ירידה לצורך עליה, פרשת בראשית תשפ"ה

אף כי הודעתי כי לוקח אני פסק זמן מסוים לחשיבה נוספת ולהתרעננות מחשבתית, חש אני צורך להביע את רגשי ליבי בתחילת שנה חדשה זו, בנושא כאוב ומורכב. כי בשמחת תורה זו נפלתי למשכב ולא יכולתי לבוא לבית הכנסת להתפלל את תפילות היום. בבית הכנסת שבאבנת, שם אני גר, התקיימה תפילה מיוחדת שאך שמעתי עליה, בה הייתה מזיגה מופלאה של זיכרונות העבר המר יחד עם שמחת היום; ומזיגה זו למרבית הפלא לא הייתה בה משום סתירה כלשהי. ואני על מיטתי שכבתי בצער ובכאב; ובכך קיימתי בעל כורחי מעין זכר לשמחת תורה דאשתקד, ובהיתר משום דאונס רחמנא פטריה.

באותה שעה הרהרתי בליבי כי כל מה שהתרחש לפני שנה היה בבחינת אסון לאומי, יצא מגדר ריבוי צרות של יחידים, והנה ההלכה מכירה בכך שכאשר טרגדיה כזאת פוקדת את העם כולו, יש בכך משום גדר הלכתי מיוחד, וכהא דאיתא בשלחן ערוך יורה דעה סי' ש"מ סעי' ל"ו, ששם נאמר: קורעין על שמועות רעות, וכגון שנקבצו רוב הציבור למלחמה ושמעו שניגפו לפני אויביהם, אפילו לא נהרגו אלא המעט מהם, וגו'. והוסיף הרמ"א שם: והוא הדין הלכו בשבי וגו'. כלומר, יש מעמד הלכתי מיוחד לאסון בעל מימד לאומי, שיוצא מגדר של צרות יחידים. ובדומה לכך, שם סי' שד"מ י"ח, קוראים אנו: נשיא שמת, כל בתי המדרשות שבכל מקום שמספידין אותו בטלים וגו'. כלומר, ישנו מצב שבו אירוע מסוים נחשב כפגיעה בציבור כולו, ואז דיני הספד ואבלות וכו' חלים על כל הציבור כולו; ולא רק על קרובי משפחה וכו'.

אך יחד עם זה, ישנם גם שיעורים וגבולות בענייני אבלות- אבלות של שלושים יום על קרובים לא ישירים, וי"א, או י"ב חודש על אביו ואמו וכו'. אך אפילו על הקרובים ביותר חלה חובה להפסיק להתאבל בתום שנה תמימה. כי יש להתעשת ולהתחזק ולהתחיל את החיים הנורמליים מחדש. והוא הדין- ואולי אחת כמה וכמה- כאשר מדובר באסון לאומי שאסור לשקוע בשיתוק ודחי אלא לחזור להתרומם ולהתחזק מחדש בצורה טובה יותר.

והנה זה עתה התחלנו לקרוא שוב בספר בראשית. והאות הראשונה שבמילת בראשית היא, כידוע ב'. ובירושלמי תענית ב' ב' קוראים אנו משמו של ר' יונה בשם ר' לוי: בבי"ת נברא העולם. מה בי"ת סתום מכל צדדיו ופתוח מצד אחד, ובגירסא שבבראשית רבה פרק א': פתוח לפניו- כך אין לך רשות לדרוש מה למטן ומה למעלן, וכו'; כלומר אלא לדרוש את מה שלפנינו. ודומה כי דרשה זו מלמדת אותנו כי בשנה החדשה הזו עלינו לסגור בפנינו במידה את צדדי העבר ולצעוד בצד הפתוח, הרי הוא ההווה והעתיד. כי אך בכך ניתן לתקן את המעוות.

אמנם, לצערנו הרב המלחמה הקשה הזאת טרם תמה, וכל יום נופלים גיבורי כוח, ואולם עליהם מתאבלים קרובים בלבד, כי על יתר העם חלה חובת ההתחדשות וההתחזקות. אכן, אין זו דרך קלה, אך הכרחית היא, ועלינו למצוא את הכוחות הנפשיים להתגבר על הכאב ולהיבנות מחדש בצורה מתוקנת יותר.

והנה האדם הראשון אחרי שנשלח מגן עדן, והייתה זו מכה קשה ביותר עבורו ועבור חוה אשתו, מיד לאחר מכן כתוב, "והאדם ידע את חוה אשתו" (בראשית ד' א'), כלומר מיד הבין כי עליו לעסוק בתיקון עולם וביצירת העתיד לכלל האנושות, וכלשונו של רבנו בחיי (לבראשית שם): אחר שראה שנטרד מגן עדן בחטאו ונקנסה עליו מיתה, ולא יחיה לעולם, הוצרך להזדווג עם חוה לקיום המין להשאיר אדם אחריו, וגו'. הוי אומר שצו השעה הוא להפוך את הירידה הקשה שהייתה לנו לעליה, כי למי שמתאמץ אפילו מאשפת ירים הקב"ה אביון (על פי תהילים קי"ג ז'); וכדברי הפסוק, "ומוציאי מאיבי ומקמי תרוממני" (שמואל ב' כ"ב מ"ט). ויהי רצון שבקרוב יקויים בנו אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו. אמכי"ר.

ד. שפרבר