היום זה נשמע כמעט דמיוני, אך לפני כעשר שנים בלבד, נושאים כמו זכויות עובדי קבלן, נגישות לבעלי מוגבלויות וסחר בבני אדם היו מן הנושאים המדוברים ביותר בחברה הדתית, בוודאי באגפים הליברליים שלה. תנועת "במעגלי צדק", שהוקמה ב-2004 על ידי חבורת צעירים אידיאליסטים בני הציונות הדתית, הייתה אז בשיא פעילותה; בכנסת כיהנו חברי המפלגה הדתית-לאומית שהוכתרו, פעם אחר פעם, כשיאני החקיקה החברתית.
עשר שנים חלפו, והמגמות הללו היו ואינן עוד. התשוקה האידיאולוגית של האגפים הליברליים בחברה הדתית עבר מצדק חברתי לסוגיות של דת ומדינה – כשרות אלטרנטיבית, נישואים מחוץ לרבנות ומאבקים על מקוואות; את המפלגה הדתית-לאומית כבש בסערה איש היי-טק בשם נפתלי בנט, ובפיו הבטחה לגאול את הציונות הדתית ממחוזות האזוטריקה הפוליטית. כל הנושאים שלפנים היו מונחים בראש הערמה על שולחן העבודה הציוני-דתי נדחקו הצדה, ולמעשה נעלמו.
במקביל החל להתפתח חיבור מעניין בין הציונות הדתית לבין גופים שמרניים מבחינה כלכלית וחברתית, חלקם אמריקניים במקורם, שמחזיקים בתפיסות עולם קפיטליסטיות, לעתים גם ליברטריאניות. תפיסת עולמם הסדורה של הגופים הללו דוגלת בכלכלת השוק החופשי, בחשיבותה של התחרות במשק ובמעמדו הגבוה של הקניין הפרטי. זאת בשילוב תפיסות שמרניות מבחינה לאומית וחברתית (סביב נושאים כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני, התנועה הפמיניסטית או המאבק הלהט"בי), ומתוך ניסיון לעגן את הדברים בתורת ישראל – כביכול הבשורה השמרנית-קפיטליסטית הזו נוכחת במסורת היהודית במלוא עוצמתה, והחוק המקראי ונביאי ישראל לא ניבאו אלא אותה. כך, את החלל שנוצר בעקבות היעלמות השיח החברתי ממלא שיח הפוך, שקונה אחיזה בלב המיינסטרים הדתי-לאומי, וגם באליטה הרבנית והמנהיגותית שלו.
הגיליון שלפניכם מבקש לשאול כיצד המירה החברה הדתית שיח חברתי-סוציאלי בשיח שמרני-קפיטליסטי. מה טיב היחס בין השיח השמרני-קפיטליסטי לבין תורת ישראל, או בינו לבין ערכי היסוד של הציונות הדתית? מהם המחירים של אימוץ האידיאולוגיה השמרנית הזו, וכיצד האימוץ הזה ישפיע על עתידה של הציונות הדתית? מעבר לבירור השאלות העקרוניות הללו, נעשה כאן ניסיון להציב קריאת כיוון לציונות הדתית – לשוב אל שורשיה החברתיים, אל הצדק ואל הסולידריות. כנגד השיח השמרני-קפיטליסטי אנו מבקשים להציב משקל-נגד, שיתבע מהחברה הדתית להתבונן באופן ביקורתי בשיח הזה ובפוטנציאל הבעייתי שלו לעתידה של החברה הישראלית.
בסיום הדברים אני מבקש להודות לידידי אביעד הומינר, שסייע לי רבות בחשיבה על הגיליון, בהכוונה ובייעוץ, מתוך תחושת דחיפות ומתוך להט אידיאולוגי עמוק.
קריאה מהנה,
אריאל הורוביץ
