אמץ חפיפניק!

 

 

הסקרים שהתפרסמו לאחרונה ב"מקור ראשון" מגביהים את חומות הסקטור

ומרחיקים אנשים מבתי הכנסת שלנו. עד מתי נשפוט?

שמואל שטח, מקור ראשון, 23/10/09


לפני מספר שנים התפללתי ערבית של שבת בבית הכנסת הספרדי הסמוך לביתי. במהלך תפילת העמידה החל טלפון נייד לצלצל. בעל המכשיר, אדם מסורתי, הנוהג להתפלל פעם בשבוע, כיבה את המכשיר והתפילה המשיכה כסדרה. אף אחד מן המתפללים האחרים, גער או רטן, הם היו עסוקים בהמשך התפילה. דמיינתי לרגע מה היה קורה אילו אותו אירוע היה מתרחש בבית כנסת אשכנזי "קלאסי" של הציונות הדתית. מבטי אכזבה וכעס היו מופנים לכל עבר, "שמעת?" ,"שמעת?", היו מלחשים הילדים ומן הסתם אחד הגבאים היה ניגש אל האיש מעיר, נוזף ומזהיר.
ההבדל הזה הסביר לי מדוע, לעולם, תקבל ש"ס הרבה יותר מנדטים ממה שהיא אמורה לקבל כש"ס גרידא. הספרדיות יכולה לתת לכל אדם תחושת בית, גם אם הוא אינו נוהג לפי כל ההלכות והחוקים המקובלים. יש בה סבלנות וסובלנות והקפדה שלא להשאיר תחושת נחיתות. אין בה עיסוק אינטנסיבי במציאת ההבדלים אלא דווקא במציאת המשתף. לפיכך גם אדם מסורתי נחשב בן בית, לא יצאו נגדו ולא יעליבו אותו, אלא להיפך, ינסו לחבקו. אולי יום אחד, בדרכי נעם, הוא או בניו יקפידו יותר וגם אם לא, הרי ש"אחינו" הוא, פשוטו כמשמעו.
גם לנו, הציבור הציוני דתי, יש מסורתיים. אלא שאנו נכנה אותם בשם הגנאי: "חפיפנקים" וזו אינה סמנטיקה. יום יום אנו עסוקים במי שומר נגיעה ומי לא, מי אוכל גוש קטיף ומי אוכל סתם חסה? האם הוא צם? באיזו שעה הוא מתפלל ולאיזה חוף הוא ילך. לפני כשבוע התפרסם, מעל במה זו, סקר המחלק את קהלינו לשומרי צומות אל מול אותם חפיפניקים. עצם הסקר והתגובות הרבות אליו מוכיחות שלעיתים יש לאמץ את מצוות "מדבר סקר תרחק".
חשוב לומר כי אבחנה זו אינה קשורה להבדל שבין אנשי האורתודוכסיה המודרנית לציבור החרד"לי. ההבדל ביניהם מושתת על תפיסות שונות בראיית עולם ההלכה. שם יש עקרונות עמוקים ואידיאולוגיה אחרת אשר העיסוק וההתעמקות בה מביא לבירור מבורך. לעומת זאת, כשאדם בריא לא צם בצום גדליה, אין בכך אידיאולוגיה מסודרת אלא תפיסה אישית ותו לא. אין רב או קהילה דתית שיכריזו שלאור ההלכה אין שום צורך ללכת לתפילה במניין.
מעבר לכך, אותם אלו שאינם מקפידים, על קלה כחמורה, משתייכים הן לציבור הדתי הפתוח והן לציבור החרד"לי. אנשים רבים אשר אינם פוקדים מידי יום את בית הכנסת יזדהו דווקא עם דמויות רבניות חרד"ליות או חצי-חרדיות. הם יתמכו כלכלית במוסדותיהם, ישלחו את בניהם לישיבות ומכינות מסוג זה ויביעו חוסר נוחות מהרבה מרעיונות האורתודוכסיה המודרנית.
כאן, אנו, הציבור הדתי כולו על שלל האידיאולוגיות שבו, צריך להתחיל להסתכל בעין אחרת, טובה יותר על אלו שאינם מקפידים. אין בכך שמץ של מתן לגיטימציה ואין בכך מדרון חלקלק, זה עניין פשוט של "בין אדם לחברו" ושל קירוב לבבות. יש לחנך כל הזמן לשמירת מצוות מלאה ולמסירות נפש דתית, אך גם להבין שמאז ומעולם היו בישראל כאלו שהקפידו יותר במצוות שבין אדם למקום וכאלו שלא שמרו את כל המצוות. עלינו להסתכל על המצוות הרבות שאנו מקיימים במשותף ולוודא שבנינו ילמדו יחד באותו בית ספר, זאת בין היתר, משום שיש להיזהר בבני חפיפניקים, שמהם לעיתים תצא תורה. במקום לרנן ב"בושה וחרפה" עלינו להיות שמחים בחצי הכוס המלאה על שאותם אנשים בחרו להזדהות איתנו, להתפלל וללמוד יחד במוסדותינו.
לבסוף עלי להעיר כי באופן אישי, לפי הפרמטרים של הסקר אני נחשב לאדם תורני ולא לזה המחפף. אני חייב לציין זאת משום שאחרת, התגובות כנגדי יתלהמו על שאני חפיפניק בעצמי.
– מ.ש.ל. (מה שצריך להוכיח).
שמואל שטח, מנכ"ל נאמני תורה ועבודה