מ"אחדים" ל"אחד". פרשת חקת, תשפ"ד

ישנה מחלוקת פנימית קשה אצלנו לגבי חובת ההשתתפות הפעילה במאבקנו הצבאי נגד האויב. כי ישנו חלק מן העם שנמנע מלהשתתף פיזית במערך הלחימה בטענה כי לימוד התורה שלו קודם לכל, ועל כן פטור הוא מליטול חלק פעיל במאמץ הצבאי.

והנה מצאנו במסכת אבות סוף פרק ג' משמו של ר' אלעזר בן עזריה: אם אין תורה אין דרך ארץ, ואם אין דרך ארץ אין תורה, וגו'. הוי אומר, אותן מידות מוסריות וערכיות הנקראות בשם הכולל דרך ארץ, אין להפרידן ממצות לימוד התורה; אלא הא בהא תליא. אלא שישנם גם מקורות בחז"ל בהם מפורש שאין שוויון בין שני המושגים הללו אלא שדרך ארץ קודמת לתורה. וכן איתא בויקרא רבא ט' ז', מהדורת מרגליות עמ' קע"ט: דאמר ר' ישמעאל בר' נחמיה: עשרים ושישה  דורות קדמה דרך ארץ את התורה. הדא הוא דכתיב, "את דרך עץ החיים" (בראשית ג' כ"ד): "דרך"- זו דרך ארץ, ואחר כך "עץ החיים"- זו תורה, וגו'.  (והשוה שם ל"ה; עמ' תתכ"ד.) ובסדר אליהו רבה, מהדורת איש-שלום, עמ' 1 איתא: … מלמד שדרך ארץ קדמה לכל, וגו'. (וע"ע במדרש השכם, אוצר המדרשים לוי"ד אייזנשטיין, ובספר הליקוטים לר"י גרינהוט, ולאחר מכן אצל אחרונים רבים, כגון המהר"ל מפראג, דרך החיים פרק ב' משנה א', סוף ד"ה ואמר, וכו'.)

ועל פי האמור לעיל כתב ר' יונה (לאבות שם): רצונו לומר שצריך תחילה לתקן עצמו במידות, ובזה תשכון התורה עליו, שאיננה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות, ולא ילמד תורה ואחר כך יקח לו מידות [כך צריך לגרוס], כי אי אפשר, וגו'. וביתר הרחבה בספר מעלות המידות לר' יחיאל בן יקותיאל בן בנימין הרופא (רומא, מאה הי"ג) שכתב בזה הלשון: בני, צאו וראו חיבתה של דרך ארץ לפני המקום ב"ה, שהרי הקדים דרך ארץ לתורה, דתנא דבי אליהו: "ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים" (בראשית ג' כ"ד)… "לשמר את הדרך"- זו דרך ארץ, "עץ החיים"- זו תורה. [כמו שנאמר, "עץ חיים היא למחזיקים בה.]

הא למדת שחביבה דרך ארץ לפני המקום ב"ה שהקדימה לתורה… חביבה היא דרך ארץ, הרי הקב"ה והבריות מתפארים בו. ואף התורה מתפארת בו. מפני שכל מי שיש בו דרך ארץ עם תורה, היא מתקשטת בה ומתקנת את לומדיה. והרי הוא מתוקן ומכובד בפני הבריות. והבריות מתקרבין אצלו מפני דרך ארץ שבה, וכו'.

ועל פי האמור, יובן גם סדר הפרקים שבמשנה תורה לרמב"ם, שהקדים הלכות יסודי התורה והלכות דעות להלכות תלמוד תורה, ולא הקדים הלכות תלמוד תורה להלכות דעות. כי אף הרמב"ם סבור היה, ככל הנראה, שדרך ארץ קדמה לתורה. (וראו בהקדמת המגיד משנה לרמב"ם, על חשיבות הבנת הסדר של הרמב"ם, "איזו דבר יקדים ואיזה דבר יאחר. ולזאת רבינו אשר היה באמת בוחר וסודר מניין בסדר נכון וכו', וחבל שהמשך דבריו לא הגיעו אלינו. )

לפי עניות דעתי המושג של דרך ארץ כולל בתוכו גם את ההשתתפות בכל משימה לטובת עם ישראל, וקל וחומר בן קל וחומר בהצלחתם של אחינו ואחיותינו הנתונים בצרה ובשביה, ובכל דרך להטבת מצבו של העם כולו בשעת צרות. על כן בימינו אנו נטילת חלק בפעילות הנרחבת לשמירת ביטחון המדינה הינה בגדר של דרך ארץ שקדמה אפילו לתלמוד תורה, הוי אומר, החובה המוסרית וההלכתית היא שכל חלקי העם יצטרפו במשימה הנוכחית של המאבק לטובת העם כולו, וקרב אחד אל אחד והיו לא לאחדים אלא לאחד (ע"פ יחזקאל ל"ז י"ז, י"ט). אמכי"ר

ד. שפרבר