פרופיל משה טור פז

 

http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=54724&Word=&gilayon=3006&mador=
משה "קינלי" טור-פז נולד בתשל"ב (1972 למניינם) בארצות הברית ועל לארץ בגיל שנה. גדל בחיפה ובירושלים. שירת בצנחנים והשלים לימודי תעודת הוראה במכללת הרצוג באלון שבות. סיים תואר ראשון במחשבת ישראל ובמקרא, תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל, ונמצא בשלבים מתקדמים של דוקטורט. היה מרצה, מחנך, רכז לימודים וסגן מנהל בבית ספר "פלך" בירושלים; שימש בתפקיד יו"ר "נאמני תורה ועבודה". כיום מנהל בית הספר השש-שנתי האזורי הדתי שק"ד בקיבוץ שדה אליהו. סמג"ד במילואים ביחידת צנחנים מובחרת. נשוי ואב לשלושה, מתגורר בקיבוץ טירת צבי

משתף: קוראים לי "קינלי" מילדות. השם הוא קיצור של שם משפחתי הקודם – קילנגולד, והוא כנראה יישאר איתי לכל החיים. האנשים היחידים שקוראים לי משה הם מורי הרב ליכטנשטיין ואחת מעמיתותיי לשעבר ב"נאמני תורה ועבודה". מסביר: "נאמני תורה ועבודה, קמה כדי לגשר בין התורה למודרנה, לייצר סדר יום הלכתי ואמיץ עבור עם ישראל ולאפשר ליהודי הדתי המודרני לגשר בין העולמות השונים שהוא חי בהם. הכל מתוך הרמוניה, דיאלוג וגישה ביקורתית ומאמינה. מבקר: את האמונה שכל האמת נמצאת במחנה אחד. את השיח הרדוד שהשתלט על מדינתנו ועל מרקעינו. את היהירות. את העובדה שאנשים שקועים בחשבון הבנק שלהם ולא בדאגה לעתיד המדינה הזו. מגשר: אנשים רבים בחברה הדתית, ביניהם "נאמני תורה ועבודה", מגשרים בין דתיים לחילוניים, בין יהודים שנואשו מהדת לבין אלו שחושבים שעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. אני חושב שגשר טוב עשוי משני עמודים איתנים הניצבים משני צדדיו וממישהו שמוכן להסתכן ולהתמקם באמצע. מחנך: הסוד של החינוך הוא בעיניי הדוגמה האישית, הכֵּנות והאנושיות. המפתח לקידום החינוך בישראל טמון במעמד ראוי לאנשי החינוך, בכיתות קטנות שעמן יוכלו לעבוד ובהתוויית סולם ערכי לעבודתנו. מתקדם: בהבנת האחר. האחר הישראלי, האחר היהודי והאחר הדתי. גם האחר הלא יהודי. אני מרגיש שכאן יש לנו, הדתיים, ולי בפרט, המון ללמוד ולהתקדם. מחמיא: לחיילי המילואים שלא איבדו תקווה מהמדינה הזו על אף סטירת הלחי שחטפו בקיץ האחרון. למורים בבית הספר שלי ובמדינה שעושים עבודה נפלאה על אף ההנחתות ממשרד החינוך והמשכורת המעליבה. לתלמידים שמצליחים איכשהו, עם כל הקיצוצים והדוגמה האישית השלילית שהם מקבלים ממנהיגי המדינה, להיות כל-כך אידיאליסטיים ושואפי טוב. לוקח: את זיכרון אחי הבכור, אבי, שנפטר לפני כתשע שנים. מרותק: תנועת הפמיניזם מרתקת אותי. סוג של מהפכה שאני רואה בה בעיקר צדדים חיוביים. אין לי ספק שהרב קוק היה רואה בפמיניזם היום חלק מהתקדמות העולם. מפוחד: מהתפוררות התא המשפחתי. הקושי לבנות זוגיות ושותפות בריאה הוא בהחלט אתגר וגם פחד. בעד: אמירות אמיצות, גם כשהן לא פופולאריות. נגד: הסרת אחריות. אני מתקשה לקבל אנשים שפורשים מהנשיאה בעול. אני חושב שלעם ישראל אין פריבילגיה כזו. מאמין: שיצר לב האדם טוב מנעוריו. שהקב"ה מקדש למעלה את מה שקידשו למטה. מאזין: למוזיקה עברית משנות השבעים ועד ליוצרי וליוצרות זמננו. צופה: אין לי כיום טלוויזיה, וזה נותן לי זמן יקר וגם קצת טהרת העיניים. אני מעדיף לצפות בבני אדם. זה תמיד מרתק. קורא: אתמול בערב הספקתי לקרוא את "פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו", "קופיקו" ו"האריה שאהב תות". חוץ מזה קראתי לאחרונה את הספר של רון לשם "אם יש גן עדן". התחברתי והצטמררתי. אוהב מאוד את ספריו של מאיר שלו. מבלה: בעיקר עם משפחתי. אוהב: אוכל ביתי של אמא שלי ושל סבתא של אשתי. שונא: רוע לב. יהירות. עבד כי ימלוך. ניצול שררה. צוחק: מהומור אנגלי, מהסיטואציות הקטנות של החיים, מאירוניה עצמית. בוכה: בלוויות ובאזכרות, בסרטים שעוסקים באבדן ילדים והורים, כשנזכר באחי ובחברים שנהרגו. כועס: על אנשים שמלבינים פני חבריהם ברבים. פותח: את עצמי כלפי אנשים טובים. טוב לב זו תכונה שמורידה לי את כל המגננות. סוגר: בלאגן בבית. מופתע: מתופעת ההתנדבות רחבת ההיקף, מהיהדות החברתית שצמחה כאן לכיוונים יפים כל-כך. מרחם: על אנשים שאיבדו את האמונה בעצמם ובעולם. זוכר: את הפעם הראשונה שנהניתי מלימוד גמרא – בכיתה י"ב. את היום שבו התאהבתי. את לידת ילדיי. את היום שבו התחלתי ללמד. את הפעם ראשונה שלחצתי על ההדק מול אויב. מביא: בעיקר את עצמי. לטוב ולמוטב. מייחל: ל"לא ישא גוי אל גוי חרב". לחידוש הסמכות ההורית. לחזרת מעמד הזקנים בחברה.