בית הספר 'מורשה' בפתח תקווה, והמלצותיה הונחו על שולחן השר.

טענה נוספת עוסקת בהפרדה בין בנים לב­נות, בכך שהיא מייקרת עלויות ויוצרת כיתות לא תקניות.

״אמרו שלפני עשור פחות מ-25 אחוזים מבתי הספר היו נפרדים, והיום 65 אחוזים. התשובה לזה היא שזה מה שההורים מבקשים. אני חושב שיש לזה לא רק ערך תורני אלא גם ערך סוציולוגי. כך מקובל לחשוב היום. ובכל מקרה, שם אנשים רוצים להיות".

זה עולה יותר למערכת?

״זה נכון שהעסק יותר מורכב, כי צריך לתת יותר שעות כדי ללמד בנפרד. זה מצריך חשי­בה מיוחדת עם השר והמנכ"לית איך הרצון להפרדה מקבל ביטוי כספי, שהדבר הזה יהיה תקני. אנחנו נעבוד על זה עבור מי שרוצה. ראוי שמדינת ישראל תעשה את המאמץ הזה". ובכל זאת, ליפשיץ מבקש להרגיע את העצבנות בנו­שא ומציין שבתל אביב, למשל, מתוך תשעה בתי ספר של הממ"ד, שניים בלבד הם נפרדים. ״ההתעסקות בזה תופסת את כל הכותרות כאי־ לו זה כל העולם".

לו יצוייר שמחר אתה בונה בית -הוא יהיה מעורב או נפרד?

דעתי האישית לא משנה. אני מתייעץ עם הקהילה שלי ויחד מקבלים החלטה".

ראשי הישיבות משתפים פעולה

טענה נוספת שהשמיעו אנשי 'ממ"ד לכתחילה' היא שלוקחים מילדיהם את לימודי הגיאו­גרפיה וההיסטוריה, ומעמידים במקומם תנ"ך ומשנה. ליפשיץ מסביר כי מדובר כאן בחלוקה מסורתית מונ­חית ומוסכמת של שנים ארוכות, לפיה חלוקת השעות היא 40 אחוזים שעות קודש מול 60 אחוזים חול. לפני שנה, כשהחמ״ד התבקש לפרט את השעות המומל­צות, הוא נתקל בקושי. ״איך שלא עשית זה, היה נראה לא טוב. כי אי אפשר לא ללמוד גמרא בכלל בכיתה ו', ולא לדלג על תנ"ך. איך שאתה לא מסתכל על זה, אתה לוקח שעות מהיסטוריה ומתמטיקה". הבעייתיות הזאת נבעה מקיצוץ עמוק וחד שנעשה לאורך השנים בשעות הלימודים של החמ"ד מסיבות שונות. בעבר, החלוקה המקורית של 60-40 אפשרה מרווח נשימה ולימוד בנחת של כל המקצועות. היום השמיכה קצרה. ״אחרי התייעצות, החלטנו לאפשר למנהלי בתי הספר לשחק עם 20 אחוזים מהשעות לכאן או לכאן, אחרי שיח עם הקהילה". תקוותו של ליפשיץ היא שאכן ית־ ווספו שעות במערכת, אבל אין כרגע בשורה קונקר־ טית.

טענות נוספות שהועלו הן כאמור על הדרת בנות והכנסת ספרי לימוד לא מאושרים. את הדברים האלה מבטל ליפשיץ בהינף יד: ״ספר לא מאושר – לא יהיה". טענה נוספת נוגעת לתלמודי התורה הציוניים, ולפיה הם לא מלמדים לימודי ליבה ומקיימים מער­כת מסננת לתלמידים. ליפשיץ בהחלט רואה אידיאל בחזרת הת"תים למערכת הממלכתית-דתית. ״אנחנו נגד חינוך בדלני. אדם חי במדינת ישראל, הוא משרת בצבא ופועל מתוך תפישה שזו ראשית צמיחת גאו­לתנו. לא טוב שהוא לא ילמד במערכת הציבורית". מצד שני, הכניסה לתוך המערכת לא תקום ולא תהיה בלי לימודי ליבה ואם יימשך הסינון בת"תים. עד כה, אגב, נכנס ת"ת אחד למערכת, אחד מתלבט ואחד נמצא במשא ומתן.

למרות המתקפה חסרת התקדים עליו, קשה להת­עלם מהרוח החדשה של גאוות היחידה ותנופת העש­ייה בחמ"ד. לצד יעדים של מצוינות בתורה, בלימודים כלליים ובערכים, הציב לעצמו החמ"ד חמישה יעדים מרכזיים. 'בית חינוך כמשפחה' קשור באקלים הבית ספרי, במיצוי סגולות התלמיד, בשליחות וערכים. ב'ללמוד וללמד' מבקשים לפעול כך שהידע הנלמד יופנם וייושם בחיי התלמידים במרחב גדול של מק­צועות, קודש וחול. בהיסטוריה, למשל, כחלק מיחידת הבגרות על השואה יראיינו התלמידים ניצול שואה כדי לחיות את הנלמד. התוכנית פועלת במקצועות רבים אחרים, כמו אמנות ותיאטרון. שלושה יעדים נוספים קשורים במעטפת. ״והעמידו תלמידים הרבה" נקבע כדי למנוע נשירה מהחינוך הדתי, המתרחשת בכמויות גדולות ״שאני מתבייש להגיד כמה". הבריחה הגדולה מתרחשת בין הגן לכיתה א', ובין כיתה ו' לחטיבות הביניים. ״אנחנו עובדים על זה בצורה שיטתית, בוד­קים וממפים".

יעד נוסף נקרא 'חמ"ד וקהילה' ומטרתו לטפח קשר עם בוגרים, עם הקהילות השונות וגם עם חילונים בקבוצות דיון ולימוד.

על כל אלה קיים יעד נוסף, שכשליפשיץ קבע אותו בכניסתו לתפקיד הוא נתפס כבלתי ריאלי, אבל נראה שהוא הולך ומתממש. ״השנה, תלמיד שירצה לעשות מבחן כדי להתקבל לכיתה ט', לא יכול לעשות את זה לפני חודש שבט. תבדקי את זה. הפסקנו את תחנת האוטובוס שהיתה בכיתה ח', וכעת זה גם נכנס בין ו' ל-ז'".

המגמה היא שתלמיד ייבחן פעם אחת במקום אחד וישלם פחות מ-100 שקלים, כאשר בעבר הוא נאלץ לרוץ בין המוסדות ובכל מקום דרשו ממנו בין 250 ל-300 שקלים. בשנה שעברה היוזמה עדיין לא פעלה באופן מלא, אבל חבלי לידה יש תמיד. אחת התוצאות של המהלך הזה היא הנמכת גובה הלהבות בתחרות חסרת התוחלת שהיתה נהוגה בישיבות במרכז הארץ. כעת נרשם אפילו שיתוף פעולה, כאשר ראשי הישי­בה פנו במכתב משותף לתלמידים, סיכמו ביניהם על מועד משותף למבחנים ואפילו קבעו שיחלקו ביניהם את התלמידים שלא יתקבלו למוסדות. אפשר לקרוא למשיח.

איפה עומדות היום הישיבות למצטיינים?

״קבענו לעצמנו שעד סוף תשע"ג כולן ייפתחו לקבוצות נוספות, וזה הולך ומתקדם. ראשי המוסדות אומרים: אם הוא אז גם אני".