אמונה בצבא-פרק ו: מותר גם להיכשל

פרק ו'

מותר גם להיכשל

המטרות

1.    התלמיד יהיה מוכן נפשית לאפשרות שמהלך שירותו הצבאי יזמן לו גם 'נפילות' וכישלונות אישיים, ושלא בהכרח כל ציפיותיו מעצמו יתגשמו.

2.    התלמיד ילמד להגיע אל האיזון הנכון בין השאיפה החיובית להצלחה ולמצוינות ובין היכולת והמוכנות לעמוד במשברים, וידע לבחון את המכלול של מהלך חייו בפרופורציות הנכונות.

סיפור פתיחה

יהושע סיים זה עתה את תקופת ההכנה התורנית שקצב לעצמו בטרם יתגייס. במשך חודשים ארוכים השקיע ככל יכולתו הן בפיתוח כושרו הגופני והן בהתחזקות רוחנית, וכל זה לקראת היום שבו יתחייל ויפתח אף הוא את הפרק הצבאי בחייו.

שלושה מאחיו הבוגרים של יהושע היו חיילים קרביים, והם, כאביהם, סיימו כולם את קורס הקצינים היוקרתי של צה"ל.

מילדותו ראה עצמו יהושע הולך בדרכם, ובהיותו בישיבה אף קיבל חיזוק נוסף למוטיבציה הגבוהה שפיעמה בו ממילא.

הוא שמע מדברי הרבנים, שישנה בימינו חשיבות כפולה ומכופלת "לתת את הנשמה" במהלך השירות, ובפרט למי שמייצג את עולם התורה ואת הציונות הדתית לאומית.

יהושע לא היה זקוק להסברים נוספים. במהלך המסלול, במסעות, בתרגילים ואפילו בטרטורים "קרע את עצמו" וזכה להערכה רבה. איש לא התפלא במיוחד כשקיבל את תעודת "החניך המצטיין" עם סיום הטירונות, וכך היה גם בקורס מ"כים, אבל בקורס קצינים אירע דבר:-

חודשיים אחרי פתיחת הקורס זומן יהושע ל"שיחת חתך" עם מפקדו הבכיר, שהודיע לו, כי למרות ההתרשמות החיובית מאישיותו, נראה שהוא מועמד להדחה בשל בעיות בכשריו המקצועיים. יהושע קיבל אורכה של שבועיים לתקופת מבחן נוספת ואחריה התבשר, שהדחתו מהקורס היא אכן עובדה.

בבת אחת חרב עליו עולמו; כל מה שתיכנן וחלם עליו במשך שנים התמוטט ברגע, כל האידיאלים הגדולים שעליהם דיברו כה הרבה בישיבה כבר אינם נוגעים אליו… הוא היחיד במשפחתו שלא יהיה קצין…  איך יחזור הביתה…?? איך יחזור לישיבה…?? הוא יצא מחדר המפקד, פנה לקרן זווית, ולפתע הוצפו עיניו בדמעות…

למורה: אפשר לשנות את סיפור האירוע, ולתאר כישלון מסוג אחר – לא מקצועי, אלא מוסרי. לדוגמא, אותו בחור שהכין את עצמו בישיבה והצליח בטירונות נכשל אחר כך ב"השלמת ציוד". מצפונו מציק לו והוא אינו מצליח להתפלל שלוש פעמים ביום. הוא חש, שהחלום של שילוב ספרא וסייפא מתמוטט.

אולם, חשוב שתחילה ניצור הזדהות עם העניין מן הצד הרגשי, ורק אחר כך ננסה לגעת בהיבט האינטלקטואלי… איננו פסיכולוגים, אך כמחנכים ומורים יש בינינו לבין תלמידינו קירבה מספקת, המאפשרת לנו לדבר אל התלמיד "מהבטן" ו"בגובה העיניים".

שלב א': מה היית עושה במקום יהושע?

