"קצת נבואה" לבשורות טובות ישועות ונחמות. י' טבת תשפ"ד

מעשה שהיה כך היה. קמתי בבוקרה של פרשת מקץ והכנתי את עצמי לקראת בואי לבית הכנסת. לקחתי את תיק הטלית שבו יש גם סידור, ולזה הוספתי גם את החומש, תורה תמימה, שרגיל אני לקחת איתי לקריאת התורה, והלכתי לבית הכנסת. אלא, שבהגיעי לשם ובפותחי את התיק להוציא ממנו את הטלית והסידור, הוצאתי אף את החומש. אך אז ראיתי שלא את ספר בראשית הבאתי אלא את ספר דברים. פתחתי אותו באקראי, והוא נפתח בעמוד 434, ושם מצאתי את הפסוק (בדברים כ"ח ז'), "יתן ה' את איבך הקמים עליך, נגפים לפניך, בדרך אחד יצאו אליך, ובשבעה דרכים ינוסו לפניך". (והעיר בעל התורה תמימה (שם אות י') שאף שמילת "דרך" היא לפעמים גם בלשון נקבה, כאן בפסוק זה, היא בלשון זכר, "דהכא במלחמה קאי ודרכו של איש לעשות מלחמה, לכן כתב בלשון זכר", אך אצלנו גם הנשים לוחמות.)

והנה במסכת גיטין (נ"ו ע"א), באגדות החורבן, מסופר, שכאשר נירון קיסר ביקש לדעת אם יצליח לכבוש את ירושלים, בין היתר: אמר ליה לינוקה: פסוק לי פסוקיך. אמר ליה: "ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל" וגו' (יחזקאל כ"ה י"ד), ועל פי דברי הגמרא הללו למדו חכמינו כי "ומותר לומר לתינוק פסוק לי פסוקיך" (שולחן ערוך יורה דעה קע"ט צ'. ועוד השווה גיטין ס"ח ע"א; חגיגה ט"ו א'-ב'; וחולין צ"ב ע"ב). וראו בביאר היטב (שם סי' ג'), שהביא את דברי הש"ך (ס"ק ה') שמותר "לעשות מעשה לסמוך עליו לעתיד על [פי] הפסוק… דחשיב קצת נבואה" וגו'. וככל הנראה מזה התפתח הנוהג לפתוח ספר באופן מקרי, ולהצביע על פסוק כלשהוא בכדי לדעת את אשר עשוי לקרות בעתיד; (הנקרא בלועזית: bibliomancy  ). (וראה מה שכתב שרגא בר און, בכתב העת: Tablet Magazine    9 march 2014,, שלפי מסורת אחת המיוחסת לגאון מוילנא, היה אפשר לפתוח את החומש באופן מקרי לחלוטין, ולמצוא רמז לעתידות, אלא שהיה צריך לעשות כן שבע פעמים! (ועיין אביעזר לדברים שם סי' ח'.)

אמרתי בליבי, לא בכדי הבאתי את חומש דברים במקום חומש בראשית, כי דברים בגו, וכפי שכתב הש"ך, יש בכך "קצת נבואה".

ואף דאיתא בבבא בתרא י"ב ע"א שאמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים, ועוד איתא שם ע"ב שלפי ר' יוחנן, ניתנה [הנבואה] לשוטים ולתינוקות. (והשווה זהר שמות ו' ריש ע"ב: לזימנין דאתמסר ההוא מלה בפומא דרבייא ולזימנין לאינון ברנש דלית בהו דעתא, וכו', ושם תרומה ק"ע ריש ע"א, זהר חדש בראשית ט' ע"א), ואנא לא בדא ולא בהא- אך, ככל הנראה "קצת נבואה" איתא בפתיחת החומש באקראי. (ועיין בכלי יקר לדברים כ"ח ד', ד"ה "ומה שנאמר".)

ותפילתנו שנזכה בקרוב למה שכתוב בהמשך הפסוקים הללו, "וראו כל־עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך [קרי עלינו] ויראו ממך [קרי ממנו]… והותירך ה' לטובה… על האדמה אשר נשבע לאבותיך לתת לך" (שם י' -י"א).

אמכי"ר

ד. שפרבר