פרשתנו מדגישה בלשונות שונות ובהקשרים שונים את האיסור להתקרב לנאסר להיות
בקרבתו ובסכנה הכרוכה בהתקרבות זו. כך למשל נאמר בפרק ט"ז פסוק כ"ו, "וידבר אל
העדה לאמר: סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה )קרח ובני עדתו(, ואל תגעו בכל אשר
להם פן תספו בכל חטאתם". כלומר, אין לבני ישראל להתקרב לאהלי עדת קרח, ולא לנגוע
בהם פן יספו בנפשם. ובענין אחר והשונה בתכלית, שם בפסוק כ"ח קוראים אנו "כל הקרב אל
משכן ה' ימות…", וכפי שביאר ר' אברהם אבן עזרא "כמות השרופים". ועוד נאמר שם )י"ח,
ג'( , "ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל, אך אל כלי הקודש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו
גם הם גם אתם". וכן בהמשך )שם פסוק ז'( נאמר,"ואתה ובניך תשמרו את כהנתכם לכל דבר
המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם, עבודת מתנה אתן את כהנתכם, והזר הקרב יומת", וכדברי
הספורנו, "תשמרו את כהנתכם"- שלא יקרב זר לעבודת כהונה כמו שקרה בעוזיה" עוד שם
)בפסוקים כ"א-כ"ב( קוראים אנו בזה הלשון "ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה
חלף עבדתם אשר הם עובדים את עבודת אהל מועד. ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד,
לשאת חטא למות".
בפסוקים אלה, רואים אנו הדגש וחוזר כי ישנם מקומות ואיזורים שבהם רק יחידים רשאים
להיות בהם, וכל אשר אינו בגדר מיוחד זה, "זר" הוא, ובהתקרבו לאיזורים אלה מתחייב הוא
בנפשו, וכפי שכבר נאמר בויקרא כ"ב ג', "כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר
יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו, ונכרתה הנפש ההיא מלפני, אני ה'". ) ועיין ברש"י
שם(.
וכמעשהו בטהרת הקודש, כך גם בטומאת קודש, כי לא יספה הנגוע ממנה. כי הנה צורות
שונות ודרגות שונות ישנן בטומאה. והפשוט הוא כי הנוגע בטומאה ישירות ייטמא ממנה.
ואולם, גם בדרך בלתי ישירה הטומאה פוגעת, כגון בטומאת הסט, כאשר ראש קורה המונחת
על הכותל ועל צידה האחד מת או נבלה וכיוצא בהם מן הדברים המטמאין את נושאם, ובא
הטהור לקצהו השני ומנידו, כיוון שהניד את הטומאה, אף שבכלל לא נגע בה ישירות נטמא
בטומאת הסט. ואף בדומה בטומאת אהל, דהיינו אדם הנמצא באוהל שבו המת, אף שלא נגע
בו כהוא זה, נטמא מאווירו- חללו של האוהל.
הווי אומר, שכפי שנגיעתו או אפילו התקרבותו של "הזר" למקום הקדושה האסורה עליו, עשוי
הוא להיפגע ממנו, כך נגיעתו או אף התקרבותו לטומאה, הרי היא פוגעת בו.
והנה, בכל המקרים הללו אין בנו באמת בכדי להבין כיצד מופעלות הפגיעות הללו, וכיצד
הקדושה שעין לא ראתה, וכן הטומאה שאינה לא נראית ולא מורגשת יש בכוחן לפגוע בנו
אנושות, וכאילו כוחות הנסתרים מהחושים פושטים גליהם
במי שנכנס לתחומם ללא רשות. ובכאלה הוזהרנו לבלתי לזלזל בהם ולהישמר בכל משמרת
מלהתקרב לרשותם.
למדנו לדעת שגם דברים הסמויים מן העין שלא שולטים בהם החושים יש בכוחם לפגוע ואף
להמית, ועל כגון אלה נאמר "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" ) דברים ב' ד'(, גם מן הנראה וגם מן
הבלתי נראה, וד"ל.