לאוקומי גירסא
אגב עיסוקנו במגפת האסכרה שפקדה את תלמידי ר' עקיבא בין פסח לעצרת נתבררה לנו גרסא ישרה בסוגיה של מסכת יבמות.
כי ביבמות ס"ב ע"ב איתא כדלקמן:
אמרו: עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לר' עקיבא מגבת ועד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. והיה העולם שמם… תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא, ואיתימא ר' חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? אמר רב נחמן: אסכרה.
והנה קטע זה כפי שהוא לפנינו בדפוסים מוקשה הוא. שהרי ר' חייא בר אבין הינו אמורא בבלי בן הדור השלישי והרביעי, ואילו רב נחמן (סתם והוא רב נחמן בן יעקב) הוא בן הדור השני והשלישי, ואינו מסתבר שיבאר את דעתו של מי שמאוחר ממנו בדור אחד או שניים. על כן, נראה כי הגרסה הנכונה היא כפי שמצינו בכ"י מינכן, בדפוס שונצינו, ובמקבילה שבילקוט שמעוני: רב נחמן בר יצחק, שהיה הוא בן הדור הרביעי. (ראה מה שצויין בדקדוקי סופרים השלם למסכת יבמות, מהדורת רא ליס, ח"ב, ירושלים, תשמ"ו , עמ' ת' , בשינויי נוסחאות)
ודומה לעניין זה מה שמצינו במסכת סוטה ל"ה ע"א על "האנשים מוציאי דיבת הארץ" (במדבר י"ג, ל"ב), שכולם מתו במגיפה ושם אמר רב נחמן בר יצחק: באסכרה מתו.
עוד נעיר כי בעוד מקומות מצאנו ששמו של ר' נחמן בר יצחק נתקצר לרב נחמן, כגון בשבת ל"ט ע"ב, כפי שצויין ב דק"ס , שם. (ושוב בדפוס שונצינו, שם מופיע השם המלא וראה: א' היימן, תולדות תנאים ואמוראים, בערכו, עמ' 942 ב') וככל הנראה היו לו לר' נחמן בר יצחק ידיעות כלשהן בעיניני רפואה, כפי שנראה משבת ל"ג ע"א: אמר רב נחמן בר יצחק: סימן לעבירה הדרוקן- שהוא סוג של מחלה.
והנה בשינויי נוסחאות שהובאו בדקדוקי סופרים השלם שם ( עמ' שצ"ט, שורה 21) במקום ר' חייא בר אבין, ישנה גרסה אחרת: רב חייא בר אבא. וזוהי ככל הנראה תוצאה של פענוח ראשי תיבות: ר' חב"א ( וכל המצוי בספרות חז"ל יודע כמה נפוצה התופעה הזאת, וד"ל) ואם עלינו לבחור בין שתי הגרסאות החלופיות הללו, קל הוא הדבר, שהרי ר' חייא בר אבא, רוב תורתו בארץ ישראל, שאליה עלה עוד בימי נעוריו, ואין נראה הדבר שרב נחמן בר יצחק הבבלי יפרש את דבריו.
ועוד קושי יש בגרסת הדפוס: אמר רב חמא בר אבא, ואיתימא ר' חייא בר אבין ואף כאן מדובר באותם ראשי תיבות, כי מצאנו את אותו רב חייא בר אבא אך ורק כאן ובמקום נוסף אחד, הוא פסיקתא רבתי מהדורת איש שלום, קנ"ה ע"א, ושם מביא אותו רבי חגי, והנה רבי חגי- הוא ר' חגא- אף הוא בעיקר בן ארץ ישראל בן הדור השלישי והרביעי. וע"כ ספק רב אם רב נחמן ( בר יצחק) יכול היה לבאר את דבריו.
עוד מצאנו בחילופי הגרסאות שנרשמו שם: רב חייא בר אבין ואיתימא ר' אידי בר אבין, והוא אחיו של ר' חייא הנ"ל ( ראה שבת כ"ג ע"ב ) ועל כן נראית גירסה זו ישרה ותקינה.
ואולם: הגרסה : רב חייא בר אבין ואיתימא ר' יוסי בר אבין קשה היא עד למאוד. שהרי ר' יוסי בן אבין (בירושלמי בון) מגדולי חכמי ארץ ישראל בדור החמישי היה. אומנם ישנו אמורא נוסף בשם זה, אלא שאף הוא מארץ ישראל ומדור מאוחר עוד יותר, שהרי היה תלמידו של ר' מנא (השני) , כפי שלמדנו מירושלמי שביעית פ"ו, הלכה ב' , וע"כ גרסה זו צריכה עיון.
נמצאנו למדים כי מתוך שלל הנוסחאות השונות שנשתמרו לנו, הנראית הישרה ביותר היא: אמר רב חייא בר אבין, ואיתימא רב אידי בר אבין: וכולם מתו מיתה רעה. מאי היא? א"ר רב נחמן בר יצחק: אסכרה.
וכחיזוק נוסף להצעתנו העובדה שבכמה וכמה שבמקורות חז"ל מוצאים אנו שרב נחמן בר יצחק קיבל מרב חייא בר אבין, כגון ב: ברכות ו' ע"א, שבת ק' ע"ב, פסחים ל"ב ע"ב, מו"ק י' ע"א, ב"ב צ"ז ע"א, וערכין כ"ב ע"א.
לבסוף נעיר הערה כללית והיא שהיו כאלה שביקשו לפרש את כל האמור שם במסכת יבמות כמעין רמז למותם של חיילי בר-כוכבא, שמכונים כאן כתלמידי ר' עקיבא. הצעתם זו הייתה היות וידוע חלקו הפעיל של ר' עקיבא בתמיכתו במלחמת בר-כוכבא, כך שהכישלון היה אף כישלונו. ואולם גדליה אלון, בספרו תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד ( ח"ב, תל אביב, 1955) עמ' 42-43. הוכיח מעל לכל ספק כי מגיפה זו אירעה שנים מספר עוד טרם מלחמתו של בר כוכבא, ואין תיאורה של המגיפה כמין האסכרה כמו ניסיון להסתיר כישלונו של בר כוכבא, אלא מגיפה ממשית הייתה, מעין זו שבימינו אנו, ונקווה לתוצאות טובות יותר.
דניאל שפרבר, ערב ל"ג בעומר
Click here to add your own text
