תקציר המחקר: ההפרדה המגדרית בחמ"ד: מגמות, היבטים תקציביים ואקלים חברתי

בפרק הראשון של חלק זה מוצגים נתונים ראשוניים על ההפרדה והעירוב המגדריים בבתי הספר היסודיים בחמ"ד בין השנים 2013-2000.

הממצאים מלמדים על מהלך הדרגתי של הפרדת כיתות: בשנת 2000 למדו 40% מהתלמידים בחינוך היסודי בחמ"ד בכיתות נפרדות, ולעומתם 60% למדו בכיתות מעורבות. בשנת 2013 למדו 57% מהתלמידים בכיתות נפרדות, לעומת 43% בכיתות מעורבות.

לעומת זאת, כאשר בוחנים את ההפרדה בכיתות א' מסתמנת מגמה מורכבת יותר. עד שנת 2011 נרשמה עלייה בכמות כיתות א' הנפרדות בחמ"ד, אך בשנת 2012 נרשמה בלימה של מגמה זה, ובשנת 2013 לא רק שמגמת ההפרדה נבלמה לגמרי, אלא אף יותר תלמידים בכיתות א' למדו בכיתות מעורבות מאשר בשנת 2012. בשלב זה עדיין קשה לקבוע האם מדובר בתהליך ארוך טווח או שמא בבלימה רגעית במגמת ההפרדה.

ברמת בתי הספר התמונה מורכבת יותר: בחמ"ד מתנהלים שמונה סוגים שונים של הפרדה ועירוב מבוססי מגדר בבתי הספר. חמשת המודלים המרכזיים הם:

(1) בית ספר נפרד לבנים בלבד;

(2) בית ספר נפרד לבנות בלבד;

(3) בית ספר מעורב שבו הכיתות נפרדות;

(4) בית ספר מעורב שבו כל הכיתות מעורבות;

(5) בית ספר מעורב שבו הכיתות הנמוכות מעורבות והכיתות הגבוהות נפרדות.

בשנת 2000 עמד שיעור בתי הספר המעורבים שבהם כל הכיתות מעורבות על 50.5% מכלל בתי הספר בחמ"ד, ואילו כיום שיעורם עומד על 34%. מנגד, נרשמה עלייה בשיעורי בתי הספר מן הסוגים האחרים.

הבנים והבנות אינם מתפלגים בצורה שווה לגמרי בין המודלים השונים של בתי הספר. ככלל, ככל שבית הספר מציג מדיניות מעורבת יותר, שיעור הבנים בו גבוה יותר, ואילו ככל שבית הספר מציג מדיניות נפרדת יותר, שיעור הבנות בו גבוה יותר. בבתי ספר שבהם לומדים תלמידים בכיתות מעורבות בלבד ישנם כ-52% בנים לעומת כ-48% בנות, ואילו בבתי הספר שבהם כל הכיתות נפרדות ישנם כ-52% בנות לעומת כ-48% בנים. תופעה זו מלמדת, ככל הנראה, על שאיפה מסוימת של חלק מציבור ההורים בחמ"ד לשלוח את בנותיהם לחינוך נפרד ואת בניהם דווקא לחינוך מעורב, שאיפה הנובעת כנראה מהתפיסה הרווחת שחינוך מעורב עשוי להועיל לבנים אך להזיק לבנות.

מבחינה של 90% מבתי הספר עולה כי ככל שבית הספר נוטה יותר להפרדה מגדרית, כך הרמה הסוציו-אקונומית (חברתית-כלכלית) של התלמידים בו גבוהה יותר. כך, למשל, בבתי ספר שבהם כל הכיתות מעורבות 34.5% מהתלמידים הם מרקע סוציו-אקונומי נמוך; בבתי ספר שבהם חלק מהכיתות מעורבות וחלק מהן נפרדות 25% מהתלמידים הם מרקע סוציו-אקונומי נמוך; ואילו בבתי ספר שבהם כל הכיתות נפרדות רק 9% הם מרקע סוציו-אקונומי נמוך. מנגד, רק 17.5% מהתלמידים בבתי ספר שבהם כל הכיתות מעורבות הם מרקע סוציו-אקונומי גבוה, לעומת 26.5% בבתי ספר שבהם חלק מהכיתות נפרדות וחלק מעורבות ו-29% בבתי ספר שבהם כל הכיתות נפרדות. ההסבר לנתון זה הוא, ככל הנראה, מתאם מסוים בין רמה סוציו-אקונומית נמוכה ובין תפיסה דתית שאינה רואה בעיה בלימוד בכיתות ובבתי ספר מעורבים, וכן של שימוש בקריטריונים דתיים כדוגמת הפרדה מגדרית, כדי לסנן מבית הספר אוכלוסיות מרקע סוציו-אקונומי נמוך שאינן מעוניינות בהפרדה מגדרית.

