יחס לאחר

מצוות מחיית עמלק, התובעת מלחמת חורמה בעם שלם והשמדתו ללא רחמים סותרת את המוסר האנושי הטבעי, באשר היא מחייבת ענישה קולקטיבית וטוטלית של כל צאצאי עמלק, עקב מעשה שאירע בעבר הרחוק. ענישה זו עומדת, לכאורה, בסתירה לדרכה של היהדות, דרך של מוסר, צדק ושלום, אשר "דרכיה דרכי נעם, וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג, 17).
המאמר מצביע על חמישה כיוונים עיקריים של פרשנות, שהתפתחו במסורת היהודית, על סוגיית עמלק והמצווה למחותו.

במאמר זה נבחנת תשובתו של הרב חיים דוד הלוי לשאלת חסידי אומות העולם, בה הוא בוחן את הנושא על פי מקורות הקבלה ולאור דבריהם של "בעלי הפשט", ולבסוף מוסיף מסקנות עקרוניות מעבר למתחייב מן המקורות. בכל אחד מחלקי תשובתו מתבררת דרכו הייחודית של הרב.

שאלת יחסה של ההלכה כלפי יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות היא מהשאלות המובהקות והיסודיות ביותר של המפגש בין היהדות והמודרנה, והיא החלה לתפוס מקום בשיח התורני כבר ביהדות אירופה של המאה ה-19, מעת שהחלה להתפשט תופעת החילון בעם ישראל. שאלת היסוד של מאמר זה היא: האם קטגוריה הלכתית – 'תינוק שנשבה' – שפותחה לפני כמאה וחמישים שנה בגרמניה, עודנה בת יישום בחברה הישראלית של ימינו?