מיד עם תום השמעת סיפור הפתיחה או הצגת מצב אחר המשקף את אותה נקודת משבר נשאל את התלמידים: "מה הייתם אתם עושים במקום יהושע?", או:  "לו אתה חברו הטוב ביותר של יהושע, מה היית אומר לו?". אל תאפשר לדיון לסטות לתשובות כגון: "נו, קורה, אז מה?", או "הכל עובר חביבי". חדד והקצן את הדברים, כדי להדגיש שזו יכולה להיות נקודת משבר אישית, פנימית ומהותית!

אם צריך, הוסף גירסה שונה לסיפור, ולפיה יהושע מחליט לצאת לקורס קצינים נוסף, ובהמשכו הוא מודח שנית. הפעם הוא רואה את עצמו כ"כישלון" ממש, ואינו יודע איך להראות את פניו ברבים…

אם הכיתה מתאימה לכך, בקש מכל אחד לנסח מכתב עידוד ליהושע מאחד מחבריו או מהוריו.

לסיכום שלב זה, נציין שחשוב להמחיש לתלמידים את חוויית המשבר ולהביאם להזדהות עם חוסר האונים שבה, וכן להבנת הסדקים שמתהווים בעולם החלומות של האדם, בביטחונו העצמי, בדימוי העצמי שלו, וכד'.

שלב ב:  נכשלתי – אז מה?

לאחר שפנינו אל רגשות התלמידים ננסה לדבר אל שכלם ולעגן את המסר היסודי, כי על אף ה"כישלון" החיים ממשיכים.

ראשית, נגדיר את הסיטואציה יחד עם התלמידים. נבחן דוגמאות נוספות של משברים בחיים: ילד בן חמש כועס על שאינו מצליח לשרוך את נעליו… ילד בן עשר רוגז על שאינו מצליח לרכוב על אופניו… נער בן חמש עשרה נכשל בשיעורי מתמטיקה ובן שבע עשרה מסתבך עם תוכנת המחשב או נכשל בבוחן נהיגה.

למעשה, כל אחד מאיתנו חווה כישלון אישי בשלב כלשהו ובתחום כלשהו, ובכלל זה – כישלון מוסרי, או כישלון במערכת יחסים שהסתבכה. התוצאה היא תחושה של תיסכול וכעס, ורצון "לשבור את הכלים".

מדוע אנו מחייכים למראה הילד הכועס על שאינו מצליח להשחיל חוט במחט? כי אנו רואים זאת בפרופורציות נכונות!! אנו מבינים, שזוהי מיומנות ספציפית, אחת מני רבות, וש"החיים" אינם רק "מחט וחוט".

נציע לתלמידינו תרגיל כדלקמן: נבקש מכל אחד מהם לדמיין כאילו הוא בן 40 ולרשום לעצמו "קורות חיים" הכוללים מצב משפחתי, ניסיון, השתלמות מקצועית, רשימת תחביבים ועיסוקים נוספים.

אם יתקשו או יתביישו, נציין, שאיש בעולם לא ייראה את מה שיכתבו, וכי מותר להם להפעיל את דמיונם – העיקר שימלאו את הדף.

לאחר שיסיימו, נבקש מהם שיסמנו בעיגול את הכישורים המתאימים גם להצלחה בשירות הצבאי ונשאל, כיצד לדעתם מתקשר תרגיל זה לנושא הפרק?!

התשובה: פרופורציות!!! לדעת להסתכל על החיים בכללותם. אם נכשלים בתחום מסוים, אין להסיק מן הכישלון על היכולות, על ערכו של אדם ועל כישוריו בכל שאר תחומי החיים. על פי רוב כישלון צורב הוא חוויה סובייקטיבית, שאולי אינה נעימה, אך באופן אובייקטיבי, היא לא כל כך נוראה… צריך פשוט סבלנות, אמון עצמי, קצת יכולת "לספוג"; יש ללמוד להתבונן על הדברים בצורה מפוקחת ובוגרת, ולדעת שהחיים, בסופו של דבר, אינם נקבעים ואינם נמדדים רק לפי אותו מקרה, שהינך רואה בו עתה את חזות הכל!!!

חשוב גם להבין, שכל אדם וכישוריו, והשירות הצבאי חושף רק סוג מסוים של כישורים, שאינם מצביעים על האישיות הכוללת ועל כישוריה.