הפרק השני של חלק זה מלמד כי בניגוד לתפיסה הרווחת, הממצאים מלמדים כי הפער הכולל בין ממוצע מספר התלמידים בכיתה נפרדת ובין ממוצע מספר התלמידים בכיתה מעורבת הוא קטן למדי. בשנת 2013 ממוצע התלמידים בכיתה נפרדת בחינוך הדתי היסודי עמד על 24.3 לעומת 25.2 תלמידים בממוצע בכיתה מעורבת, כשבשנת 2012 הפער היה אפילו קטן עוד יותר: 24.4 בכיתה נפרדת לעומת 25 תלמידים בכיתה מעורבת. על אף הפער הקטן, ההפרדה עדיין יוצרת עלויות כספיות לא-מבוטלות של עשרות מיליוני שקלים בשנה, זאת בשל סיבות שונות, שהמרכזית שבהן היא השיעור הגבוה משמעותית של כיתות לא-תקניות (כיתות שבהן לומדים פחות מ-20 תלמידים) שנוצר בבתי הספר המפרידים כיתות, כיוון שההפרדה אינה מאפשרת "לשחק" עם כמות התלמידים בכיתה.

הפרק השלישי סוקר את הבדלי האקלים החברתי בין כיתות נפרדות וכיתות מעורבות בבתי הספר היסודיים בחמ"ד בחמישה מדדים שונים, על סמך שאלונים שמילאו תלמידי כיתות ה' וכיתות ו' במבחני המיצ"ב שנערכו בשנים תש"ע ותשע"א (בשתי השנים יחד ענו על שאלוני המיצ"ב כלל תלמידי כיתות אלה בחמ"ד). בפרק מוצגים נתוני השאלונים מתוך התחשבות בשלוש הרמות השונות של רקע סוציו-אקונומי שנקבעו על ידי משרד החינוך.

המדד שבו נמצאו הפערים המשמעותיים ביותר הנו מדד הבודק את התחושה הכללית של התלמידים כלפי בית הספר. ציון המדד מהווה את אחוז התלמידים בבית הספר שהעידו על אהבתם את בית הספר ועל חוסר רצונם לעבור לבית ספר אחר. הציון הממוצע בבתי ספר שבהם הכיתות מעורבות עמד על 74.33, ואילו בבתי הספר בהם הכיתות נפרדות עמד הממוצע על 67.9 בלבד, פער משמעותי של כ-6.5 נקודות. על פי נתוני משרד החינוך, לרמה הסוציו-אקונומית של התלמידים לא הייתה השפעה משמעותית על מדד זה, ולפיכך נראה שניתן לייחס את הפער הזה להפרדה או לנגזרותיה (כדוגמת תפיסה תורנית וכדומה). ראוי לציין שבדיקת בתי הספר ברמה הארצית מלמדת שבתי הספר המעורבים מצויים במדד זה במצב דומה לכלל בתי הספר בארץ שנבחנים במבחני המיצ"ב (שהם ברובם המוחלט מעורבים), ואילו בתי הספר הנפרדים הם החריגים בציון הנמוך שלהם.