(לתשומת לב: בנספחים מופיעה הצעה מתודית של משל ונמשל הממחישה את העניין הנידון).

שלב ג': שבע יפול צדיק וקם

הרב אבינר, בספרו "טל החרמון" (עמ' 145),  מביא סיפור על מורה חדש המגיע, מלא התרגשות, לשיעורו הראשון אשר בו יתקיים המפגש הראשון עם כיתתו החדשה… והנה בכניסה לכיתה הוא מועד ונופל… השיעור נהרס… הכיתה כולה מתגלגלת מצחוק… והכל נראה אבוד!! המורה קם, פונה אל הכיתה ואומר בשקט: "זה קורה שנופלים, השאלה היא האם יודעים איך לקום? – זה היה שיעורנו הראשון!"

למורה: את המסר העולה מן האמור עד כאן אין להעביר כיחידה אחת, אלא לחזור עליו שוב ושוב! על המורה לזכור את ריבוי מקרי ההתאבדויות בצה" ל. צריך להדגיש את המסר שהחיים מעמידים אותנו בניסיונות רבים. ישנן התמודדויות ויש גם כישלונות. כאמור, התמקדנו בעיקר בכישלון התיפקודי, אך אפשר וצריך לדבר גם על כישלונות חברתיים ומוסריים. הכישלון הוא במקרים רבים, לדעת פסיכולוגים, מרכיב בונה באישיותו של האדם אם יודעים להפיק ממנו לקחים ומודעות עצמית. מכל מפלה אפשר לקום – אם רוצים, אם מתאמצים, רק לא להתייאש!!!

אל לנו לחשוב, שכישלון במקרה ספציפי הוא כישלון כולל, אל לנו להפוך; משבר " לסוף פסוק".

ולסיכום, עוד עצה, שאתה יכול להעביר לתלמידיך: לא כדאי " לשמור בבטן", "בשביל זה יש חברים"…, ו/או אחים…, מדריכים…, מחנכים…, הורים…

נספח:

לראות את התמונה בגדול

קריקטורה ידועה של מייק מתארת פיל גדול ואדם קטן מאחוריו מקצץ בזנבו.

הקריקטורה מרמזת על כך, שלאדם נדמה שהזנב הוא הפיל כולו, ומפאת קטנותו שלו וגודלו של הפיל – אין הוא מבחין בתמונה  כולה.

הנמשל – ברור. לעיתים קרובות אנו מייחסים למקרה שקרה לנו, או לאירוע שאליו נקלענו, משמעות גורלית לטוב או למוטב וללא פרופורציה. משהו בתפיסת המציאות שלנו נפגם וממילא שיפוטנו מתעוות.

כל אדם ו"הפילים" המלווים אותו בחיים. בהקשר לנאמר בפרק כולו – כישלון "כאן ועכשיו" עשוי לגרום לנו לשבירה באותה עת בשל הכאב הנגרם לנו. אין לכך הצדקה אם רואים כל אירוע בפרופורציה מתאימה ומתוך התייחסות לתמונת החיים השלמה.

המעוניין להשתמש במשל הפיל המקורי של החכם המקובל ר' משה קורדובירו יתחבר לסיפור על המלך, שביקש מארבעה עיוורים למשש חלקים שונים של הפיל ולהגדירו. כמובן, שההגדרות שניתנו על ידי הארבעה היו שונות וביטאו את התחושות האישיות של כל עיוור.

הרעיון המשותף לשני המשלים – ראיית השלם על פי חלקו בלבד. העיוורון רומז על מוגבלותו היסודית של האדם, שלעולם אינו יכול להקיף בתודעתו את המציאות כולה, וכל אדם רואה, על פי דרכו, רק חלק מן המציאות. לפי הקבלה, המציאות עלי אדמות רק מרמזת ומשקפת מציאות קוסמית גבוהה יותר ולכן אינה ניתנת להבנה מתוך המוכר והמובן לנו.

עיבוד משל זה מצוי בחוברת "מעיינות האמונה" של הרב אליעזר שנוולד, הוצ' פרסום רמז-צפת, עמ' 144. בחוברת זו מצוי חומר רב נוסף ומגוון בנושאי האמונה.

 קובץ מצורף