נתון משמעותי נוסף מתייחס לשני המדדים שהציון בהם משקף את אחוז התלמידים המעידים שאינם מרגישים מוגנים בבית הספר ואת אחוז התלמידים המעידים על מעורבות באירועי אלימות. במדד "העדר תחושת מוגנות" נמצא שבבתי ספר מעורבים, בממוצע, 7.16% מהתלמידים מרגישים לא מוגנים ואילו בבתי ספר נפרדים, בממוצע, 7.85% מהתלמידים מרגישים לא מוגנים. מכיוון שמדובר במספרים קטנים יש חשיבות לא רק להבדל המוחלט של האחוזים (0.69%) אלא להבדל האחוזים ביניהם עצמם, המלמד שבבתי הספר הנפרדים שיעור התלמידים המרגישים לא מוגנים גבוה ב-10% מאשר שיעור זה בבתי ספר מעורבים. כמו כן, במדד "מעורבות באירועי אלימות" נמצא שבממוצע בבתי ספר מעורבים 15.3% מהתלמידים מעורבים באירועי אלימות לעומת 16% בבתי ספר נפרדים, ומכאן שבבתי ספר נפרדים שיעור התלמידים המעידים כי הם מעורבים באירועי אלימות גבוה ב-4.5% משיעור זה בבתי ספר מעורבים. הנתונים הללו מפתיעים במיוחד לאור העובדה שבבתי ספר מעורבים ישנו ריכוז גבוה בהרבה של בתי ספר שבהם הרקע הסוציו-אקונומי נמוך, ועל פי הנתונים הארציים של משרד החינוך, בבתי ספר מסוג זה התלמידים מעורבים הרבה יותר באירועי אלימות ומרגישים הרבה יותר חסרי הגנה: ברמה ארצית, בשנת תש"ע בבתי ספר בעלי רקע סוציו-אקונומי נמוך בממוצע 15% מהתלמידים הרגישו תחושת חוסר מוגנות, לעומת 9% בבתי ספר בעלי רקע סוציו-אקונומי בינוני ו-6% בעלי רקע סוציו-אקונומי גבוה. על פי שקלול הרקע הסוציו-אקונומי של בתי הספר יוצא שבבתי הספר המעורבים, בממוצע, 9.79% מהתלמידים היו אמורים להרגיש חוסר מוגנות לעומת 7.75% בבתי הספר הנפרדים, וכך הפער האמיתי היה אמור להיות יותר מ-2% דווקא לטובת בתי הספר הנפרדים, אך בפועל הפער עומד על דווקא 0.7%לטובת בתי הספר המעורבים. כך גם במדד "מעורבות באירועי אלימות", שקלול הרקע הסוציו-אקונומי של התלמידים מלמד שהציון הצפוי של בתי הספר המעורבים היה 15.22% לעומת 14.39% בבתי הספר הנפרדים, אך בפועל, כאמור, הפער היה דווקא לטובת בתי הספר המעורבים.

במדד "יחסים חיובים בין תלמידים לחבריהם" נמצא שבבתי ספר מעורבים, בממוצע, 70.81% מהתלמידים העידו על קשר טוב עם חבריהם לעומת 69.37% בבתי ספר נפרדים. בשקלול הרקע הסוציו-אקונומי מתברר שפער זה נובע כמעט כולו מהבדלי הרקע הסוציו-אקונומי בין בתי הספר המעורבים לנפרדים ולא מההפרדה המגדרית, כיוון שבמדד זה ברמה הארצית רקע סוציו-אקונומי נמוך היה מתואם דווקא עם יחסים חיוביים יותר בין התלמידים לחבריהם.

המדד האחרון שנבדק בפרק זה עוסק בעדויות התלמידים על "התנהגות נאותה של תלמידים". גם במדד זה נמצאו בתי הספר המעורבים בעדיפות: בממוצע, בבתי ספר מעורבים 42.8% מהתלמידים העידו על התנהגות נאותה של תלמידים בכיתה, זאת לעומת 42.15% בבתי ספר נפרדים. אלא שגם כאן, שקלול הרקע הסוציו-אקונומי של בתי הספר מלמד שהפער נובע כולו מהבדלי הרקע הסוציו-אקונומי בין בתי הספר המעורבים לנפרדים, כיוון שבמדד זה ברמה הארצית רקע סוציו-אקונומי נמוך היה מתואם דווקא עם התנהגות נאותה יותר של תלמידים.